באמצע מרץ 1990, נפלה ממשלת שמיר, ובישראל התחילו לסתום את האף לקראת התרגיל המסריח. בינתיים, בארצות הברית התכוננו למשהו עם ניחוח נעים יותר - הקרנת הבכורה של "אשה יפה". קשר פוליטי נוסף: את השם לקומדיה הרומנטית קיבל מפיקה ארנון מילצ'ן מידידו הוותיק אהוד אולמרט, כך לפחות לפי מה שפרסם בזמנו יאיר לפיד, כשעוד היה עיתונאי.
חצי יובל לאחר מכן, חגיגות חצי היובל לצאת "אשה יפה" שוב משתלבות במציאות העכורה. אך בעוד שבפוליטיקה הכל אותו דבר, בקולנוע הכל השתנה, וגל הנוסטלגיה לשובר הקופות הפולחני של ריצ'רד גיר וג'וליה רוברטס מעלה עמו יותר מכל שאלה אחת - למה כבר לא עושים סרטים כאלה? לאן נעלמו הקומדיות הרומנטיות הגדולות של פעם?
הסיכוי ש-2015 תשאיר לדורות הבאים קומדיה רומנטית פולחנית גם כן נראה כרגע אפסי. הדבר הקרוב ביותר לכך הוא "חמישים גוונים של אפור". אבל מעבר לכך שהסרט הזה אינו קומדיה, לפחות לא בכוונה, הרי שגם אם הוא שובר שיאים קופתיים, ברור לכולם שבניגוד ל"אשה יפה", לא ייכנס לפנתיאון. כבר בזמן אמת היה למשל ולשנינה, אז בטח שאיש לא יטרח לזכור אותו בעוד חצי יובל.
המקרה שלו קיצוני, אך המעמד הזניח הזה הוא הגורל השמור בימינו לסרטים רומנטיים. מדהים ככל שזה יישמע, הקומדיה הרומנטית הטהורה האחרונה שהכנסותיה עברו את רף 200 מיליון הדולר יצאה כבר ב-2005 - "היץ'" של וויל סמית, גם לא בדיוק קלאסיקה שנראה אותה לנכדים. אם מחפשים בסוגה איזשהו תוצר שבכלל ידגדג את המעמד של "אשה יפה", צריך ללכת עוד יותר אחורה, לסוף שנות התשעים, כדי למצוא שני ממתקים אחרים בכיכובה של ג'וליה רוברטס - "נוטינג היל" ו"החתונה של החבר הכי טוב שלי".
מעבר לכך, אפשר להגיד שהשאלה "למה כבר אין סרטים כמו 'אשה יפה'" מסתירה קושיה גדולה יותר - "לאן נעלמה הקומדיה הרומנטית?"
התשובה הפשוטה ביותר תהיה כי פשוט כבר אין מי שיודע ליצור סרטים כאלה, והוליווד לא הצליחה לטפח יורשים בשיעור הקומה של גיר ורוברטס והבמאי גארי מרשל. אך המציאות סבוכה יותר: יש אולי במאים ושחקנים שמסוגלים לשחזר את הקסם של "אשה יפה", אך הם לא יכולים לבוא לידי ביטוי מלא בקונטקסט הנוכחי של התעשייה ושל התרבות.
קודם כל, אלה לא רק להיטים מסוגו של "אשה יפה" וקומדיות רומנטיות שנעלמו מהנוף, אלא גם סוג שלם של עשייה קלילה ואלגנטית לקהל בוגר. כיום, בהוליווד, ניתן למעשה להוציא לפועל ארבעה סוגים של הפקות: עיבודים לאגדות, חוברות קומיקס, רבי-מכר או כל חומר גלם מוכר אחר; סרטים שפונים לילדים או לכל היותר לבני נוער; פרויקטים בתקציב אסטרונמי, שמשתלם להסתכן ולהשקיע בהם משום שיהיה אפשר למכור סביבם צעצועים וכדומה ולהפיק להם המשכונים; או כאלה בתקציב נמוך, שמלכתחילה אין כל סיכון כלכלי בעשייתם.
הקלאסיקה של גיר ורוברטס, כמובן, לא נופלת לשום קטגוריה, ולכן לאף סרט מסוגה אין סיכוי להיעשות היום. תסריט מקורי? קהל יעד שרובו כבר אחרי גיל התיכון? תקציב לא קטן, אבל בלי ביטחון שאפשר יהיה לכסותו מיידית ב"אשה יפה 2: הדור הבא" וכיוצא בכך? אם למשהו מזה יש מקום היום, הרי שהוא רק בטלוויזיה, לא במסך הגדול.
אך יש גם דבר נוסף. נכון, תמיד קל לבכות על מה שאין, אך בוא נשאל את עצמנו בכנות - האם העולם באמת רוצה עוד "אשה יפה"? האם הקהל בכלל מוכן לכך? הרי מה היה קורה אם הסרט הזה, כמות שהוא בדיוק, היה מגיע היום לאקרנים?
ספק אם היה מצליח בקופות באותה מידה או בכלל, אבל גם אם כן, שום קונצנזוס לא היה נבנה סביבו, בטח לא לאורך זמן. בדיוק כפי שהיה קורה ל"טיטניק", המבקרים והקהל הרחב היו לועגים לקיטשיות, מתרעמים על כך שהוליווד מאכילה אותנו בסיפורי אגדה ומפיצים דאחקות ברשתות החברתיות על הרגעים הכי פחות אמינים. אם לא די בכך, גם תגובות הנגד הרציניות יותר לא היו מאחרות לבוא: הסרט היה מואשם בשוביניזם לבן ואליטיסטי, במתן לגיטמציה לתעשיית הזנות, בהשפלת נשים וכיוצא בכך, וארגונים שונים היו קוראים להחרים אותו.
שום דבר מזה לא קרה ל"אשה יפה", מפני שבין שאר מעלותיו, ידע גם להגיע לאקרנים ברגע הכי נכון: רגע לפני מותם הסופי של הנאיביות ושל חוסר התקינות הפוליטית, בתרבות בכלל ובקולנוע בפרט. יש מי שהיו בזים לכל סרט עכשווי מסוגו, אך מרשים לעצמם להתרפק על הלהיט מ-1990 רק בגלל שהוא "מפעם", ומהתקופה שזה עוד היה בסדר לעשות דברים שכאלה.
קיים גם מכשול נוסף בדרך להיתכנות גלגול עכשווי של "אשה יפה" או קומדיות רומנטיות בכלל: בעבר, סוגיות שבינו לבינה הטרידו מן הסתם כל אחד בקהל, אבל כמעט לא היה מקום לדבר עליהן, והקולנוע נכנס לתוך הוואקום הזה. היום, כמובן, המצב שונה לחלוטין: מדורי יחסים מפארים כל כלי תקשורת אפשרי, ואין עצה אפשרית בתחום שלא ניתנה כבר בתוכנית סקס, בטור אישי כלשהו או בפינה לייעוץ דייטינג. הנושא הרומנטי כבר יצא מכל החורים, כך שסרטים עליו לא ממלאים תפקיד חברתי חשוב - הם סתם עול.
הבחירות כבר כאן. מרץ 2015 אולי יוליד עוד "תרגיל מסריח" אבל בטח לא "אשה יפה" חדש. מעשיות כמו הסרט הזה שייכות לזמנים אחרים, הן כבר לא יכולות להתקיים בימינו. איך אמרה בו ג'וליה רוברטס - "אם מספיק אנשים אכזבו אותך, אתה כבר מתחיל להשלים עם זה. הרבה יותר קל להאמין בדברים הרעים, הלא כן?"
(פספסתם את הסרט? "אשה יפה" ישודר ב-yes1 ב-23 במרץ בשעה 21:30)