באחת הלגונות, מעין גבנון בא?מת המים השוקקת, רובצות שלוש נקבות מהקבוצה, וזכר צעיר שטרם הגיע לגיל הפוריות שרוע על חלקת החול שמולן, נראה כחופר בו באמצעות מקל שמצא בסביבה. הנקבות שוכבות על בטנן במים הרדודים ואחוריהן מזדקרים כלפי הצמרות המוריקות. מפעם לפעם הן טובלות את ראשן עתיר השיער במים או מתהפכות על הגב, מפקירות את גופן הגמיש למשחקים של אור וצל. הזכר הצעיר מואס במשחקו במקל, משליך אותו ומנסה להסיר את קולר הסימון מעל צווארו. שעה ארוכה הוא נאבק בקולר, עד שהוא נכנע לעובדה שלא יצליח להסירו, והוא מוותר ומתחיל ללקט מפרי הפיטנגו שצומח פרא על גדת הערוץ. כשהוא מתרחק משדה הראייה של שלוש הנקבות, אחת מהן מתרוממת וקוראת לו לשוב. הזכר הצעיר מתעלם מקריאותיה, ורק כשהיא מתקרבת לעברו באיום, הוא שב על עקבותיו ומתיישב על פאת החול שעליה רבץ קודם.
בין הערביים. אפלולית העד הכלואה בין האדמה לצמרות מעמיקה, ובעוד שעתיים שלוש, הרבה לפני שתשקע השמש מעל הצמרות, יוחשך הג'ונגל. הנקבות חשות את השעה ומתארגנות לתזוזה. רחש שעולה ממערב להן מדיר את מנוחתן, והן מפנות לעברו את ראשן וכמו מרחרחות את האוויר. הן נדרכות, מביטות זו בזו, ואז, בדממה קרה, מתחמשות בכל מה שידן משגת. אחת אוחזת חלוק נחל גדול, אחרת ענף, שלישית מפשפשת בערימת העורות שהותירו על החול ושולפת מתוכה צלצל דיג - מעין חנית מחודדת שמשמשת את הלקטים ללכידת דגים הנסחפים למים הרדודים שבלגונות - והן נעמדות סמוכות זו לזו, חוצצות בין הזכר הצעיר למקור הרעש.
הדממה פושה גם בחברי משלחת המחקר שצופים בנעשה ממקום מחבואם בסבך. בשבועות שעברו מרגע שגילו לראשונה את חברי הקבוצה והחלו לרשום את הרגליהם, לקודד את התנהגותם ולהתחקות אחר מנהגיהם, הם עדים להתנהגות אלימה, או התנהגות עם פוטנציאל אלים, ובפרופסור לונדון עוברת איזו ר?גשה של גועל מהול בהישג אדיר. אחרי הכול, גם מה שהוא צופה בו עכשיו, בשידור חי ובלתי אפשרי משחר ההיסטוריה של ההומו ספ?יאנס, מחזק את התיאוריה שלו, שסוף סוף - שלא כמו עמיתיו הקשקשנים - הוא גם מצא לה ביסוס: משהו מאיים על הנקבות והן בוחרות להילחם בו ולא לברוח.
יתרה מזו, הן גם מבינות את השימוש ההתקפי שאפשר לעשות באבן, במקל. הן מבינות שכלי שנועד לציד דגים יכול לשמש גם ככלי הגנה, וההתנהגות הזאת טבועה בהן ומתבטאת בהתקפה אינסטינקטיבית ולא בבריחה. כשהוא ממקד את עדשת מצלמת הווידאו בשלוש הנקבות, מפעמת בו איזו התעלות רוח, והוא מתמכר לאופוריית הניצחון שמסחררת את ראשו כמו אלכוהול. משחר לימודיו באוניברסיטה, דרך עבודת המאסטר שלו שלימים פיתח לדוקטורט, וברבים ממאמריו שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים בעלי חשיבות בינונית, חזר וטען שמה שהבדיל את ההומו ספ?יאנס משאר קופי האדם שהתפתחו על פני כדור הארץ - כגון ההומו פלור?ס?יינסיס, או הומו ניאנד?רת?ל?נזיס, או ההומו ארקטו?ס - הוא יצר האלימות. פה טמון סוד הישרדותו של ההומו ספיאנס. יצר האלימות, קבע פרופסור לונדון, הוא שהבטיח את הצלחתו האבולוציונית והגנטית והציב אותו בראש שרשרת המזון בטבע.
השינוי בהתייחסות כלפי דעותיו של פרופסור לונדון ותחילת ההתעניינות בו החלו באותו כנס אנתרופולוגים שאליו הוזמן, ושם טען מעל הבמה בפני אי אלו אנתרופולוגים כי אין להוציא מכלל אפשרות את הימצאותה של קהילת לקטים קדומה ששרדה את סחף הציוויליזציה והשתמרה כמות שהיא, עד היום. הדברים, שנאמרו בהתלהבות חסרת ביסוס, מתוך רצון לעורר פרובוקציה ולמשוך איזו תשומת לב בקרב קהילת האנתרופולוגים המנומנמת, היו ודאי נשכחים כלעומת שנאמרו אלמלא עיתונאית צעירה שנכחה בכנס ונסערה מעצם הרעיון. היא ארגנה מימון לסדרת כתבות מצולמת בעקבות האדם האבוד, מלגה שאפשרה לפרופסור לונדון, אז עדיין דוקטור, לצאת למסעות עקרים בכל מיני מוקדים שכוחי אל שבהם קיווה למצוא את ההומו ספיאנס הקדום. למרבה הפלא, חרף כישלון המסעות ואי מציאת תגלית אחת ראויה לציון, הצליחה סדרת הכתבות מעל למצופה, ושמו של פרופסור לונדון, כחוקר חריף והרפתקן, יצא לתהילה.
תקופת הזוהר נמשכה זמן קצר והגיעה לשיאה עם פרסום הספר "האדם הסמוי", שבו טען לונדון שקבוצות לקטים אכן חיות בערבות עמק המוטו, לרגלי הרי הקילופ?ים. את מסקנתו זו ביסס על פרוטוקולים שהצליב ממקורות שונים - ניצולי טיסת 347 LS שהתרסקה באזור זה וקבוצת מטיילים שאיבדה את דרכה ותעתה ביערות העד שמונה עשר חודשים - המספרים על בני אדם לובשי עורות שפגשו בדרכם בג'ונגל. הספר זכה לקיתונות של בוז. בקרב האנתרופולוגים נתפס פרופסור לונדון כליצן הזוי, ויש שטענו כי הוא פשוט יצא מדעתו. שוב לא הוזמן להרצות בכנסים, וכתבי העת הנחשבים דחו את מאמריו. בימי הזוהר הקצרים הוקצתה לו אמנם בנמהרות משרת פרופסור מן המניין שזיכתה אותו במלגת קיום, אבל בכל הנוגע לגיוס מלגות מחקר, יבש המעיין לגמרי. איש לא רצה לשמוע אותו. בד בבד עם היתפסותו כריאקציונר, החלו להתגודד סביבו ריאקציוניסטים אחרים מעדת האנתרופולוגים, מרצים דחויים, שרלטנים, מנודי מחקר כמותו. כשבישר לאשתו שהוא רוצה להתגרש, היא חיבקה אותו בהתרגשות וממש בכתה מאושר. כיוון שלא הסכים להוליד ילדים, נותר לבדו והתמסר לתאוותו לידע. אט אט הפכו דעותיו המוקצות ללחם חוק באתרי האינטרנט ובפורומים האלטרנטיביים, שם נחשב בר סמכא. והנה שוב התהפך עליו מזלו כשהצליח, בתום שלוש שנות מאמץ, להקים קרן מחקר. את הכספים גייס בתרומות מגופים מסחריים והם שסיפקו את הציוד היקר שנדרש למשימת המחקר - מחשבים, ציוד תקשורת, צילום ותאים סולריים לניצול אנרגיית השמש. כמו כן קיבל תרומה מהמרכז העולמי לחקר האדם, גוף פרטי שהוקם בידי איש עסקים אלמוני שלימים אושפז בכפייה, אבל הספיק להותיר בו די מזומנים שמאפשרים את קיומו ומימון מחקרים אזוטריים. לצד כיתות רגליים בלתי פוסק בין חברות, גופים עסקיים, ספונסרים פרטיים, חברי ממשלה, עירייה, ועדות מחקר ופיתוח למיניהן כדי להשיג את הסכום הנדרש למסע, הוא עסק במיפוי האזור שבו התרסק מטוס הבואינג 747 במעבה הג'ונגל, טיסה מספר 347 LS של חברת אליס. לצורך כך רתם לשורותיו את המסטרנטית ליסבואה, שעניינה באנתרופולוגיה מועט, אך האתגר שבמיפוי האזור שבו התהלכו הניצולים ומציאת נוסחה מתמטית שתציג אותו נראו לה כשאלת מחקר ראויה לעבודת הדוקטורט שלה. תפקידה היה לספק לפרופסור לונדון מפה משוערת של קבוצה שבה שישה פריטים צועדים בג'ונגל ולמצוא נוסחה שתשרטט נתיבים אפשריים להליכתם בהתחשב בצפיפות הצמחייה, בשעות היום, בעונות השנה ובפרמטרים נוספים. אבל המסטרנטית ליסבואה, שהשקיעה את מיטב זמנה ושנות הפוריות היפות שלה בחישובים על חישובים שונים, החלה נוטה אל אותה קבוצת מטיילים שאחרי נתיביה המשוערים ניסתה להתחקות, ולבה יצא אל הג'ונגל הגדול, אל ההרפתקה. כשהביעה את נכונותה להצטרף לצוות המחקר של פרופסור לונדון ולא להיוותר בעורף, בשדה המחקר התיאורטי, ראתה בעיני רוחה מציאות אחרת לגמרי מזו שאליה נקלעה, וגם היא, רק עכשיו, בימים האחרונים, מתחילה להפנים את גודל התגלית.
המסע המתיש לאזור שבו נמצאו שרידי המטוס המרוסק נמשך שמונה עשר ימים. מרגע שנפרדו משיירת הסבלים שליוותה אותם ופתחו בהקמת המחנה, החלו להימנות השבועות ואיתם גם האכזבה. אט אט הכירה ליסבואה בעובדה שהלכה שבי אחרי הזייתו של פרופסור לונדון, שעצבן אותה מרגע שנכנסו לג'ונגל. וגם פופ - הסופר - לא היה לרוחה.
תוכנית האב היתה לקבוע את מחנה הקבע סמוך לגוויית המטוס המרוסק, וממנו לצאת לסיורי מיפוי השטח. תוכנת המחשב שפיתחה המסטרנטית ליסבואה אמורה לספק להם נתיבים סבירים להליכת בני אנוש, ובהם להניח מלכודות מצלמה, שלא רק מצלמת כשהיא חשה בתנועה, אלא גם משדרת את התמונה באמצעות הלוויין ישירות למחשבי חברי המשלחת. פופ, שכבר כתב שלושה ספרי מסע שלא זכו להצלחה שלה היו ראויים לדעתו, שלא לומר נכשלו מבחינה מסחרית, התוודע אל פרופסור לונדון בזכות כתבותיו בעקבות האדם האבוד. מכיוון שעברו שש שנים מאז יצא לאור ספרו האחרון, ובמוחו לא הבריק שום רעיון לספר חדש, קפץ על ההזדמנות להצטרף למשלחת המחקר. פרופסור לונדון קיווה לכתוב בעצמו ספר על המסע והתגלית המיוחלת, ולא נטה לצרף אל המשלחת מעין פרזיט שלא תורם דבר למחקר עצמו, אבל ככל שקרבה השעה וממשלחת של כתריסר חוקרים נשארו רק הוא והמסטרנטית ליסבואה, לא נותרה לו כל ברירה אלא לצרף את פופ לחבורה על תקן חוקר מתעד. ואכן, כשסוף סוף העפילו אל מחנה הקבע, רצוצים מהמסע בג'ונגל העבות, החל פופ לתעד דברים במחברותיו.
על בניית המחנה ניצחה המסטרנטית ליסבואה, שהשלימה עם בורותו של פרופסור לונדון בטכנולוגיה עכשווית ועם אדישותו של פופ כלפי נפלאותיה של הטכנולוגיה. היא תלתה על העצים לוחות סולריים והקימה רשת מפוארת של תקשורת לוויינית הניזונה מאנרגיית השמש. אך החדווה שבהקמת המחנה לא ארכה זמן רב, וכשהכול עמד במקומו - מוכן ומזומן לאסוף, לקודד, לצפות - החלו לנקוף הימים בציפייה שהלכה והתפוגגה עד שלא נותרו ממנה אלא אכזבה גדולה וכעסים משולשים. בימים הראשונים יצאו בהתרגשות לסרוק את השטח סביב המחנה, לאסוף דגימות של עצים ואבנים ולתארך אותם באמצעות המעבדה הניידת, להציב מצלמות ולזנק באמצע הלילה, בעצבים דרוכים, כשמתקבלת התראה מהחיישנים. אבל אחרי כשבועיים החלה השגרה החדגונית לדכא אותם, והיעדר רמז, אפילו הקל שבקלים, להימצאות להקת בני אדם בתא השטח הממופה, ערערה את הנחת היסוד עצמה. לא רק שאין כאן בני אדם קדומים ששימרו את מנהגיהם משחר האבולוציה של ההומו ספיאנס ועד היום, בין מאה למאתיים אלף שנים, אלא שאין כאלה בכלל, בשום מקום בעולם. הפקפוק התווסף לתחושת התסכול, ומשהו הרסני פשה בעבודת הצוות שלהם, ובעצם איים על קיומם, כיוון שבג'ונגל הם תלויים זה בזה, והפרת ההדדיות כמוה כהתאבדות. פרופסור לונדון, שהפקפוק ממנו והלאה, הוסיף להתנפל על אי אלו ממצאים שהעידו לטענתו על הימצאות לקטים באזור, וניסה להשיב משהו מהרוח הנפולה של עמיתיו למשלחת בתגליות מפוברקות - הוא מצא עצם של חזיר וטען בתקיפות שהיא שייכת להומו ספיאנס - ובכך רק הקצין את האיבה שהחלה להתבסס ביניהם. המסטרנטית ליסבואה, מורגלת לחיי נוחות שהתבטאו במשקלה העודף, איבדה שמונה קילוגרמים ממשקלה עד שהגיעו למחנה הקבע, ועוד שלושה מאז, וגילתה שתחת עגלגלותה משכבר שוכנת ברייה נמרצת ועמלנית, שבעצם לא יכולה לשבת בשקט בשום מקום. שעות חוסר המעש שבמחנה, הרביצה האין סופית והציפייה לשום דבר, היציאה למסע מיפוי, הפעלת מערכות ההקלטה, הפריקות למחשב, פליטת התוכנה העקרה, כל אלה הביאו אותה לכדי בכי. בלילות, כשהתכרבלה באוהל בבדידות גמורה, הפליגה בדמיונה אל אזורים מוכי ציוויליזציה, אל הכבישים, אל התשתית, אל אסלת השירותים המותאמת למידות האדם, אל האוכל המוכן, אל הטמטום הטלוויזיוני. ובוקר אחד, כשחשה שכלו כל הק?צים, רגע לפני שיצאו לסיבוב הבוקר, הכריזה לפתע שלא תצא כיוון שאין בזה טעם, ופופ פרץ בצחוק גדול, שעורר בה גועל של ממש. פרופסור לונדון, שצפה את המרידה - אבל הופתע שפרצה דווקא מהכיוון של המסטרנטית ליסבואה ולא מכיוונו של הציניקן פופ - ניסה להכניע אותה בו במקום באומרו שעליהם להעביר כאן עוד חמישה חודשים וחצי יחד, כך שכדאי שתתעשת ותבצע את עבודת המחקר המוטלת עליה. פופ צחק שוב, ואלמלא היה לונדון זקן, נמוך וחלש ממנו, היה משתיק אותו בסטירה. המסטרנטית ליסבואה השליכה את התרמיל מכתפה והטיחה בפרופסור לונדון את מה שחשבו שלושתם: אין כאן כלום. צריך להודות בטעות. יש לקרוא למשלחת החילוץ ולחזור לציוויליזציה. חבל לבזבז פה עוד יום נוסף בחיפוש חסר שחר באזור מצומצם כל כך. אין בזה היגיון, וחוסר ההיגיון משגע אותה.
התקרית ביטאה בקול את מה שכבר היה לעובדה. שררה ביניהם איבה קש?ה לגישור, ואכן תוך ימים פסקו סיורי המיפוי, הצילום, התיעוד, פסקו בחינת דגימות הקרקע והמדידות הקדחתניות, הוזנח ציוד הצילום ותחזוק התשתית הלוויינית, ועמם פסקה כל העבודה המדעית שלשמה יצאו אל היערות. התקשורת ביניהם הלכה והצטמצמה. הם עדיין אכלו יחד, בעיקר כדי לוודא שהאוכל מחולק שווה בשווה, ובאין מנוס פנו זה אל זה בעניינים פונקציונליים. המסטרנטית ליסבואה כעסה על פרופסור לונדון שלא מודה בכישלון המשימה, ועל עצמה שבחרה להצטרף למסע, ועל פופ שמסרב לנקוט עמדה ולנקוף אצבע בכל הקשור לעבודת המחנה, וגם על הציניות שהפגין כלפיה. בחוצפתו רמז לה שהוא מעוניין לקיים איתה יחסי מין, ומאז היא נמנעת מקרבתו עוד יותר, ונזהרת מלהישאר איתו לבד פן יאנוס אותה. פופ עצמו סלד ממנה באותה מידה - המסטרנטית ליסבואה דחתה אותו בכל מובן - ובכל זאת חש משיכה אל נקביותה, מה שיצר אצלו דיסוננס מטריד. מפעם לפעם פרק את תשוקתו כדי להשתחרר מנוכחותה המעיקה, וחלק ניכר מזמנו הקדיש לרשימותיו. מה כתב שם, איש מחברי המשלחת לא ידע. פרופסור לונדון שיער שהוא כותב עליו ומשמיץ אותו בכתיבתו, ותיעב אותו על כך מבלי לאמת את השערתו. פופ, בקרירותו ובריחוקו המתנשא, לא התעניין בפרופסור לונדון ובפועלו, ובינו לבינו החליט שצדק מי שטען שהוא ירד מהפסים.
הימים רדפו זה את זה והפכו לשבועות, והדכדוך נתן אותותיו בשלושתם. פופ צימח זקן אדמדם דליל שהתעבה בשיירי מזון וטינופת אחרת, ועל גופו הצנום התנופפו חולצת החאקי ומכנסי השלושת רבעי כמו על דחליל. בעיניו בער ניצוץ מטורף, ובתנועותיו החדות ונטייתו להתבודד קינן פוטנציאל אובדני. מפעם לפעם יצא לתור את סביבות המחנה, מקיף את גוויית המטוס ומשקיף בהיחבא על הנעשה, צופה במסטרנטית האפאתית שרובצת רוב היום על הערסל, ובפרופסור לונדון השקוע באיזו מבחנת בדיקה, ואז חוזר על עקבותיו בלי להקים שאון, ושב אל המחנה בכוחות מחודשים. אבל על פי רוב גם הוא נשאר במחנה ולא עושה דבר, חוץ מאשר לרשום לעצמו רשימות. נדמה שאבדה להם תחושת הזמן ונפתח איזה נצח שלא הצליחו להכיל. סלע אמונתו של פרופסור לונדון החל להיסדק, ואיתו המשמעת העצמית המפורסמת שלו, הנוקדנות ונטייתו לרדת לפרטים. האג'נדה שלו איבדה כל משמעות. לא רק היא אלא כל חייו עד כה, אופן חשיבתו, תפיסותיו, הדברים שהחשיב ואחרים שבהם זלזל - הכול נראה מגוחך וחסר ערך. מחד גיסא, הצליח לראות את עצמו באופן ברור ונטול הגנות, להכיר בפתטיות שלו, בעליבותו, בטעויותיו החוזרות לאורך הקריירה המקצועית והאישית ואף בהיבט רחב מזה, בנטייתו הבזויה לפרובוקציה, ברצון הנואש לתשומת לב, ומאידך גיסא, ההכרה הזאת לא הניאה אותו מהחלטתו הנחרצת שלא לנטוש את משימת המחקר לפני הזמן שהוגדר. ואז, כשכבר נגוזו כל התקוות, הגיעה התגלית - תרתי משמע.
הבוקר עלה ככל הבקרים, ללא סימן מוקדם. ערפל מתעתע קידם את פניה של המסטרנטית ליסבואה שיצאה מאוהלה, ראשונה להתעורר, והבחינה בכמה דמויות אנוש שצמחו מתוך הערפל. עברו שניות אחדות עד שנפלטה מגרונה הצרחה. פרופסור לונדון זינק משק השינה ופרץ מהאוהל בתחתונים רחבים, גופייה מהוהה ואקדח תשעת המילימטרים בידו. רגע ארוך עמד כמוכה תדהמה נוכח חמשת הפריטים, שני זכרים, נקבה ושניים שטרם הגיעו לגיל הבגרות, נוברים בקופסאות הקרטון במטבח, מלקטים שיירים. צרחתה של המסטרנטית ליסבואה לא הרתיעה את הלקטים, גם לא פריצתו הדרמטית של פרופסור לונדון מהאוהל, ולא קריאותיו המבוהלות של פופ, שחשש לצאת החוצה וביקש לדעת מה מתרחש. פרופסור לונדון התעשת ראשון. הוא הוציא מילקוטו את קולר הסימון, חגר חגורה ונעץ בה את האקדח והתקרב בצעד מדוד אל חבורת הלקטים, שתלו בו עיניים חשדניות. כאשר הגיע למרחק של כעשרה מטרים מהם ונדמה היה שהם עומדים להימלט, הסתער לפנים וזינק על הנקבה, ובנחישות חסרת מעצורים הצליח להכניע אותה ארצה, לכרוך את הקולר סביב צווארה, להפעיל את המשדר ולשחרר אותה, בועטת וצורחת, בטרם הספיקו הזכרים להתערב. כשנסוג אל שורת האוהלים הבחין במסטרנטית ליסבואה, שהתעשתה בינתיים, אוחזת מצלמה בידה, ועוד לפני ששאל כבר אמרה, "יש לי אותם בווידאו, את כל הקבוצה." רק אז העז פופ לצאת מהאוהל ושאל, "מה קרה?" פרופסור לונדון אמר לו, "היו פה לקטים," והמסטרנטית ליסבואה פרצה בבכי ומלמלה, "הם כאן, הם כאן," וברגע של אובדן שליטה מוחלט ברגשותיה נפלה על צווארו של הפרופסור ומיררה בבכי כמכה על חטא. פופ הסקפטי סבר שהלקטים אינם אלא פרי דמיונם של עמיתיו, אבל כשבחן את סרט הווידאו שצילמה ליסבואה נדהם מהתיעוד החי, ולצד פחד קמאי התעוררה גם בו התרגשות גדולה.
תוך שניות פעלו כאיש אחד, כאילו לא תיעבו זה את זה אך לפני רגע. המסטרנטית ליסבואה הפעילה את תוכנת המעקב ואחרי רגע ארוך של חרדה הופיע ההבהוב האדום על מסך מחשב כף היד שלה. הם התלבשו בחופזה ויצאו למעקב נמהר אחר הנקודה המהבהבת מהמסך, ועד שאבחנה המערכת שהאובייקט חדל להתקדם והוא עומד במקומו, כבר הרחיקו כל כך מהמחנה, שאלמלא תושייתה של המסטרנטית ליסבואה לא היו מצליחים לחזור אליו. כשהבינו שהקבוצה כבר לא בתנועה, צמצמו את המרחק במהירות וחיפשו נקודת תצפית בטוחה שממנה יוכלו לסרוק במשקפותיהם את המקום שעליו מצביעה המערכת. הלקטים ברחו אל הלגונה, וכשלכדו אותם משקפות משלחת המחקר הם עסקו בניסיונות עיקשים להסיר את הקולר מצווארה של הנערה, אך ללא הצלחה. פרופסור לונדון, המסטרנטית ליסבואה והסופר פופ צפו נפעמים בחברי הקבוצה רוכנים מעל הנערה היושבת ומשתפים פעולה מתוך מוסכמות היררכיות ברורות. אחד הזכרים, הנמוך יותר, נראה כמי שנותן את הטון. בשלב מסוים נגררה הנערה אל המים ושם ניסו לשטוף מעליה את הקולר. משום מה היא נאבקה, והזכרים הכניעו אותה. כשכלו מאמציהם והם נוכחו שלא יעלה בידם להסיר את הקולר, פנו ללכת. אחד הזכרים נשא על גבו את הנערה המותשת. כשעלתה החבורה מהלגונה והחלה מתקדמת אל תוך הג'ונגל, החליטה המשלחת לא ללכת בעקבותיהם כיוון שהלקטים מסוגלים לגמוא מרחקים עצומים ולמשוך אותם אחריהם אל נקודת האל חזור, שממנה כבר לא יוכלו לשוב למחנה. עדיף ללמוד על אודותיהם באמצעות מכשיר המעקב ולנתח את דפוסי הנדידה שלהם, לפני שמסתכנים בהתקדמות לא מבוקרת אל תוך הג'ונגל.
הם שבו נרגשים למחנה והמסטרנטית ליסבואה, מלאת מרץ, החלה מפיחה חיים ברשתות התקשורת. היא הריצה את תוכנת הבדיקה וקיבלה תמונות ניסיון מחמש מתוך שש המצלמות שמיקמו בשטח, ובעיקר, הפעילה את תוכנת המעקב וקיבלה אות יציב מקולר הסימון. פופ רשם בקדחתנות דברים במחברותיו, ופרופסור לונדון, שרכב על עננה של שביעות רצון, התמסר להרהורים פילוסופיים על חייו, שנטענו לפתע במשמעויות חדשות לגמרי. באותן שעות, במעבה הג'ונגל, חווה לונדון התקף שיגעון גדלות נוכח תגליתו. הוא חש מפויס כלפי העולם, כלפי הציוויליזציה. הכעס שהיה נצור בו כמו גז באדמה, התחלף ברצון לסלוח לכל חדלי האישים שהשמיצו אותו נמרצות לאורך השנים. סליחה מתוך רחמנות, כסליחתו של איש דת, סליחה של איש דגול היודע שמקטרגיו לא מגיעים לקרסוליו. בערב חגגו את התגלית בארוחה משותפת ומגוונת, ועל פניהם הופיעו חיוכים, ובתנועותיהם ניכרה נמרצות רעננה, משוחררת. פרופסור לונדון החדש הקפיד לא להוכיח אותם על פקפוקם בו - אובדן השליטה של המסטרנטית ליסבואה ברגע הגילוי כבר הוכיח את צדקתו - וכששוחחו באותו ערב, לראשונה זה זמן רב, על תוכנית המעקב וקידוד התנהגות ולקיחת דגימת דם בבוא העת, היה מצב רוחו טוב עד כדי כך, ששמח לחלוק את החוויה עם פופ הציניקן המושתן והיהיר ועם אותה לטאה מסוגרת, המסטרנטית ליסבואה. ניתן לומר שגילוי קבוצת ההומו ספיאנס טענה את חייהם במשמעות. אותו ערב עלו על משכבם בשעה מאוחרת, נרגשים ומהורהרים, ושקעו איש איש בחלומותיו המפוקפקים.
את הימים הבאים הקדישו למיפוי תנועותיו של הקולר הנודד אי שם במעמקי הג'ונגל. על מסך המחשב החלה להצטייר מפת נתיבים שמהם הפיקה ליסבואה נתונים כמו מהירות הליכה ממוצעת, קצב התקדמות הלקט בהתאם לשעה ולפני השטח, משך הזמן שבו מבלה הלקט בלא תנועה במהלך היום, כמה זמן הוא ישן ועוד שלל פרטים מסעירים. הם עוד לא הספיקו להעתיק את המצלמות אל נקודות הציון שסימנה תוכנת המחשב, והנה למרבה הדאגה, חדלה תנועת הקולר במרחב ונותרה במקומה למשך יום שלם. למחרת הופתעו למראה קריאת מכשיר המעקב. הפרט נע במהלך הלילה והגיע עד המחנה שלהם. חרדים אך נחושים יצאו לתור אחר קולר הסימון שהתגלה סמוך לעמדת המטבח, על צווארה של הנערה המתה. מדוע טרחו הלקטים להוביל את הגווייה למחנה ולהניחה כאן, זאת לא ידעו. אחרי ההלם הראשוני הסירו את הקולר מצוואר הנערה ולקחו ממנה דגימות פוסט מורטום. פופ הקיא ופרש, אבל פרופסור לונדון והמסטרנטית ליסבואה הגדילו לעשות לטובת המדע.
אובדן אובייקט המעקב עיכב אותם אך במעט. האלגוריתם שפיתחה ליסבואה הוכיח את עצמו, וכעבור ימים אחדים נלכדה קבוצת לקטים באחת ממצלמות המלכודת והוחלט להקים שם מארב. ימים אחדים שכבו שם בשיחים עד שחלפו הלקטים בנתיב הסבוך, ובהתאם לתכנון הקפדני זינק פופ מהמארב וריתק את הנער שנשרך מאחורי הקבוצה, ופרופסור לונדון הצמיד את הקולר לצווארו.
בערב חבשה המסטרנטית ליסבואה את ידו של הפרופסור שננשכה במהלך המאבק הקצר. תגובת הלקטים למתקפה היתה מעניינת, והשלושה דנו בה רבות. צוות החוקרים הניח שמוטיב ההפתעה היה גורם מכריע בהצלחת הפעולה, שכן הלקטים הזכרים קפאו על מקומם ולא נחלצו לעזרת הנער שהוכרע. עם זאת הציעה המסטרנטית ליסבואה הסבר אבולוציוני לאי ההתערבות, הסבר שסתר את הנחותיו המקדימות של פרופסור לונדון ולכן לא התקבל על דעתו, ולפיו הלקטים החיים באזור זה לא נחשפו לסכנות ולפיכך התנוון בהם יצר הזהירות, ואי תגובתם מעידה על כך שלא חוו את ההתנפלות ואת הצמדת הקולר כמתקפה; סביר מאוד להניח שעצם הישרדותם מוסבר בהיעדר האיומים עליהם, אמרה ליסבואה, ומכאן עולה שהם פשוט לא הבינו שמתקיפים אותם.
את הימים הבאים הקדישו למעקב אינטנסיבי אחר נדידת הסיגנל של הנער בג'ונגל עד שהגיעו לכאן, ללגונה. וכאשר זיהו שלוש הנקבות איום מתקרב והזדיינו בכלי נשק מאולתרים, חגג פרופסור לונדון ניצחון על ניצחון: התנהגותן מפ?ריכה את ההסבר של ליסבואה וברור לחלוטין שהן נכונות לאלימות. המסטרנטית עצמה, הצופה לצדו בנעשה מבעד המשקפת, לא אומרת מילה. הנקבות מסוככות על הנער, שיושב על החול ונראה מבוהל ומובס. לפתע נע משהו בסבך העבות של הגדה, ואל המים הרדודים קופצת נקבת הומו ספיאנס מבוגרת, ממש זקנה, ומתקרבת אל הקבוצה. הנקבה שאוחזת את צלצל הדיג מניפה אותו ונוהמת, והזקנה נעצרת במרחק בטוח מהם, ונדמה שמתפתחת שם שיחה. פרופסור לונדון סורק את הסביבה במשקפתו ומגלה במרחק של כעשרים מטרים מאחורי הזקנה עוד שלוש נקבות שירדו מהסבך אל הלגונה. הוא ממקד את משקפתו ומבחין שהנקבות האלה ירודות, שפופות, כמו סובלות ממחלה או מתזונה לקויה. פופ, ששוכב לצדו השמאלי, נועץ בו מרפק ולוחש, "הן נראות חולות," והמסטרנטית ליסבואה אומרת, "יש שם אחת צולעת." לפתע הזקנה מסתובבת לאחור ומסמנת משהו אל חברות קבוצתה, ואחת מהן, נקבה צעירה, עירומה לגמרי, מתקרבת לעברה. הנער קם על רגליו, ואחת מהנקבות הסוככות עליו תופסת בידו. הנקבה הצעירה נעמדת על יד הזקנה, ומבעד למשקפות של שלושת חברי המשלחת נראה תהליך המזכיר משא ומתן. נדמה שהזקנה רוצה את הנער. דקות ארוכות חולפות בדין ודברים, ונראה שהסכנה חלפה ותחושת האלימות המתוחה התרופפה. עם זאת, שתי הקבוצות שומרות על מרחק בטוח וקבוע זו מזו. פתאום קורס הנער. נדמה שהוא מחרחר. הנקבות שסביבו רוכנות אליו ומסייעות לו, וכעבור דקה הוא מתיישב ומשפשף את צווארו. הנקבה הזקנה לוחשת משהו על אוזנה של הצעירה, והן חוזרות אל קבוצתן ובתוך דקות נעלמות במעבה הג'ונגל. המפגש המסעיר תועד במצלמתו של פרופסור לונדון, שאמנם לא בא על סיפוקו, אבל תיעד עוד פרט מעניין על חבורות הלקטים - הם מנדים מתוכם את החלשים. בערב, במחנה הקבע, צפו בסרט שוב ושוב עד שהסיקו שקבוצת הנקבות שהופיעה פתאום כנראה נודתה מהשבט הגדול, ומכאן שהלקטים מרחיקים מעצמם את הפגועים והחלשים, ואולי זה עוד אחד מהסודות האבולוציוניים שלהם.
למחרת, עת התעוררו ליום תצפיות נוסף, גילו את גוויית הנער על יד עמדת המטבח, במקום שבו הניחו הלקטים את גוויית הנערה. הגילוי השרה אווירה קשה על שלושת חברי המשלחת. הפעולה החוזרת שלא הצליחו למצוא לה הסבר הטרידה את מנוחתם. מדוע הביאו הלקטים את הגווייה אל המחנה? האם הם מנסים לתקשר עם חברי המשלחת בדרך כלשהי?
כשקברו את המת העלה פופ את ההשערה שהמוות קשור בקולר הסימון. פרופסור לונדון גיחך וביטל את דבריו בבוז, אף שחש שיש דברים בגו. משנקרע בשנית חוט המעקב נותר רק לצאת למארב כדי ללכוד פריט נוסף ולסמנו. המוטיבציה אלחשה את מנגנוני הפחד שלהם, וכעבור ימים אחדים, כשנתקלו בקבוצת לקטים - התרחש אסון. גם כאן נעו הלקטים בשורה עורפית, שהכתיב הנתיב שחותך בצמחייה, אבל כשהתנפל פופ על האחרון בשורה - זכר צעיר וגדול ממדים - הלם בו הזכר באגרופו והטיח אותו מעולף על אדמת הטחב. הזכר תלש בכוח רב ענף מאחד העצים ועמד להכות בראשו של פרופסור לונדון, ואז ירה בו הפרופסור ופגע בבטנו. הלקט נהדף לאחור והחל מחרחר, והמסטרנטית ליסבואה פלטה צרחה רמה. הכול התרחש מהר, בשניות. מעולם לא נדרש פרופסור לונדון להחליט כשהוא נתון ללחץ כזה. הוא פעל מתוך אינסטינקט קיומי, הישרדותי, אך האירוע יצא משליטה: עוד שני זכרים מהחבורה זינקו לעברו של פרופסור לונדון, ולא נותרה לו כל ברירה אלא לירות גם בהם. אחרי שנפלו שלושת הלקטים פתחה הקבוצה במנוסה, נקבות נושאות עוללים, נערים מבוהלים, נערות היסטריות, כולם התפזרו לכל עבר, והפרופסור, שלא הצליח להרגיע את הרעד בידיו, התפנה לטפל בפופ. הלה שכב על הארץ מעולף למחצה, מגואל בדם. בסיוע המסטרנטית ליסבואה, שמיררה בבכי, הצליח לבסוף להעמיד אותו על רגליו ויחד תמכו בו כל הדרך בחזרה אל המחנה. בערב, כשמגבת רטובה צמודה אל אפו המפוצלח, נתקף פופ בחרדה גדולה ודרש שישיבו אותו לציוויליזציה. המסטרנטית ליסבואה, שכאבו של פופ נגע ללבה, נטלה את ידו ולחצה אותה בעידוד, ופרופסור לונדון, שידע שהתגלית כבר בכיסו, נענה לבקשה והורה לה ליצור קשר עם משלחת החילוץ ולהודיע על הפינוי.
תוכניתם היתה לארוז את הציוד ההכרחי למסע ולקחת איתם רק את חומר התיעוד ואת דגימות המעבדה שאספו, ולהותיר מאחור את המצלמות, הלוחות הסולריים, המעבדה הניידת וציוד המחנה. הם ידעו שעליהם להמתין ימים רבים עד שיגיעו אליהם המחלצים, ותכננו להקדיש אותם לארגון החומר הרב שנאסף ואריזתו לקראת המסע. כשעלו על משכבם באישון לילה וביקשו לישון, דימו איש איש לפי דרכו את הג'ונגל סוגר עליהם כמו יד פתוחה שנקפצת לאגרוף. ואכן גילו בבוקר כי הלקטים הקיפו את המחנה. המראה של עשרות פריטים המציצים מאחורי גזעי העצים או שפופים בתוך הצמחייה העבותה, נועצים בהם פרצופי אנוש מכל עבר, היה מחליא ומזוויע. זכרים, נקבות, נערים ונערות, עוללים, יותר מארבעים הומו ספיאנסים, אנשים לבושי עורות, שלווים אך נחושים, צבאו על המחנה במעגל שלא נמצא בו פתח. חברי המשלחת נבעתו, הצטופפו זה אל זה ונאלמו דום. דבר לא זע. הלקטים הביטו בשלושה ולא משו ממקומם, גם כשאט אט התעשת הצוות והחל לאסוף בזהירות את הציוד ההכרחי למילוט. המסטרנטית ליסבואה תחבה אל תיק הגב שלה את מחשב כף היד ואת קלטות הווידאו, הפרופסור ליקט כמה קופסאות שימורים ופירות מיובשים, ופופ אסף את רשימותיו. הם החליטו לנוע מערבה, ללכת יומיים שלושה ולהתמקם הרחק מקבוצת הלקטים, להפעיל שם את משוואות הביות ולהמתין לכוח החילוץ. אבל כשביקשו להתקדם, קמו הלקטים ממקומם והחלו לצמצם את המעגל, מציבים חומה מול השלושה, מזוינים במקלות, בצלצלים, באבנים, חוסמים את דרכם. השלושה פנו לאחור וניסו לפרוץ את המעגל במקום אחר; גם שם התלכדו הלקטים, סגרו רווחים והעמידו מולם את אותה חומה אנושית. במשך רגעים אחדים נראה הדבר כמשחק, משלחת המחקר מנסה לפרוץ את המעגל והלקטים מונעים זאת מהם, עד שהשליך אחד הלקטים אבן בראשה של המסטרנטית ליסבואה. כשנפלה על הארץ התנפלו עליה שישה זכרים משולהבים, ולפני שהספיק פרופסור לונדון לירות בארבעה מתוכם, כבר קרעו את בשרה בידיהם החשופות ופופ החל צורח בקולי קולות.
זו לצד זו שכבו הגופות והשקו את העשב הרענן בדמן הניגר. ארבעת הלקטים ההרוגים שכבו בערבוביה, ולצדם המסטרנטית ליסבואה, בתנוחה בלתי אפשרית, מוטלת על בטנה כשפניה קבורות בעשב. המהומה אפשרה לפרופסור לונדון לנתק מגע. הוא קרא לפופ להצטרף, אבל נדמה שפופ כבר השלים עם גורלו ונעשה אפאתי. פרופסור לונדון פרץ קדימה בריצה, וכשהפך את פניו לאחור עוד הספיק לראות איך מתנפלים הלקטים על פופ וממטירים עליו מהלומות. כמה מהם רצו אחרי לונדון, אבל הפרופסור הצליח לירות בהם ולהרוג אותם מטווח קצר, ודלק מערבה. הוא רץ שעות, חותר דרך הצמחייה העבותה, בעקבות המערב המשוער. ימים אחדים תעה בג'ונגל. ללא עזרת מערכת הניווט לא ידע היכן הוא, ובהחלט ייתכן שהלך במעגלים ולא התקדם כלל. את מזונו ליקט מעצי הפרי שגדלו פרא, ואת צימאונו הרווה בטל שנקווה על העלים הרחבים או במאגר מים שנקרה בדרכו. בשלב מסוים היה ער לכך שאיבד את נעליו והוא משוטט יחף במרחבי הג'ונגל. היה נדמה לו שעוקבים אחריו ושמאחורי כל עץ מציץ הומו ספיאנס משחר רעות, ולילותיו נעשו טרופים. בכל זאת נע. ככל שנשאוהו רגליו - הלך. כשהתעייף עצר, כשהיה רעב ליקט מזון, כשהתבקש לצרכיו כרע ושלשל. כל צורכי הקיום היו מצויים בשפע, אך הוא הלך והידרדר גופנית. שריטות ששרט בו הסבך לא הגלידו, ראייתו ניטשטשה ופניו התקמטו. אולי הבדידות היא שהכריעה אותו, אולי הותש פיזית, אבל כשהשיגה אותו קבוצת הלקטות המנוד?ה, כבר לא מצא בו כוח להתנגד. אמנם כיוון את האקדח אל אחת מהן ולחץ על ההדק, אבל בשל מעצור בכלי עלו בתוהו כל ניסיונותיו לתפעל אותו. הזקנה, זו שראה סמוך ללגונה, סימנה לנקבות האחרות בלהקתה, ואלה קפצו על פרופסור לונדון והכניעו אותו ללא מאמץ. ידיו נקשרו ברצועות עור, והוא הובל אחרי מנהיגת הקבוצה הזקנה אל מחנה הקבע שלהן, על גדות אחת הלגונות. שם האכילו אותו דגים צלויים, והניחו לפניו שלל פירות הג'ונגל ומים לשתייה. אחרי שהשיבו את נפשו החלו לזווג אותו עם בנות הקבוצה, פעולה שעלתה לו בקושי רב עד שצלחה. חודשים היה קשור לגזע עץ, תורם ללהקה את זרעו, עד שתש כוחו. משהבינו המלקטות כי לא יוכלו להשתמש בו עוד שיספו את גרונו במאכלת - כלי שהוא עצמו הופתע לראות בידיהן - והחלו להכין את מחנה הקבע ללידות הממשמשות ובאות.
"סיפורים מהעולם הרביעי" מאת ערן בר גיל/ הוצאת ידיעות ספרים, 279 עמודים