מאור כהן - "אולי?"
מאור כהן מנהל את הקריירה שלו באופן מוזר למדי, גם כשהוא הדמות הדומיננטית ביותר הוא תמיד מעדיף שותפים. לא משנה אם זאת להקת ליווי (זקני צפת) או צמדים (רע מוכיח או אורן לוטנברג או פיטר רוט או דן תורן שתמיד נמצאים שם איכשהו), ולא משנה מה תפקידו במסגרות השיתופיות האלה - נוח לו בחברותא. עכשיו באי.פי. חדש בשם "אולי?", כהן עושה לראשונה הכל ממש לבד - מכתיבה וכמובן שירה ועד לנגינה בכל הכלים וההקלטה עצמה, בלי אף אחד אחר ברקע. התוצאה מכונסת בשבעה שירי רוק ישראלי סטנדרטיים, נעימים לאוזן וללא משקל סגולי כלשהו.
להאזנה לאי.פי. "ואלי?" של מאור כהן במלואו:
האי.פי. הזה מתעתע: מחציתו שירים טובים - כמו השיר הפותח "אדם אחר" שמזכיר כמה רגעים יפים בקריירה של כהן כמו "לילה עיר"; "מצטער" המדבק, ו"הולך" האיטי - ומחציתו השנייה חלשה, שלא לומר משעממת. חדשנות מוזיקלית או רגעים נדירים אין בנמצא, והרוב טובע בשלל קלישאות מילוליות - רחוק מכהן השנון וההזוי לפעמים אבל רחוק גם מכהן שיודע היטב את כוחן של מילים יפות, כמו מפרויקט שירי בודלר היפהפה שלו.
בין הקונספציות הטקסטואליות שחוזרות על עצמן, אפשר למצוא שתי שורות שמתכתבות אחת עם השנייה: בשיר אחד "אין במה לבעוט" ובשיר אחר "אין לאן לגדול". עצוב לחשוב שככה מרגיש מי שהוכתר שוב ושוב בתור הפוטנציאל הגדול של הרוק הישראלי בדורו. "אולי?" הוא פרויקט רציני יחסית של כהן מבחינת הטון שבו הוא מדבר, אבל אולי צריך להתייחס אליו דווקא כאל אחד מהפרויקטים היותר משועשעים שלו - וכך להפיק את מירב ההנאה מזמר עם כריזמה מטורפת שעדיין נעים להקשיב לו בכיף.
ירונה כספי - "בנין קלפים"
אי.פי. נוסף שנחת על השולחן הוא של פליטת ניינטיז אחרת - ירונה כספי, גם היא הבטחה גדולה שלא הפכה להיות הדבר הגדול הבא למרות שהיו לה את כל היכולות. כספי מקליטה ומופיעה בעקביות בשנים האחרונות עם חומרים עכשוויים ודי רציניים, אבל האי.פי. החדש שלה - בניגוד למסלול של כהן - הוא ניקוי שולחן פחות מחוייב לרצינות ולכובד ראש אמנותי. במקרה שלה באמת זה גם מהנה בהרבה.
להאזנה לאי.פי. "בנין קלפים" של ירונה כספי:
ששת השירים של כספי הם מיזוג מאוד גולמי של קול גדול שמעדיף לצעוק ולדבר, במיטב המסורת של הרוק הנשי הישראלי ממורשתה של קורין אלאל, ושל גיטרות פאנקיסטיות שממש מעדיפות את שנות התשעים על פני מה שקורה כאן עכשיו. ישנם מוזיקאים שגורמים לעצבנות נון שלנטית להישמע חיננית, רעננה ואנרגטית, ולכספי יש את זה ממש, אפילו שגם אצלה זה לפעמים, בכל זאת, קצת מעיק.
"בנין קלפים" הוא אי.פי. חסר יומרות. בזה גם סוד כוחו. ירונה כספי הוותיקה שיודעת כבר שאת הרוקסן היא לא תמלא - ולכן, כמאמר המשורר, היא הפסיקה להתנצל מזמן - מרשה לעצמה להשתולל, לקלל, להאשים, לקפוץ מקצב מהיר לדיבור איטי, לזעוק מחאה פמיניסטית ("ורק לבינתיים, שימי זין"), לספר סיפור מופרע על ילד חולני ("סימור") ולא להתרשם מהבחירות והפוליטיקה. בתוך כל אלה, היא מצליחה בכל זאת להיות אישית ומעניינת. ואם להמליץ רק על שיר אחד מתוכו - אני בוחר ב"גדלתי ביום", שהוא דרך מעוותת מאוד בעצם להתייחס ליום הולדת, ושוב בזעם של גיטרות ותופים. מי יודע, לפעמים כל מה ש-2015 צריכה זה את 1995.
לכבוד הבחירות
מבלי לשאול מה הקשר בין אדון עולם וראש הממשלה, כמו שעשו שוטי הנבואה, מערכת "קשוב מאוד" הכינה פלייליסט יוטיוב ליום הבחירות. אולי זה ישכנע אתכם ללכת לקלפיות, שם תשירו בקולי קולות למפלגה החביבה עליכם "את מה שהלב שלי בחר אחרי כל מה שהוא עבר".