כה קרוב, כה רחוק: העונה השנייה של "ברודצ'רץ'" היא ירידה משמעותית ברמה

עם שורת דמויות חדשות ומעצבנות, משיכות באף ותרחישים בלתי סבירים אפילו בשביל הדיוטות שכמונו, דרמת המתח הבריטית כושלת לעמוד בסטנדרטים של העונה הראשונה והמצוינת. לפחות הצילום והמוזיקה נותרו מרהיבים

19/03/2015
יח"צ - חד פעמי

ילד מת בעיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, שני בלשים - האחת אישה והאחר גבר - חוקרים את המקרה שבו כולם חשודים, החקירה מעלה עוד ועוד סודות מחייהם הפרטיים של כל המעורבים: העונה הראשונה והמוצלחת של "ברודצ'רץ" הייתה מעין תיקון לשלל סדרות מעפנות מהז'אנר (אני מסתכל עלייך, "The Killing"). לאורך כל החקירה המשחק היה נהדר, הדיוויד טננט מצוין, הצילום מושלם והמוזיקה יפהפיה. "ברודצ'רץ'" לא בזבזה את זמנה ואת זמננו ברצף בלתי כלה של הסחות דעת, וסיימה עונה עם תשובות מובהקות. היא לא הייתה יצירת מופת אלא סדרה בלשית כפי שכזו אמורה להיות.

ההצלחה הגדולה של הסדרה בבריטניה הביאה את ITV להזמין עונה שנייה למרות שהנחיצות שלה הייתה מוטלת בספק, אבל הפרק הראשון של העונה, ששודר שם בתחילת השנה, היה פשוט נפלא והבהיר שיש ל"ברודצ'רץ'" עוד הרבה להציע. המשפט של הנאשם ברצח מקבל תפנית מפתיעה בתחילתו, כזו המבטיחה חיטוט כואב נוסף בפצעים של תושבי העיירה; ובמקביל הסיפור שייסר את החוקר אלק הארדי (טננט) בעונה הקודמת, מקרי רצח והיעדרות של שתי ילדות בעיירה סנדברוק שלא הצליח לפתור, שב לרדוף אותו הפעם ביתר שאת. למרבה הצער, בכך זה נגמר. יתר העונה השנייה של "ברודצ'רץ'" חיוור, משעמם, טוחן מים ובעיקר מעצבן.

עוד באותו נושא

שרלוט רמפלינג בישראל: "אני שחקנית, לא פוליטיקאית"

לכתבה המלאה
לא מצילה. שרלוט רמפלינג על חוף "ברודצ'רץ'"(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

ארבע דמויות מצטרפות בעונה הזו, כולן נעות בין המטרידות לבין הבלתי נסבלות: בני הזוג ממקרה הרצח הקודם של הארדי, ושתי פרקליטות יריבות הנושאות משקעים אישיים זו כלפי זו ומייצגות כל אחת צד אחר במשפט. את התובעת ג'וסלין נייט מגלמת לא פחות מאשר שרלוט רמפלינג הסמי-אגדית, אבל כשם שהקלאסה שלה לא הצליחה לשפר את העונה השמינית של "דקסטר", כך היא כושלת מלהציל גם את התסריט הלקוי במיוחד בעונה השנייה של "ברודצ'רץ'". אם ציפינו למעין "האישה הטובה" עם פאות בריטיות מגוחכות, קיבלנו משהו רחוק מכך על כל שעל.

משפט הרצח של דני לטימר נראה גחמני, לא מתוכנן ועם החלטות בלתי סבירות של השופטת. שני הצדדים - אבל בעיקר התביעה - נתפסו פעמים רבות לא מוכנים עם תשובות לדברים הכי בסיסיים שהצד השני הנחית בפניהם. כל כך הרבה דברים בלתי סבירים קורים במהלכו באופן שניכר אפילו להדיוטות כמונו, עד שזה מקומם ממש (הסיבה היחידה שאני לא מפרט היא מחמת ספוילרים).

אפשר היה לסלוח על זה לו שרטוט הדמויות היה טוב, אבל גם בחזית הזו נוחלת העונה כישלון חרוץ. עו"ד נייט מתוארת כביג שוט אבל שום דבר מזה לא מגיע אל המסך. אפשר לתלות את זה בכך שימיה הטובים מאחוריה, אבל כך או כך ניתן היה לצפות לרמז קל שבקלים לעברה המקצועי המפואר. מנגדה עומדת כסניגורית של ג'ו מילר עורכת הדין שרון בישופ, שהייתה בת טיפוחיה של נייט. כל מעשיה והבחירות התמוהות שלה נעדרות כל נימוק או רקע של ממש, והניסיון לשוות לה בתמורה פנים אנושיות או גוונים אפורים באמצעות בן שנמצא בכלא נופל חלל.

עוד באותו נושא

בית שבור: "באטל קריק" היא עלבון

לכתבה המלאה
כן מצילים. דיוויד טננט ואוליביה קולמן

אבל שתי אלה הן עוד כלום לעומת בני הזוג לי אשוורת' וקלייר ריפלי - הוא החשוד העיקרי ברצח בסנדברוק בעיניו של החוקר הארדי, היא עדת מפתח שמסתבר כי הארדי הסתיר אותה בעיירה כל הזמן הזה כדי להגן עליה מפניו של אשוורת'. אבל רגע, אולי אשוורת' הוא בכלל לא הרוצח? אולי קלייר לא מספרת משהו? הו, הנה היא מספרת. אבל לא, בעצם היא מסתירה עוד משהו. רגע, היא שוב מספרת. אבל רגע, האם היא שיקרה? משיכות האף שהעונה הראשונה נמנעה מהן בתבונה הן הלחם והחמאה מוכי העובש של העונה השנייה. תוסיפו לכך את יחסי לי וקלייר שמשחקים על דחייה/משיכה באופן חסר כימיה וחסר עניין, ותקבלו את הדמויות הגרועות ביותר בעונה הזו.

מלבד הפרק הראשון המצוין של העונה ישנם בכל זאת כמה מרכיבים שמושיעים אותה, קצת, ככה, בערך. שני אלמנטים מרהיבים מהעונה הראשונה נשמרו גם כאן - הצילום היפהפה, עותק הנשימה ממש, והמוזיקה של אולפור ארנלדס האיסלנדי. שני אלה משדרגים את "ברודצ'רץ'" לאין שיעור. מעבר להם אפשר גם לשבח את הפרק האחרון של העונה, שחרף הכשלים שקדמו לו מצליח לסגור יפה את הסיפור (ולמרות זאת גם הפעם הוזמנה עונה נוספת).

אבל הדבר הכי שווה בעונה השנייה הוא היחסים בין החוקרים אלק הארדי ואלי מילר (אוליביה קולמן). ההירתמות של שניהם האחד לטובת השני, פעם זה ופעם זו - יותר מאשר בעבר הרעות ביניהם נראית כדבר הטהור והמקסים ביותר בסדרה, ובמו ידיהם מספקים השניים קרן אור מדי פרק ופרק. אמנם גם מילר נאלצת להתמודד עם בחירות תסריטאיות מטומטמות - לא זאת בלבד שאמו השכולה של דני מאשימה אותה, מה שעוד מתקבל על הדעת, אלא גם בנה מתכחש אליה. למה? ככה. ובכל זאת, אוליביה קולמן מצליחה להביא את לבה השותת והרוטט ומאפשרת לשטויות האלה לעבור. היא מדהימה, מכמירה ונוגעת ללב.

עוד באותו נושא

שלושה על כורסה אחת: פרק הבכורה מוכיח שאפשר לסמוך על סול

לכתבה המלאה

בסיכומו של דבר, אם יש משהו שהעונה הזו המחישה זה עד כמה ההצלחה היא חרב פיפיות. העונה הראשונה אמנם לא הייתה יצירת מופת, אבל היא הייתה דרמת מתח כשם שזו אמורה להיות והסתיימה עם סוף סגור וחתום עם קישוט סרט מעליו. הבחירה ללכת על עונה שנייה עוד עשתה קולות של מוצדקת בתחילתה אבל קרסה במהירות אל תוך עצמה, וכעת מקרינה לא טוב גם על מה שקדם לה. לפעמים מוטב פשוט להגיד לא.

כל פרקי העונה השנייה של "ברודצ'רץ'" זמינים ב-Xtra VOD של HOT ללא עלות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully