פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יהודה המכבי טעה: "מורדים" מסמל את כל מה שגרוע בפנטזיה לנוער

      שיילין וודלי אולי הגיעה לעבוד אבל "מורדים", הסרט השני בסדרת "מפוצלים", הוא לא יותר מגיבוב קלישאות עגומות משלל סרטי הפנטזיה לנוער שכבר הכרנו. וזה באמת חבל

      יהודה המכבי טעה: "מורדים" מסמל את כל מה שגרוע בפנטזיה לנוער

      בפרק הנוכחי של סדרת הסרטים הפופולרית המבוססת על סדרת ספרי הנוער הפופולרית, החברה הפוסט-אפוקליפטית המחולקת לפלגים מצויה במלחמה. גיבורתנו מסתתרת, יחד עם החבר שלה וקבוצה של מורדים חמושים, לאחר שהממשל הרודני השמיד את הפלג שבו נולדה וגדלה. אבל במחתרת, מתוכננת הנקמה: הגיבורה, כך מתברר, היא בעלת חשיבות מכרעת בהנחתת מכה ניצחת על הממשל ופירוק המערכת המעוותת אחת ולתמיד. רגע, זאת לא העלילה של "משחקי הרעב: עורבני חקיין"? אז גם "מורדים". אותו הדבר. בדיוק.

      בנוסף, אם ראיתם את "הרץ במבוך" (וחשבתם שהסוף היה אידיוטי לגמרי), חלקים גדולים מהסרט ייראו לכם מוכרים להפליא, ורבות כבר נכתב על הדמיון הרב בין הסדרה הזאת לבין "המעניק". ואם לאורך הסרט הקודם טריס, גיבורת הסרט, היתה סתם מישהי סופר-מוכשרת-מופלאה-מיוחדת, בפרק הזה היא כבר מקבלת במפורש את התואר של "האחת" – "The One" – שהכל תלוי בה, כמו ב"מטריקס", "הארי פוטר", "אליס בארץ הפלאות", "סרט לגו" וכל סרט שני בעשור האחרון. סדרת "מפוצלים", מסתמן, היא ממוצע משוקלל של כל סדרות הפוסט-אפוקליפסה לנוער.

      מורדים (יח"צ)
      נעדרת מהתמונה: ג'ניפר לורנס (מתוך "מורדים", צילום: יח"צ)

      וחבל, כי על החיקוי הזה מתבזבזים דברים טובים. קודם כל: שיילין וודלי. וודלי היא אחת השחקניות הכי מרשימות ומקסימות בקבוצת הגיל שלה. הנוכחות שלה משפרת כל סרט. אפילו כשהסרט מסביבה הוא שטות מוחלטת, היא באה לעבוד ומשקיעה. העיצוב, הצילום וסצנות האקשן – בניצוחו של הבמאי רוברט שוונקטה ("RED") – גם הם יפים מאוד. ראויות לציון מיוחד הסצנות הסוריאליסטיות הרבות שמתרחשות בתוך סימולציה, עולם וירטואלי בנוסח המטריקס, ובכך משחררות את הסרט ממגבלות המציאות וההיגיון.

      מורדים (יח"צ)
      באה לעבוד. וודלי (מתוך "מורדים", צילום: יח"צ)

      אבל אלה לא מספיקים כדי להציל את הסרט והסדרה מהחטא הראשוני שלהם: העובדה שהסדרה הזאת כל כך מטופשת. הנחות הבסיס שעליהן מושתת העולם של הסדרה כל כך אידיוטיות, שגם אחרי שהיה לנו סרט שלם להתרגל אליהן אי אפשר להניח אותן בצד ולהתקדם הלאה. לא, הרעיון של עולם שבו אנשים יכולים להיות רק כנים, אמיצים או ידידותיים, וכל אדם שיש לו יותר מתכונת אופי אחת הוא איום על המערכת ולכן יש לחסל אותו, לא הפך לפחות מטומטם במשך השנה שחלפה מאז הסרט הקודם.

      למצב הבסיסי הזה, הסרט מוסיף עוד מנה של עלילה לא-סבירה, לא-מוסברת או סתם מטופשת: קייט ווינסלט, כמנהיגת ה"רעים" מקדישה הפעם את כל מאמציה לפתיחת קופסה חשובה מאוד שבה אמורה להיות הודעה חשובה מאוד מהאנשים שייסדו את החברה המושלמת הזאת, כי היא מאמינה שזה יעזור לה (איך? למה?) לממש את מטרותיה (שהן מה, בעצם?). אבל את הקופסה יכולים לפתוח רק "מפוצלים", והדרך היחידה לפתוח אותה היא לעבור מבחני סימולציה שיוכיחו שאותו האדם הוא גם אמיץ וגם חכם וכו' – כי מה יותר הגיוני מלהפקיד את המסר החשוב ביותר לחברה בידי האנשים שאסור להם להיות חלק ממנה. גם לא ברור למה צריך להוכיח "מפוצלות" עם כל המבחנים האלה כשממש בתחילת הסרט מוצג מכשיר שיכול לזהות בין רגע את מידת ה"פיצול" של כל אדם, ולכמת אותה באחוזים – עזבו, אין טעם, כל העסק פשוט אדיוטי מדי.

      מורדים (יח"צ)
      קוביה הונגרית (מתוך "מורדים", צילום: יח"צ)

      חבל. פשוט חבל. "משחקי הרעב" כבר הוכיחו שפנטזיה לנוער לא חייבת להיות מטופשת. שיילין וודלי היא שחקנית רצינית ויכולה להיות כוכבת אדירה של סרטים שיתנו לה משהו לעבוד איתו. רוברט שוונקטה יודע את העבודה. גם צוות האפקטים והעיצוב. אבל שום דבר מזה לא עוזר אם הכל מתבסס על סיפור שהוא כזה גיבוב של שטויות, שמעתיק רעיונות מסרטים אחרים ועושה את זה רע.

      מה אתם חשבתם על "מורדים"? ספרו לנו בתגובות ובפייסבוק