תן צ'אפ: ניל בלומקאמפ מוכיח ב"צ'אפי" שהוא הבמאי המתאים ל"הנוסע השמיני 5"

אחרי "מחוז 9" ולפני "הנוסע השמיני 5", מוכיח ניל בלומקאמפ שהוא מיוצרי המד"ב המעניינים בימינו ומגיש סרט מהנה, מעורר מחשבה, מגניב ומרגש

  • צ'אפי
יח"צ - חד פעמי
בלומקאמפ משחזר את מה שהצליח בו באופן שלם ב"מחוז 9" ובאופן חלקי בלבד ב"אליסיום"

לפני כמה שבועות נפל סוף כל סוף הפור: שרביט הבימוי של "הנוסע השמיני 5" הופקד בידיו של ניל בלומקאמפ. כיוון שאף פעם לא מוקדם מדי להתחיל לריב, כבר החלו שוחרי המד"ב להתקוטט – האם הבמאי הדרום-אפריקאי אכן האיש המתאים למשימה, או שמא הוא עומד להרוס להם את זיכרונות ילדותם?

בינתיים, הגיע לאקרנים "צ'אפי", סרטו הטרי והשלישי בסך הכל של הקולנוען, שהשלים אותו כמובן לפני קבלת המינוי היוקרתי. צפייה בו מסייעת להכריע את הוויכוח באשר למידת ההתאמה שלו למותג בסדר הגודל של "הנוסע השמיני". ובכן, בלומקאמפ מוכיח כאן את כשירותו למשימה: הוא משחזר את מה שהצליח בו באופן שלם ב"מחוז 9" ובאופן חלקי בלבד ב"אליסיום", ומחזק את מעמדו כאחד מיוצרי המדע הבדיוני המעניינים בימינו.

כמו ב"מחוז 9", סרט הפריצה שלו, היוצר הדרום-אפריקאי עושה זאת דרך סיפור המתרחש בגלגול עתידני ואפוקליפטי של מולדתו. בזמן ובמקום הזה, אין לרשויות החוק ברירה אלא להילחם בפשע הגואה בעזרת רובוטים עתירי כוח אך חסרי תבונה. מדען שאפתן לוקח את הטכנולוגיה צעד אחד קדימה, גונב אחד מהם מן המעבדה, מכנה אותו צ'אפי, ומפתח בו אינטליגנציה מלאכותית.

כבר בשלב מוקדם, התוכנית שלו מתפתחת בניגוד לציפיות. צ'אפי מגלה הרבה יותר תבונה ורגישות מכפי שחלם, וצומח לנגד עיניו להיות בן אנוש של ממש. זה כמובן מושך אליו תשומת לב, ושני גורמים שונים מבקשים להרע לו ולבורא שלו: מדען מתחרה עם אינטרסים משלו, בגילומו של יו ג'קמן, וכנופיית גנגסטרים, שאותה משחקים חברי הרכב הראפ די אנטרווד.

עוד בוואלה! NEWS

התחפושת שתפיל את כולם: כך הופכים ליפהפייה בין-גלקטית בפורים

לכתבה המלאה
גם רובוטים מקבלים את הבלוז. מתוך "צ'אפי" (צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)
לעתים "צ'אפי" נראה כמו סרט סוג ב' עסיסי ופולחני משנות השמונים, רק עם אפקטים משוכללים יותר

כשלעצמם, המרכיבים השונים של העלילה הזו אינם מקוריים במיוחד, אך בלומקאמפ מצליח לטפל בהם בצורה שמעניקה לסרט עוקץ. קודם כל, בניגוד ליצירות עתידניות רבות, הוא לא ממקם את ההתרחשות באיזשהו יקום אפוקליפטי גנרי וסתמי, אלא בזירה מאופיינת היטב. "צ'אפי" מצולם כך שהצופה חש כי הוא ממש יכול לנשום את החספוס והלכלוך של יוהנסבורג האפוקליפטית, וזה מוסיף לתוצאה צבע ואופי.

אלה נוספים גם הודות לנוכחות של די אנטרווד. בליהוקם המפתיע של הראפרים חסרי הניסיון הקולנועי, לקח בלומקאמפ סיכון. ואכן, דווח כי במהלך הצילומים, סולנם הידוע בכינוי "נינג'ה" עלה לו על העצבים. זה הרס את החברות בינו לבמאי, אך הדם הרע לא בא לידי ביטוי על המסך. להיפך: מבחינה אמנותית, ההימור השתלם, והתצוגה של אלילי ההיפ-ההופ הבוטים והמוחצנים מקנה ל"צ'אפי" צבע ובשר שנדיר לראות בהפקות הוליוודיות. לעתים הם אף גורמים לו להיראות כמו סרט סוג ב' עסיסי ופולחני משנות השמונים, רק עם תקציב גדול יותר, וכך התוצאה משכילה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: גם ליהנות מאפקטים ממוחשבים משוכללים וגם לשמור על הנשמה.

כמו כן, בלומקאמפ גם מיטיב להשתמש בסיפור המסוים כדי להעלות שאלות מרתקות וכלליות יותר. בשני סרטיו ראשונים הדגש היה על אלגוריות חברתיות, אך כאן העיסוק ברובוטים ובני אדם מאפשר לו להציג תהיות פילוסופיות יותר –האם האנושיות טמונה בחומר או ברוח? אם נחבר את המוח שלנו לגוף אחר, עדיין נהיה אנחנו? ואם נעשה ההיפך? מה הופך משהו למישהו, מה הופך משהו לבן אנוש?

לסיכום ואולי חשוב מכל, בדיוק כמו ב"מחוז 9", גם כאן לא שוכח הקולנוען את הרגש שבין האקשן להגיגים. נוגע ללב לראות כיצד גדל צ'אפי כמו ילד שמגלה את העולם, לחזות איך בוראו דואג לו כמו אב לצאצאו ולצפות בשניהם נאבקים בייאוש הקיומי לנוכח העובדה שכל מה שנברא חייב להתכלות בסופו של דבר. הקרדיט על כך מגיע גם לאנושיות של בלומקאמפ כתסריטאי וכבמאי, וגם לרגישות של שני הכוכבים – שרלטו קופלי, שותפו הקבוע, שמדבב את הרובוט ומגלם אותו באמצעות טכניקת לכידת התנועה, ודב פטאל, הזכור לטובה מ"נער החידות ממומבאיי", "ניוזרום" ושני פרקי "מלון מריגולד", וכאן משחק את המדען.

בניגוד לרגיל: האיש רע, במבטא אוסטרלי, וכושל. יו ג'קמן ב"צ'אפי" (צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)

אך בצד המעלות הללו, יש לסרט גם חסרונות: הוא ארוך מדי (כשעתיים) ומעט נמרח לקראת הסוף; התצוגה של ג'קמן, שבניגוד להרגלו מגלם את האיש הרע וגם מדבר במבטא האוסטרלי הטבעי שלו, נראית תמוהה ותלושה מכל השאר – ככה זה כשמלהקים כוכב גדול אחד בצד שחקנים לא מוכרים או לא מנוסים; הממד הססגוני והמוקצן לעתים חוצה את גבול הטעם הטוב וגולש למחוזות הטראש; ובסופו של דבר "צ'אפי" לא באמת מצליח להגיד משהו שטרם נאמר בקולנוע. הוא הרבה דברים, בטח שלא חדשני או פורץ דרך.

ועדיין, בסופו של דבר מדובר בהצלחה – הסרט משכיל להיות גם מהנה, גם מעורר מחשבה, גם מגניב וגם מרגש, וזה לא עניין של מה בכך. כישלונו הקופתי נובע בעיקר מכך שאינו עיבוד מחודש או המשכון, אלא מבוסס על תסריט מקורי, בימים שבהם להפקות קולנועיות מסוג זה כמעט אין סיכוי בשוק. לו רק היו קוראים לו "צ'אפי 5" או משהו בסגנון, הוא לא היה צריך לחכות לקולות הימאים כדי להגיע בקלילות להכנסות של תשע ספרות כפי שמגיע לו.

ומה אתם חשבתם על צ'אפי? ספרו לנו בתגובות ובפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully