בהתחשב בשם המשפחה שלו, היה זה רק טבעי כי מתישהו יגלם אדם סנדלר אדם שמתקן נעליים. לאחר יותר מעשרים שנות קריירה קולנועית, מי שסוף כל סוף הרים את הכפפה ואיפשר לו לעשות זאת היה תומאס מקארתי, שליהק אותו לסרטו הטרי "הסנדלר". האם הוא הוא בחר בו בגלל שם משפחתו, או שזה סתם צירוף מקרים?
"אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל באמת שזה יצא כך במקרה", מבהיר הקולנוען בשיחה טלפונית מביתו בניו יורק לרגל עלייתו של הסרט על המסכים כאן בסוף השבוע האחרון. "רציתי את אדם רק בגלל כישורי המשחק שלו. אני לא יודע עברית, אז לא היה לי מושג לגבי משמעות שם המשפחה שלו. אבל ברגע ששלחתי לו את התסריט, הוא ציין זאת בפניי והוסיף שהוא לא יכול להגיד לא לסרט בשם הזה".
מעריציו הנאמנים של הקומיקאי אולי יצפו לגלות ב"הסנדלר" עוד מהתלה שבה חיית בר משתינה על הדמות הראשית כבר בהתחלה, אך התוצאה מתגלה כסרט שונה מרוב יצירותיו של הכוכב. זוהי פנטזיה מתוקה, תמימה ומאופקת, בה הוא מככב בצד סטיב בושמי ודסטין הופמן כבעל מלאכה מהלואר איסט סייד בניו יורק, צאצא למשפחת מהגרים יהודיים מזרח-אירופאיים. הודות לירושה בה נתקל במקרה, מגלה הגיבור כי ביכולתו לגנוב את זהות לקוחותיו אם רק ייכנס לנעליהם. בתחילה הוא משתמש בכוח-על זה לשם מעשי קונדס, אך אז מבין כי ביכולתו להיעזר בו כדי להילחם באילי ההון שמנסים לגרש אותו ואת שאר בעלי העסקים הקטנים מהשכונה.
זה סיפור קטן וחמוד, והסרט בסך הכל מקסים ומוכיח שוב איזה לב רחב יש למקארתי דבר שהתגלה גם כשביים את "אנשי התחנה","האורח" ו"Win-Win" וכתב את התסריט של "למעלה". אך למרבה הצער, שיר האהבה שלו לבעלי המלאכה המסורים של ניו יורק נתקל בעיקר בהרבה שנאה מצד המבקרים בארצות הברית, שקטלו אותו ללא רחם. "אני חושב שאם היה משחק כאן כוכב אחר, ולא אדם סנדלר, היחס היה אחר", מצהיר הבמאי. "אבל סנדלר מגיע עם כל המטען שלו, ושופטים אותו לפי זה. חבל, עושים לו עוול: הוא באמת שחקן יוצא מגדר הרגיל. הייתי יושב בחדר העריכה עם העורך, ושנינו היינו מסתכלים בחומרי הגלם ומשתאים מהמיומנות שלו. הבעיה היחידה שלו היא שקוראים לו אדם סנדלר, חוץ מזה הוא שחקן מושלם, וחבל שהמבקרים לא מעריכים את זה".
ברוטן טומטוז, האתר שמרכז את הביקורות בצפון-אמריקה, הסרט כבר מוכתר כאחד הגרועים של השנה. שלושת הסרטים הקודמים שביימת זכו שם לשירי הלל ולציון כמעט מושלם.
"לאנשים יש זכות לאהוב ויש זכות לשנוא, וכמו שאמרת, טעמתי משניהם. זה חלק מהביזנס. אני גאה בסרט ועומד מאחוריו במאה אחוז. היופי בקולנוע הוא שמרגע העשייה, היצירה שלך כבר לא בידיים שלך ואתה לא יכול לשלוט במה שיחשבו עליה".
אין לך חרטות על הליהוק של סנדלר? אולי אם היית מלהק שחקן פחות שנוי במחלוקת אצל המבקרים, היו שופטים את הסרט בלי מטענים שליליים.
"בפירוש לא. אני לא מלהק לפי שיקולים כאלה ואחרים, אלא רק את מי שהכי מתאים, ולא יכולתי לדמיין מישהו חוץ מסנדלר בתפקיד הזה. היה לי לעונג לעבוד איתו. אני נהנה מסרטים שלו כבר יותר משני עשורים, ועכשיו הזדמן לי גם להכיר אותו כאדם ולגלות שהוא איש חכם ונדיב להפליא".
דיברנו על למה ליהקת את אדם סנדלר, אבל למה מלכתחילה החלטת לעשות סרט על סנדלר?
"רציתי ליצור סרט על מלאכה, על בעלי מלאכה. היה לי חשוב לביים את זה דווקא עכשיו, בשיאה של תרבות האינסטנט. מלאכה זה דבר שלוקח זמן לעשות אותו כמו שצריך ורציתי להצדיע לאנשים שלא נכנעים לדרישה לספק את הכל במהרה, אלא לוקחים את הזמן, ועובדים בקפידה כדי לספק מלאכת מחשבת, בדיוק כמו שעשו גם מאה שנה לפניהם. בגלל זה הגיבור הוא בן לשושלת של סנדלרים והסרט מתחיל בניו יורק של תחילת המאה, כדי להצדיע למסורת ולמורשת של בעלי המלאכה".
סצנת הפתיחה היא גם הצדעה למסורת של הידייש. כל בעלי המלאכה בהתחלה מדברים בשפה הזו.
"כי היא היתה אחת השפות הכי נפוצות בניו יורק של התקופה הזו. האמת, לא הייתי מודע לכך. אבל כשעשיתי מחקר על הלואר איסט סייד בתחילת המאה, גיליתי שבזמנו היית נכנס לפאב, וכולם בו היו מדברים ידייש".
איך היה לצלם סצינה שלמה בשפה שאתה לא דובר?
"זה היה מגניב. מצאנו שחקנים רבים שמדברים ידייש, כי התיאטרון היידי עדיין פעיל, ופשוט לקחנו צעד אחורה ונתנו להם לעשות את מה שהם יודעים. לא הצלם ולא אני הבנו את מה שהם אומרים, אז פשוט הקשבנו למנגינה של המילים ופעלנו על פי האינסטינקט. זאת הסצנה האהובה עליי בסרט".
בזמן שהוא עסוק בקידום "הסנדלר", השלים מקארתי החרוץ את צילומי סרטו הבא, "ספולייט". במקרה זה מדובר בדרמה בכיכובו של מייקל קיטון, המתארת כיצד חשף הבוסטון גלוב פרשת ניצול מיני בכנסייה הקתולית. "הסרט הזה נועד לשמש תזכורת לחשיבותה של העיתונות", אומר הבמאי. "הסיפור שלו מזכיר מה יכולים עיתונאים לעשות כשנותנים להם גב לאורך כל הדרך. אם המשבר בתקשורת ימשיך ויחריף, אנחנו עלולים לאבד חלק בלתי נפרד מן הדמוקרטיה".
בשבילך לעשות סרט על תקשורת זה סוג של סגירת מעגל, לא? בזמנו, כשעוד טיפחת גם קריירה כשחקן, גילמת עיתונאי בעונה החמישית של "הסמויה".
"כן, זה היה מזמן, ועדיין זה עולה בכל ריאיון שאני עושה, ולא רק שם. בשבוע שעבר נולדה לי ילדה, ובבית החולים ארבעה אנשים שונים דיברו איתי על הסדרה. בכל מקרה, לא חשבתי על זה כסגירת מעגל, אבל היה מרגש לחזור אל הנושא הזה, ושוב לדבר עם עיתונאים ולבקר במערכות בשביל התחקיר".
לסיום, לפני שמונה שנים ראיינתי אותך כש"האורח" יצא בישראל. זה היה מיד לאחר בחירתו של אובמה וסיפרת לי אז איך עברת מדלת לדלת באוהיו כדי לשכנע אנשים להצביע לו. אז כאחד מתומכיו הנאמנים והמסורים, מהי התרשמותך מהקשר המיוחד והנפלא שיש לו עם נתניהו?
"שמעתי על מה שנתניהו אמר לגבי ההצבעה של הערבים-ישראלים, ואת הביקורת של אובמה כלפיו, ואני חושב שזה היה די צבוע מצדו. נתניהו לא גרוע יותר מאובמה. הוא בסך הכל חיקה את מה שפוליטיקאים בארצות הברית עושים כבר שנים. זה הצליח להם וזה הצליח לו, והאשמה כולה היא על הבוחרים, שכל כך קל לתמרן אותם. אני לא אומר את זה בהתנשאות: המצב הוא שקהל הבוחרים לא מתעדכן מספיק באופן שוטף בשאלות שרלוונטיות לגורלו ובגלל זה כל כך קל להזין אותו באינפורמציה מניפולטיבית ברגע האמת ולהפחיד אותו. זה משהו שצריך לשנות ואנחנו, האזרחים, היחידים שיכולים לשנות אותו".