פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טעון קיפוח 33: איך האלבום החדש של אייל גולן?

      אייל גולן חוזר לחנויות התקליטים עם אלבום חדש ועמוס במוזיקה טובה. ואם נבחן את המוזיקה, רק לפי איכויותיה, מדובר באלבום טוב. אבל תמיד יש "אבל". טור המוזיקה הים-תיכונית של רועי בהריר פרל

      טעון קיפוח 33: איך האלבום החדש של אייל גולן?

      אחרי 20 שנים על הכביש, בתנועה מתמדת, עם עצירה אחת בשנה לקפה ולאלבום חדש, אייל גולן מבחין, לצד הדרך, בשלט שכתוב עליו "צומת החלטה לפניך".

      כעת, גולן צריך להחליט לאן לפנות. "אפשר לבחור ליפול לבור של שכחה, או לחיות עם עצמך בסוף כל יום", הוא מתאר את האופציות בשיר הנושא (שכתב נעם חורב והלחין ניצן קייקוב) ובהמשך נראה שבחר, כיאה לאדם בוגר, באפשרות השנייה ("כמעט הפכתי את עורי / כמעט מכרתי את עצמי / כמעט שכחתי לרגע מי אני"). יפה. כל הכבוד. יצא גבר. אחרי הכל, אף אחד לא אמור לדעת שאלבומו החדש של אייל כולן הוא, כשלעצמו, בור שכחה.

      צמד המלים "בור שכחה" מעלה אסוציאציות של מקום חשוך ומפחיד, אבל האמת היא שדווקא די סבבה כאן. "בסוף כל יום" הוא אלבום פופ ים-תיכוני סוחף, מעודכן, מעניין, מגוון, רב-תרבותי, עמוס בכותבים, מלחינים ונגנים צעירים ובוערים (פאר טסי, אופיר כהן, דודו מתנה, אבי אוחיון, ניצן קייקוב ועוד), אפוף אווירת רטרו למועדוני הלילה של שנות השמונים (מגמה בולטת בעיבודים האחרונים של יעקב למאי), מתקשר באלגנטיות עם זרם האינדי המזרחי (שי אדרי, רביד כחלני, לירון עמרם, דיקלה, מורין נהדר ו-A-WA) ואפילו חושף, פה ושם, כמה רבעי-טונים שאייל גולן לא התנסה בהם עד כה.

      ועדיין. יש שכחה. השכחה בבור השכחה נגרמת עקב היחשפות ל-16 שירים קליטים וטובים שמבלבלים את החושים בעזרת רצף לא הגיוני, מבולגן כמו המציאות במזרח התיכון, של צבעים, סגנונות ומצבי רוח מכל רחבי העולם שממנו מורכב המותג "אייל גולן".

      הבור/אלבום נפתח בשיר ששמו מתמצת את העניין שלשמו נתכנסנו פה ("שקרים") ועיבודו הרוקיסטי-אצטדיוני מזכיר קצת, בפזמון ובסולו, בלדות של הסקורפיונס מתחילת שנות התשעים. לא לגמרי ברור מה קרה שם ולמה, אבל מיד אחר כך גולן חוזר למגרשים ביתיים יותר: "מילה טובה" הלהיטי ו"כנף הרוח" העגמומי נותנים ביוונית האותנטית, "תחייך" נשמע קצת כמו משהו של סלדה הטורקית, "האהבה הישנה שלי" באמת יכול להיות גם שיר של שלמה ארצי, "לטרוף את כל העולם" פונה לאירופה המוסלמית-טראשית ו"שישי בצהריים" הוא מעין טייק-אוף על "דרך השלום", שכולל הומאז' (או מה שזה לא יהיה) לאום כולתום: "ברדיו אום כולתום / נזכר שלא אכלתי כלום / אני חונה / שנייה מגיע".

      כיף בבור/אלבום השכחה הזה, כיף מאוד, אבל זיכרון קטן, מעומעם, קלוש, משהו שקשור לנערות ולזמר מפורסם, מתעקש לשוב ולהפתיע בתדירות של פעם בשיר. הסיבה לכך היא שהשירים של אייל גולן - להבדיל מאלה האמוניים של עמיר בניון ומאלה הזכים של שמוליק קראוס – לא רק מתכתבים עם חייו האישיים בגלוי. הם שירי תעמולה. הם רוצים שנסלח, שנשכח.

      קונספטואלית, "בסוף כל יום" ממשיך את הסיפור אודות הגיבור שלא ידע לכבוש את יצרו בדיוק מהמקום שאליו הוא הגיע ב"ימים יגידו". "בכל בוקר מבקש מאלוקיי / שמור והצילני מכל אוהביי / בימים קשים של קושי ומשבר / תן בי אמונה לקנות לי עוד חבר", שר גולן ב"קנה לך חבר" (מילים ולחן של חנן שמעון ודניאל חן). כן, במקום להודות בטעויות – מה שלא קורה לכל אורך 16 שירי האלבום, ולא קרה גם באלבום הקודם – גולן מבקש מאלוהיו לתת בו אמונה כדי "לקנות עוד חבר". סוג של חוצפה.

      מוזיקלית, זה אלבום של ארבעה כוכבים. שבעה שירים מצוינים (בראשם "מילה טובה", "שישי בצהרים" ו"כנף הרוח"), שבעה טובים ושניים בינוניים ("אל תלכי" ו"שוב לאהוב"). לא מעט בשוק הפופ הים תיכוני של ימינו.

      בכלל, במנותק מהקונטקסט של אותה פרשה, אין ספק שמדובר באלבום ראוי וטוב, אבל, כאמור, במקרה המיוחד הזה אי אפשר להתנתק מהקונטקסט ואין ברירה אלא להודות בכך שהמוזיקה לא תמיד מנצחת. נכון, לא אומרים דברים כאלה, אבל הפעם חייבים. כשקול מלאכי, לחנים טובים ועיבודי רטרו מגניבים לא נוצרים בשם האמנות עצמה אלא כדי להשיג מטרה ציבורית, כדאי שהציבור, לכל הפחות, יהיה מודע לכך.

      אייל גולן משתמש בקולו הנעים, בכריזמה הטבעית שלו ובלחנים הטובים שקיבל מחבריו (הקנויים) כדי לגרום לנו להאמין ש"בסוף כל יום" הכל נגמר, הכל עובר. "אלוהים שם לוחש לי", הוא שר ב"תזרוק לים", "אל, אל תפחד / תזרוק לים כותרות מהעיתון, לחישות במסדרון / תזרוק, על תתאפק / תזרוק לים את מי ששם לך ברקס / טלוויזיה וסקס / תזרוק, אל תתאפק".

      המסר לילדינו ברור: עשית משהו רע ומישהו העז לבקר אותך? זרוק הכל לים, תוציא אלבום ותקרא לו "בסוף כל יום". האם כדאי לנצל את ההזדמנות כדי לשלב באלבומך החדש ביטויים של התמודדות עם אמת פנימית כאובת, דברי צער כלפי מי שנפגע/ה ממך והודאה בפגמים התנהגותיים ואישיותיים? התשובה לשאלה זו לא נמצאת באלבום.

      (טוב נו, בשם המוזיקה: ארבעה כוכבים)

      קרדיטים לשירים המוזכרים בביקורת

      "תחייך" – מילים: עינת הולנדר ורביב בן מנחם, לחן: רביב בן מנחם
      "שקרים" – מילים ולחן: פאר טסי ואריק זנטי
      "מילה טובה" – מילים ולחן: אופיר כהן
      "כנף הרוח" – מילים ולחן: דודו מתנה
      "האהבה הישנה שלי" – מילים: נעם חורב, לחן: לורן בנג'מין
      "לטרוף את כל העולם" – מילים: אבי אוחיון, לחן: אבי אוחיון ואסף צרויה
      "שישי בצהריים" – מילים: אבי אוחיון, לחן: אסף צרויה
      "אל תלכי" – מילים: יוסי בן דוד, לחן: נאור סינואני
      "שוב לאהוב" – מילים: יוסי גיספן, לחן: עדי לאון
      "תזרוק לים" - מילים: נעם חורב, לחן: לורן בנג'מין