חמש שנים אחרי שירדה סופית מהמסכים, ממשיכה חידת "אבודים" לטלטל מעריצים מרוטי עצבים משאלות שלעולם לא יקבלו תשובה אמיתית. אחת השאלות המרכזיות סביב סדרת המד"ב המסתורית מבית היוצר של ג'יי ג'יי אברהמס נגעה לנושא התכנון: כמה ממה שראינו היה אמור להתרחש ומה נכנס לתסריט כפתרון אחרון של כותבים שכבר לא באמת ידעו איך לפתור את הפלונטר של עצמם. כעת, הודות למאמר ממצה במיוחד, אפשר לקבל תשובות לחלק מהשאלות.
חאווייר גריז'ו-מרקסווץ', מי שנמנה על מפיקי הסדרה, צוות הכותבים המצומצם שהגה אותה וחבר בצוות הכותבים של שתי העונות הראשונות, פרסם פוסט בן 17,000 מילים, שמגולל את הנעשה מאחורי הקלעים של הסדרה החל משלב התכנון ודרך הפתרונות שנתקבלו תוך כדי תנועה. על פי גרסתו של מרקסווץ' יצר הכותב הראשי, דיימון לינדלוף, אווירה תחרותית במיוחד שעודדה פרצי רעיונות יצירתיים. מהסיבה הזאת יסודות הסיפור לעונות 1 ו-2 הוצבו באופן בסיסי בלבד, כך שניתן יהיה להוסיף עליהם שכבות נוספות תוך כדי תנועה.
דוגמה להליך קבלת ההחלטות שהיה נפוץ בחדר הכותבים מגיעה עם סיפור הצוהר שהפך לנושא מרכזי בעונות הראשונות. במשך מרבית העונה הראשונה אף אחד מהאנשים שאמונים על כתיבת הסדרה לא ידע מה אמור להתגלות בתוך המבנה המסתורי ברגע שייפתח. "בין ההצעות שנזרקו לאוויר היתה אפשרות שהפתח יוביל לשטח המחייה של דובי הקוטב, שהוא יוביל למערה עמוסה באוצרות חבויים - שבגללם תיווצר אנדרלמוסיה מוחלטת בין הניצולים שתגרום לג'ק לפוצץ אותה בעזרת דינמיט, ומעבר ליבשת אבודה בסגנון אטלנטיס", כותב מרקסווץ'. הרעיון שלו עצמו היה שהפתח מוביל לתוך צוללת גרעינית קבורה. לבסוף, קצת אחרי שהעונה הראשונה חצתה את קו מחצית הדרך, הגיע לינדלוף עצמו אל חדר הכותבים והכריז: "בתוך הצוהר יש בנאדם ואם הוא לא לוחץ על כפתור כל 108 דקות, העולם יגיע אל קיצו".
סיפור ידוע שמרקסוויץ' מרחיב עליו בפוסט שלו הוא פרק הפילוט, שבו היה אמור ג'ק שפרד, גיבור הסדרה, למות. "הם רצו שמפלצת העשן תהרוג אותו", אומר מרקסווץ', "באותה תקופה עדיין לא ידענו מי יגלם אותו ושמועה התחילה לרוץ באולפנים שג'יי ג'יי (אברהמס) ליהק את מייקל קיטון. אפילו סיפרו לנו שהוא מתכוון לשתף פעולה ולהופיע בכל מסיבות העיתונאים לקידום הסדרה בתור הכוכב הראשי, ואז למות תוך רבע שעה בפרק הראשון". בדיון שנערך לאחר מכן סיפר מרקסווץ' שחשב שמדובר בטעות להרוג את הדמות הלבנה עם סט הכלים שיכול לייצר סיפורים. "לכל הפחות ג'ק היה רופא ולהריגתו היו יכולים להיות השפעות לא טובות על הצופים". גם ראשי ABC הסכימו עם הקו הזה ודרשו לשנות את גורלו של ג'ק.
לבסוף מרחיב מרקסווץ' על עוד אנקדוטה מוכרת ממיתולגיית "אבודים", ולפיה היוצרים עצמם כמעט והרימו ידיים בגללה. "דיימון היה מסתובב בסט ומספר לכל מי שהיה מוכן לשמוע שהסדרה פשוט שואבת את נשמתו, ושהוא לפעמים מקווה שיכול היה לקפוץ מצוק ולגמור עם זה". בדיוק כשנראה היה שלינדלוף נמצא בנקודת שבירה ועומד לעזוב הגיע קו סיפורי כל כך אידיוטי, עד שהוא נמלך מיד בדעתו ולו כדי למנוע מנוספים כאלה להגיע. "הוא הגיע יום אחד מחופשה, הסתכל על הלוח שעליו כתבנו את קווי העלילה המרכזיים הקרובים, וראה סיפור על פרק שבו הארלי מתגלה כבעל יכולות היפנוזה, ומחליט לנצל אותן כדי לגרום לצ'ארלי - שאיבד את הזיכרון בתאונה - לספר לו היכן נמצאת קייט שנחטפה על ידי האחרים. ברגע שהוא ראה את זה, תחושת השליחות חזרה אליו".
ומה לגבי המשך הדרך? אפשר ללמוד שלא הרבה השתנה מהסיפור הבא: ג'ייקוב, אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בעונות האחרונות של הסדרה, בכלל לא היה בתכנון במהלך שתי העונות הראשונות בהן עבד מרקסווץ' בחדר הכותבים.