דילמה. האם כדאי לפתוח את הביקורת הזאת שוב בהספד מפולפל של הז'אנר המוקמונטרי בישראל? האם זה המקום לשלוף שוב את אותן ההאשמות (המוצדקות בחלקן) על המוצר הפסאודו-מציאותי הזה של "תוכניות המציאות", או שמא הגיע הזמן לקבל את העובדה שהן כאן כדי להישאר ועדיף לבחון אותן לפי מה שהן? זאת אכן דילמה. אם בעונה הראשונה "גולשי ספות" הציעה אנשים מן הישוב שיצרו סוג של אותנטיות מרעננת, העונה החדשה היא עוד VIP אחד לאוסף.
"גולשי ספות" החלה את דרכה בשנה שעברה ב-HOT בתור קונספט חביב למדי: אנשים מישראל שנשלחים לגלות את עצמם ואת העולם באמצעות לינה על ספות של אנשים זרים במדינות שונות, כשמדי לילה מחליפים בית וספה. המפגשים האלה יוצרים הלם תרבות ומתוכו נוצרות גם סיטואציות קומיות ומרגשות, שום דבר דרמטי או עמוק אבל מספיק כדי לייצר בידור איכותי. ואז הגיעה העונה השנייה ואיתה ההחלטה ללהק סלבס לתוכנית. בעצם ההחלטה הזאת איבדה התוכנית גם את מעט הרעננות הרעיונית שהיתה בה והציבה את עצמה בהתנגשות חזיתית מול "מחוברים". ההתנגשות הזאת לא טובה מבחינתה, מכיוון שעל אף הפגמים שיש ב"מחוברים" מדובר במותג עמוק הרבה יותר שנפרש על תקופה משמעותית (שנה מול שבועיים), ובעיקר כזה שמציב מראה פשוטה ונטולת גימיקים. "גולשי ספות", על המודעות העצמית הסופר גבוהה שבו והקריצה שבכל סיטואציה, נראית פתאום כמו החיקוי החיוור של הדבר האמיתי, וזה קצת חבל.
אחרי כל זה, אפשר לקבל את הדין ולשפוט את "גולשי ספות 2" לפי הקריטריונים שהיא עצמה מציבה: ריאליטי סלבס חביב ומבדר, בלי יומרות למקוריות או לשינוי סדרי עולם. והאמת היא שכשמסתכלים עליו באופן הזה, מדובר במוצר מוצלח וכיפי למדי. העונה הנוכחית כוללת את ירון ברובינסקי ואורי גוטליב שנשלחו לקולומביה, יעל פוליאקוב ואחיה איתמר בדרום אפריקה, אפרת גוש בזאגרב, אבי אטינגר בברלין ואושיית הרשת מרסל מוסרי וכוכבת הילדים גאיה שליטא-כץ, שנשלחו שתיהן (בנפרד) לניו יורק.
כמו בכל תוכנית סלבס הסוד הוא ליהוק-ליהוק-ליהוק, ו"גולשי ספות" עושה עבודה נפלאה בתחום הזה. משפחת פוליאקוב היתה ונשארה מסקרנת ורוויית יצרים, אינטריגות ושריטות עמוקות גם אחרי "הכל דבש" ואינספור חשיפות שידעה בשנים האחרונות. העובדה שיעל, המפונקת והנהנתנית, מצטרפת במסע הזה לאחיה, איש העבודה השמרן והאפור, מייצרת אינטרקציה נפלאה על המסך. בפרק הבכורה אנחנו זוכים גם לטעימה קטנה מהאמא שוש, שמוסיפה לכל התבשיל הזה פולניות נהדרת. הסיכוי הטוב ביותר לחפור קצת מתחת למעטה המאד בידורי וקליל של התוכנית נמצא בצמד הזה, שנושא איתו מטענים שרחוקים נגיעה אחת מפיצוץ.
עוד ליהוק נהדר הוא זה של מרסל מוסרי שמביאה איתה את התום והבלבול של מי שפרצה רק לאחרונה לתודעה, אבל לא באמת נתפסה עדיין במניירות של היפים והנכונים. כבר בפרק הראשון היא נשלחת ללון בדירתו של נודיסט גיי חביב, והמפגש בין השניים הוא רגע טלוויזיוני מקסים ומרגש. בכלל, העונה הזו כולה עומדת בסימן כוכבים שנמצאים בשלב מבחן: רגע לפני הוויתור הסופי על זוגיות (אורי גוטליב), רגע לפני אימהות (אפרת גוש), רגע לפני שעולם הילדים מיצה את עצמו (גאיה שליטא-כץ) או רגע לפני שהרוטינה של החיים סוגרת עליהם (אבי אטינגר). לא בכל המקרים זה עובד כמו במקרה של מוסרי, אבל הבחירה הזאת מוסיפה רובד מסקרן לכל התבשיל הזה.
נכון לשני הפרקים הראשונים של העונה, שתי המתמודדות שנחשפו פחות מכולן הן גם מי שמסתמנות כפחות מסקרנות: אפרת גוש ("מה זה זאגרב?") וגאיה שליטא-כץ. במקרה של הראשונה משהו בתדמית הקצת מאוסה (שרק מקבלת משנה בולטות במהלך ההיכרות הקצרה בפרק הראשון) מעיב על הרצון לדעת מה יקרה בהמשך, ובמקרה של השנייה זאת פשוט העובדה שמדובר בצעירה מאד נורמלית. אין באישיות או במוטיבציה של שליטא-כץ לשנות אווירה מחיי כוכבת הילדים, משהו מרתק. לעומתן השילוב בין ירון ברובינסקי לאורי גוטליב מייצר שלם שדווקא גדול בהרבה מסך חלקיו. בנפרד מדובר בשני רווקים תל אביביים די טיפוסיים, אבל משהו באינטרקציה בין ההיפוכונדריה של הראשון לסוציומטיות של השני מייצרים יחד זוגיות מעניינת. ומה לגבי אבי אטינגר? אחרי שני פרקים אפשר להגדיר אותו כמו תאונת רכבת: לא קל לצפות, אבל בלתי אפשרי להוריד ממנו את העיניים. בכלל, בהתחשב בכך שאיבד את הכתובת עוד לפני הדירה הראשונה, לא בטוח בכלל שהצליח לחזור מהמסע הזה בשלום. עוד סיבה להמשיך ולעקוב.
"גולשי ספות 2" היא מוצר בידורי קליל ומשעשע, ערוך נהדר והגיבורים שלו מסקרנים ברובם. הבעיה היא שכל זה טובע בתוך ים של בישולים, ריקודים, וילות, איים ושאר גימיקים שסובבים סלבס ומשימות בימים אלה. בהיעדר עומק או אמירה יוצאת דופן, נותרת "גולשי ספות" בעיקר עם ההבטחה שהסלבס שלה מעניינים יותר. יכול להיות שזה נכון, אבל בכלל לא בטוח שזה מספיק כדי להפוך אותה ליותר מממלאת המקום של "מחוברים".