הסופר הישראלי וחתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת 1983 אהרן אפלפלד, נפטר בגיל 85 בבית החולים בלינסון בפתח תקווה. ספרו האחרון, "תימהון", ראה אור לפני כשלושה חודשים בלבד בהוצאת כנרת זמורה ביתן. הוא היה אחד מהבולטים והמוכרים בסופרי השואה בישראל ובעולם.
אפלפלד נולד בעיירה ז'אדובה שנמצאת מדרום לצ'רנוביץ' שעל גבול רומניה כבן יחיד להוריו. בעודו ילד בן 9 פרצה מלחמת העולם השנייה. אמו נרצחה ברחוב והוא ואביו גורשו לגטו והופרדו שם. אהרן אפלפלד נמלט מהגטו ונדד ביערות במשך שנתיים. בזכרונותיו מאותה תקופה הוא מציין "לפעמים נדמה לי שלא בני אדם הצילו אותי אלא בעלי החיים שנקרו לי בדרכי".
בריאיון ל-NRG בעבר העיד על עצמו שהוא תופס את כתיבתו כרזה, במובן שבו היא לא כוללת "מובאות רבות ואסוציאציות מהמקורות
השתדלתי שהמשפט יהיה מלודי ורגיש. כעת המצב הוא שכשאומרים 'שפה רזה' מתכוונים לשפת רחוב".
אפלפלד עלה לארץ בעודו בן 13 וחצי במסגרת עליית הנוער. בהיותו נער התנסה בשירה, ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות. לאחר שירותו הצבאי הוא למד תואר ראשון ושני בספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". ספרו הראשון הוא קובץ הסיפורים "עשן", שיצא לאור בשנת 1962. מאז כתב אהרן אפלפלד למעלה מ-40 ספרים בנושא השואה, בהם גם את "עוד היום גדול" המשותף לו ולבנו הצייר מאיר אפלפלד, הקרוי על שם סבו.
מעבר להיותו חתן פרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג, 1983), זכה אהרן אפלפלד לאורך השנים בפרסים רבים וחשובים בתחום הספרות כפרס עליית הנוער לספרות יפה, פרס ברנר לספרות, פרס מילוא לספרות, פרס אוסישקין (1967, על ספרו "כפור על הארץ"), פרס מדיסיס לסופר זר (2004, על ספרו "סיפור חיים" שתורגם לצרפתית), וב-2016 אף זכה באות לגיון הכבוד - אחד התארים החשובים ביותר בצרפת.
בשנת 2009 נכלל ברשימת 50 הסופרים מעוררי ההשראה של המגזין האמריקאי היוקרתי "Poets & Writers", המוצא לאור על ידי איגוד הכותבים של ניו יורק, שנחשב לארגון הכותבים הגדול ביותר בארצות הברית. בין הסופרים עמם מוזכר אפלפלד באותה רשימה: הארוקי מורקמי, קורמק מקארתי, סלמן רושדי, גבריאל גרסיה מרקס, ויסלבה שימבורסקה ואף נשיא ארצות הברית, ברק אובמה.
אפלפלד הוא בעל תוארי דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר-אילן, בית המדרש לרבנים באמריקה, ישיבה יוניברסיטי וההיברו יוניון קולג'. ביוני 2008 זכה בפרס גרינזיין האיטלקי. בשנת 2013 היה מועמד לפרס בוקר הבינלאומי.
עד לפרישתו לגמלאות בשנת 2000 כיהן אפלפלד כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 1979. ביוני 2003 הוקם למענו בספריית ארן שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבשנת 2007 הועברו למתחם הארכיונים הספרותיים ב"מכון הקשרים לחקר הספרות העברית החדשה", גם כן באוניברסיטת בן-גוריון. אפלפלד היה חבר האקדמיה ללשון העברית, וב-1997 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
לאורך השנים זכו חלק מיצירותיו לעיבודים קולנועיים ובימתיים. ספרו משנת 1979 "באדנהיים עיר הנופש" עובד לכדי הצגה שעלתה בקאמרי ב-2006. ב-2015 יצאו לאקרנים שני סרטים המבוססים על ספריו: פנסיון פראכט המבוסס על הספר "לילה ועוד לילה", וסרטו של עמוס גיתאי "צילי" המבוסס על ספרו של אפלפלד משנת 1983, "הכתונת והפסים".
שרת התרבות מירי רגב ספדה לאפלפלד. בהודעה מטעם משרד התרבות, בה נכתב כי המשרד מרכין ראשו עם פטירתו של אחד מענקי הסופרים של ימינו, נכתב: "הצטערתי להתבשר על מותו של הסופר הנערץ אהרון אפלפלד ז"ל. אהרון ז"ל עסק בכתיבתו בשואה הנוראה והותיר לכולנו זכרונות כתובים, הנוגעים בעולם יהודי שלם, שהיה ואיננו. חרוטה בי לעד אמירתו, כי הוא בא מהחיים ולא מתמסר לדמיונות. במותו הותיר אותנו עם סיפורי חיים שלמים, שיישארו עמנו לעד, באישון העין של הזכרון הלאומי והאישי".