Death Cab for Cutie - Little Wanderer / You've Haunted Me All My Life
"קינטסוגי" היא אמנות יפנית שבה מחברים כלי חרס שבורים בעזרת זהב נוזלי. לא פעם היצירה החדשה עולה על המקור. ב"קינטסוגי" האלבום מנסה בן גיבארד - זו פרשנות שלי, הוא לאו דווקא מאשר אותה במלואה בראיונות - לאחות את עצמו מחדש אחרי הגירושים מאשתו, השחקנית והזמרת זואי דשאנל. אין לי אינדיקציות לגבי מצבו הנפשי הנוכחי של גיבארד - מוזיקאי וכותב מוכשר שתמיד ידע לשרטט בצורה מדויקת את תלאות הלב - אבל האלבום הזה, השמיני של הלהקה שלו דת' קאב פור קיוטי, הוא לא מהמוצלחים בקריירה הארוכה שלהם. אם פנטזתי על הימים האפלים של "Transatlanticism", ואפילו הייתי מוכן להתפשר על הליגה של "Plans", התשובה היא לא. "קינטסוגי" הוא אלבום מלא כנות, אבל הוא גם לא הולך עד הסוף עם הרעיונות שלו, וגם נופל יותר מדי פעמים לקלישאות.
אז למה אני שם ולמה אני מבלה איתו לאחרונה לא מעט בנסיעות, למרות שקצת נפרדתי מדת' קאב ב"Narrow Stairs" של 2008? כי למרות האכזבונת יש כאן כמה שירים מאד יפים, בראשם הקטע שפותח את האלבום, "No Room in Frame", והצמד "Little Wanderer" ו"You've Haunted Me All My Life", שבהם גיבארד הוא הגיבארד של פעם: "ויש פגם בעיצוב של הלב שלי, כי אני ממשיך לנסות שתהיי שלי"; או "ואני מייחל שההיעדרות שלך תגרום לנו לחבב אחת את השני יותר. אני מייחל שתמיד נרגיש אותו דבר, כשהעיניים שלנו יפגשו אחרי בדיקת הביטחון". וכי גם "Everything's a Ceiling" ו-"The Ghosts of Beverly Drive" אפקטיביים באווירת הפיל קולינס של הראשון והאייטיזיות של השני, ואם ממש רוצים לפרגן אפשר לשמוע הדהודים לפרויקט הצד של גיבארד, פוסטל סרוויס. אז אביב בחוץ, ופריחה, ואני בוחר להסתכל על חצי מאפרת הקרמיקה המלאה.
The National Sunshine On My Back
ופתאום, משום מקום, שיר חדש של הנשיונל, שמרגיש כמו קטע שנדחק בעל כורחו מחוץ ל"Trouble Will Find Me" המושלם. גורם לך לחשוב מה עוד נשאר בחוץ. מאט ברנינגר הוא תמיד חלום, וכאן עוזרת לו שרון ואן אטן.
Desaparecidos City On The Hill
קאמבק השבוע הוא של דספארסידוס, הרכב הפאנק הפוליטי של קונור אוברסט, הלא הוא ברייט אייז. האלבום הראשון, היחיד והמעולה שלהם, "Read Music / Speak Spanish", יצא ב-2002, ואחרי ששוב התחילו לעבוד ביחד ב-2010, ביוני הקרוב הם חוזרים עם אלבום שני בשם "Payola". הנה השיר הראשון מתוכו, ואני אוהב את זה.
Donald Cumming - Game Of The Heart
שיר גדול של הזמר לשעבר של הלהקה הניו יורקית הווירג'ינז, שמוציא ביוני אלבום סולו בשם "Out Calls Only". הנוסחה: טום פטי + הקארז + נגיעת סטרוקס.
Hip Hatchet - David's Wolves
לפני כמה שבועות יצאתי כאן מגדרי לכבוד שירו של היפ האצ'ט "Coward's Luck", ועכשיו מגיע קטע נוסף מהאלבום השלישי של מי שנולד כפיליפ ברונשטיין, "Hold You Like A Harness" שיוצא ממש בימים אלה, ואני כבר לא יכול לחכות לו. הסינגר-סונגרייטר מפורטלנד ממשיך להמם, זאת האמת, והשילוב של הקול שלו עם המילים הנפלאות מבטיח גדולות.
Ceremony - The Separation + The Understanding
הרכב ההארדקור מקליפורניה חוזר עם אלבום חדש ולפי שני השירים שחוברו כאן יחדיו ומציגים אפלה אייטיזית, הזעם מפנה מעט מקום להתעסקות באובדן. "The L-Shaped Man" יוצא במאי.
Palma Violets - English Tongue
המנון חדש של הלהקה האנגלית שלוקחת את כל הרוקנרול האנגלי שאתם מכירים ועושה ממנו שקשוקה משלה. הפעם הפוגס זוכים לסוג של מחווה. האלבום השני שלה "Danger in the Club" יגיע במאי וינסה לשחזר את ההצלחה של קודמו, "180".
The Maccabees - Marks To Prove It
גם הקולגות של פלמה ויולטס לאי הבריטי חוזרים עם סינגל חדש וסוחף, וכפי שכבר כתבתי כאן בעבר, אם לא השם המפוקפק שהם בחרו לעצמם הייתי אוהב אותם הרבה יותר.
My Morning Jacket Spring (Among The Living)
אחרי שלא יכולתי להפסיק עם "Big Decisions", השיר הראשון שמיי מורנינג ג'אקט שחררו מהאלבום החדש שלהם "The Waterfall" שייצא במאי, מגיע הקטע השני מתוכו, ולמרות שהוא לא רע הוא לא מצליח להרים. נמתין בציפייה דרוכה למנה השלישית.
Speedy Ortiz Puffer
ספידי אורטיז, הלהקה של סיידי דופואה הנהדרת, חוזרת החודש עם אלבומה השני, "Foil Deer", וזה השיר השלישי ששוחרר ממנו. זה לא הולך להיות אלבום גדול, אבל גם חמוד זה מספיק טוב.
Sheer Mag - Button Up
ועם כל האהבה לסיידי דופואה, גם היא יכולה ללמוד משהו מכריסטינה האלדיי, שמובילה את שיר מאג הפילדלפיים למקומות ממש טובים, כמו למשל עם שיר הפצצה הזה שהוא ת'ין ליזי נשי גרסת 2015.
Downies - Widdow
שיר ראשון ומבטיח של ההרכב מברוקלין שכולל חברים מ- Porches ו-LVL UP.
Girls Names - Zero Triptych
11 דקות של רכבת הרים סגנונית בקטע החדש והטוב של רביעיית הפוסט-פאנק האירית.
Nai Harvest - All The Time
סמנו לעצמכם את הצמד הזה משפילד, שנותן בראש בדרכו המעט ניינטיזית והמעניינת. מתוך אלבומם החדש "Hairball" שייצא בחודש הבא.
פצצה מהעבר
"Figure 8" תמיד היה האלבום של אליוט סמית שהכי אהבתי. הוא יצא בשבוע הבא לפני 15 שנה והוא היה האחרון שסמית הקליט לפני מותו באוקטובר 2003, בגיל 34. אני מחובר לכל 15 הקטעים ו-52 הדקות שלו, והוא היה פסקול לתקופה בחיי שלעולם לא אשכח, תקופה שבשיאה הספקתי לראות אותו ממש מקרוב בהופעה באוהל לא גדול בפסטיבל רדינג. "Figure 8" לא זכה לביקורות האוהדות שהוא היה ראוי להן בזמן אמת, אבל היו מי שתיקנו את העוול הזה בדיעבד, כי הוא באמת אלבום כל כך יפה. הנה הוא במלואו.