הנשיקה שהיתה או לא הייתה?
כבר שנים רבות העיתונים גדושים בתמונות פוליטיקאים חבושי תרבוש במוצאי חול המועד פסח. גם אצל אסטרליה אוחנה בת ה-91 הצטברו לא מעט תמונות עם פוליטיקאים, אחת מהן, מביכה במיוחד. כשהיה ראש עיריית ירושלים, הגיע אהוד אולמרט לבקר בגן סאקר וצולם מברך את אוחנה במה שנראה כמו נשיקה אינטימית.
ראובן אברג'ל, אחיינה של אוחנה, ממקימי ומנהיגי תנועת המחאה הפנתרים השחורים, נזכר שיום בהיר אחד פנתה אליו דודתו ואמרה לו: "בן אחותי, אתה מתעסק בזכויות אדם, תגיד לי אני יכולה לתבוע את ראש הממשלה על הטרדה מינית? והנה היא מראה לי תמונה של אהוד אולמרט מנסה לנשק אותה בפה. היא אמרה שלא רצתה ולא היה לה נעים להתלונן כיוון שהיה ראש העיר".
אוחנה טוענת היום שמדובר בהלצה. "להיפך, היא אמרה לו 'תנשק אותי בפה' והוא לא רצה", מספרת בתה ציפי הרוש בשיחה טלפונית. כשנשאלה מדוע אברג'ל האמין לה, המשיכה אוחנה להתבדח: "הוא גם נתן לי פיצויים בגלל זה".
ברכה מהרב המכובד מורדכי שרעבי
אוחנה מעידה שהיא לא זורקת אף תמונה שצולמה במהלך חגיגות המימונה. מ-52 שנותיה בגן סאקר נשארו לה מזוודות, וקופסאות עמוסות בתמונות וסרטי צילום. כשעיינה בתמונות השונות, היא נתקלה בתצלום ישן מאוד עם הרב המכובד ומייסד ישיבת המקובלים, "נהר שלום" , הרב מורדכי שרעבי זצ"ל שצולם מעניק לה ברכה ומכבד אותה.
המסורת מאוד קרובה ללבה של אוחנה שמספרת בהזדמנות זו על כך שהקפידה לנסוע למצרים עד לפני שלוש שנים, כדי לעלות לקברו של רבי יעקב אבוחצירא, מגדולי רבני מרוקו וסבו של הבבא סאלי.
השולחן המסורתי של אסטרליה
לא רק מסורות דתיות הן נר לרגליה של אוחנה, אשר פותחת בגן סאקר שולחן ומנגל עמוס במטעמים קבועים, ביניהם ריבות חצילים, אשכוליות, תפוזים, וצימוקים עם שקדים שהיא מכינה בבית ימים קודם. לצד מופלטות כמובן. "אבא שלה אמר לה שהיא נולדה ביום המימונה אז היא עושה מזה יומולדת" מספרת הרוש על אמה. "במרוקו הם היו חוגגים בבית כמובן ולמחרת היו הולכים כל המשפחה לים. עד היום זה לא עובר לה, לא משנה אם יש שלג היא תלך".
הרוש זוכרת היטב את הריטואל המימונאי מימי ילדותה: "היא היתה לוקחת אותנו, כבר ב-6 בבוקר מעירה אותנו .'כולם על הרגליים אנחנו הולכים ליום הולדת שלי, למימונה'. היינו פוגשים את אחיותיה סימי ואסתר, אמו של ראובן. אבא שלה היה מנגן בעוד ובאמת, בזמנו היינו לבד מנגנים כתזמורת, לא היינו מחכים לבמות. הנגנים היו חברים שלהם והיה כיף כזה. חאפלה כזאת". ועוד על הבמות, בפסקה הבאה.
תחרות מלכת המימונה
חגיגות המימונה בגן סאקר היו בעבר אירוע מרכזי ורב משתתפים בירושלים. "פעם היו באים אנשים מהטלוויזיה", נזכרת אוחנה, "עכשיו זה לא מה שהיה".
כחלק מטקסי העבר היה נהוג לקיים גם את טקס "מלכת המימונה" על הבמות המיוחדות שהוקמו לטובת האירוע בהן הופיעו נגנים ואמנים שונים. בתמונה משנות השישים נראית אוחנה מקבלת את התואר הנכסף.
אין זה מקרי. הכפתנים שאוחנה לובשת עד היום, הגיעו היישר מארמון מלך מרוקו. אביה של אוחנה, היה מגיע פעם בשבוע להתקין מנורות בארמונו של מלך מרוקו , מוחמד אל חמיש. בתו ללאישה נתנה לאוחנה כמה כפתנים מהודרים אותם הביאה איתה ארצה כשעלתה עם משפחתה ואף הלבישה בהם את בנותיה בהמשך.
בשנה שעברה נחשף בערוץ 2 מסמך משנת 1971 מארכיון צה"ל, לפיו שאול בן שמחון, ממקימי העיר אשדוד, חבר מפ"אי ויו"ר הארגון העולמי של יוצאי צפון אפריקה לשעבר, הוא שגילה לבן גוריון על קיומו של חג המימונה בעקבות איגרת ששלח לו ראש הממשלה הראשון של ישראל בו הוא תוהה על קנקנו של האירוע. בתגובתו סיפק בן שמחון חוברות המפרטות את מנהגי החג ואת מגוון האירועים ברחבי הארץ לציון המימונה, שהחלו באופן רשמי ב-1965: "לפני כשש שנים יזמתי חגיגות אלו בארץ, ובשנה הראשונה השתתפו בהן 300 איש. ב-1971 אנו מצפים להשתתפות של כ-100,000 איש אשר יבואו מכל עיירות הפיתוח, המושבים, הקמפוסים של הסטודנטים, מרכזי קליטה, התאחדויות עולים, תיירים מחו"ל וראשי מיעוטים", כתב אז. בשל המהלך הזה, נתפס בן שמחון בקרב אחדים כמי שהוביל את הפוליטיקאים אל תוך חגיגות המימונה.
"בן שמחון נתן את הגושפנקא לגייס את המרוקאים למפא"י", אומר אברג'ל בכאב, "ההגמוניה האשכנזית הפוליטית לאורך כל שנות קיומה של ישראל הזנתה את הדבר היפה הזה שהביאו איתם בני העדות, בגלל האופי המזרחי, הלב החם והכנסת האורחים מתוך אמונה שכולנו קבוצה אחת. הפוליטיקאים לא ראו את זה ככה. הם ראו כר מרעה פוליטי שאפשר לתקוף ולצאת ממנו עם ידיים מלאות... הם החריבו את האירוע הזה שכל כולו מופלטה. מופלטה מופלטה מופלטה. אפילו הגשש החיוור צחקו על זה".
גם ביום סגריר
כאמור, עבור אוחנה המימונה היא בחזקת חובה. 52 שנים עברו והזרוע עוד נטויה. אברג'ל שמרבה להגיע לגן סאקר ולסייע לדודתו לארגן את השולחן, היה עד לא פעם לנחישותה לחגוג את התרבות המרוקאית בכל מזג אוויר: "היה יום סגריר וגשום והודיעו ברדיו שחגיגות המימונה בגן סאקר התבטלו", מספר אברג'ל שהחליט לנסוע לירושלים לבקר את דודתו בכל זאת וחלף בדרך על פני הגן השומם. "אני מוצא אותה לבדה שם עם המנגל, עם הבגדים היפים שלה ממרוקו, כל הקישוטים והדגל ואני שואל אותה 'דודה מה את עושה פה? אין אף אחד!' כמובן שלא נתתי לה להישאר שם".
