באופן מוזר ואבסורדי משהו, התנאי המרכזי בהורות הוא אהבה ללא תנאים. מרגע שהילד יוצא לאוויר העולם, האב והאם מרגישים מחויבות לרווחתו. אחד האמצעים לעשות זאת הוא על ידי שימוש מופגן ובלתי מסויג בחומר בהתחלה אלה צעצועים ומשחקים, אחר כך כסף. והחומר, על פי אונורה דה בלזק, הוא המכשול מספר 1 בעולם בכלל ובהורות בפרט. ב"אבא גוריו", יצירתו המפורסמת ביותר, החומר הוא ממש מכשיר הרג.
אפשר לראות ב"אבא גוריו" סיפור שמסמל את פריז המושחתת והנהנתנית שלאחר ימי המהפכה הצרפתית, אבל יש הרי סיבה לכך שהוא משמר את מעמדו כיצירה מובילה כבר קרוב ל-200 שנה. כפיות הטובה שמאפיינת את היחסים בין הורים לצאצאיהם הזינה, מזינה ועוד תזין הרבה רומנים, היסטוריים כעכשוויים, אלא שדומה שכוחו של "אבא גוריו" בא לידי ביטוי דווקא בהקצנה שלו, שאין ריאליסטית ממנה. מבט ראשוני על מערכת היחסים בין האב לשתי בנותיו מעלה מחשבה של "פראייר, אצלי זה לא היה קורה", אולם ההשלמה שבאה מיד לאחר מכן מכריזה שכן, גם אצלנו זה היה קורה. אם זה לא קורה כבר, כמובן.
אבא גוריו (יעקב כהן) הוא סוחר אטריות מצליח לשעבר, שהשיא את שתי בנותיו, אנסטאזי (נעמה ארמון) ודלפין (לאה גלפנשטיין), לשני חתנים מצליחים. כדי להבטיח את עתידן ועתידו, הוא אף הפקיד בידי כל אחד מהם נדוניה של 800 אלף פרנק. כשעשה כן היה משוכנע שתהא זו השקעה טובה ושבנותיו ידאגו לו לעת זקנה, אך המטרה היחידה של ביקוריהן באכסניה שבה הוא מתגורר היא לעשוק אותו מכספו. הן סוחטות אותו רגשית וגורמות לו להישאר חסר כל. אחד מדיירי האכסניה, הסטודנט למשפטים אז'ן דה רסטיניאק (עידו ברטל), הוא בן כפר עני, שמעוניין להשתלב בחיי האצולה של פריז. לשם כך הוא מנסה להתקרב אל בת משפחתו הרחוקה, הוויקונטית דה בוסיאן (מאיה מעוז) ובהמשך מתאהב בדלפין, בתו הנשואה של גוריו, כשגוריו עצמו מדרבן אותו להפוך למאהבה. בתווך, פושע בשם ווטרן (שמיל בן ארי) מעלה בפני רסטיניאק הצעה שעשויה להפכו לעשיר גדול ומעמידה את אמות המוסר שלו במבחן.
יש הרבה חן בעיבוד של שחר פנקס ובבימוי המהוקצע של שיר גולדברג. "אבא גוריו" אינה יצירה קלה, ועל אף הרלוונטיות שלה היא קשה לקריאה. גולדברג ופנקס פישטו את העלילה והנגישו אותה לצופה. תפקידו של יעקב כהן כפרוטגוניסט אומלל מתבקש, אך העובדה שאתה עושה מה שמצפים ממך, לא אומרת בהכרח שתעשה את זה רע. כהן צולל במיומנות רבה למעמקי הפתטיות ומצליח להעביר היטב את החוויה של אב רמוס, שמחפש אהבה בכל מחיר, תרתי משמע, גם אם המחיר כולל את עקירת שיניו. ברטל טוב בתפקיד רסטיניאק, אם כי נדמה שמשהו חסר לו כדי להגיע לרמה אמיתית של כוכבות. שמיל בן ארי מבצע את ווטרן ללא קשיים ומאיה מעוז לא מככבת כדמות ראשית, אבל כבר במפגש הראשון איתה כוויקונטית דה בוסיאן עם רסטיניאק, היא מתעלה והופכת תפקיד זה לעוצמתי ביותר בהצגה.
מעל לכל הדמויות, זו של רסטיניאק היא המורכבת ביותר. בעוד אבא גוריו ובנותיו מייצגים עמדות של שחור ולבן הצד הנותן והצד המקבל רסטיניאק מונע ממוסר כפול. הוא מאשים את פריז בהשחתת מידותיו, ובמקביל מודע לכך שהתכונות האנושיות הטבועות בו, לא ההוויה האורבנית, הן שזיהמו את דרכיו ועטפו אותן ברבדים של שחיתות. מצד אחד, הוא נראה כמו האדם האחרון בפריז שנותר בו מצפון, מצד שני הוא לא יותר מצדקן חסר תקנה, שלא מסוגל למצוא את האמת שלו וללכת איתה. הוא גם המנצח וגם המפסיד הגדול של המחזה.
בסך הכול, הביצוע החדשני של "אבא גוריו" מעניק קרוב לשעתיים של הנאה. עם העיבוד המוסיקלי של שלמה גרוניך (קשה להתבלבל) ועיצוב התלבושות המצוין של מאור צבר, המחזה הזה, גם אם סובל מפגמים מסוימים ולא מגיע לרמת ריגוש גבוהה במיוחד, בהחלט מספק את הסחורה. תרומתו הגדולה ביותר מסתכמת בשיעור שהוא מעניק להורים, בפוטנציה או כאלה שכבר נכנסו לתפקיד, שסבורים שסיפוק צרכיהם המידי של ילדיהם הוא השקעה טובה לעת זקנה.