"אל תקראו לי שתלטנית": הריאיון הסוער עם במאית וכוכב "הזדמנות נוספת"

סרט חדש זה עניין מעייף, מסע קידום לסרט חדש זה כבר עניין מתיש. רק השבוע עזב רוברט דאוני ג'וניור ריאיון בסערה לאחר שנשאל שאלות אישיות מדי, וגם המפגש עם במאית וכוכב הסרט "הזדמנות נוספת" הסתיים בטונים צורמים. השיחה עמם התקיימה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, שם נערכה הקרנת הבכורה של הסרט. הפסטיבל הוא מאורע בו נחשפים לקהל הרחב מאות סרטים חדשים, אבל עיקרו לא רק פרמיירות נוצצות, אלא ביזנס. עתידם של כותרים רבים נקבע מדי שנה בספטמבר, והדרך אל ליבם של המפיצים והקהל, עוברת דרך ריאיונות. הרבה מהם.

זהו הסבר אפשרי אחד למה שהתרחש בין סוזנה בייר, ניקולאי קוסטר-וולדו וקבוצת עיתונאים מרחבי העולם שהתקבצה אחר צהריים אחד במהלך הפסטיבל. השניים עוד לא סיימו לדבר על סרטם החדש כשעיתונאי אירופאי פנה לשחקן ושאל אותו אם בייר שתלטנית על הסט. המילה בה השתמש הכתב היתה, ליתר דיוק, Bossy, וקוסטר-וולדו ענה לו בפשטות שכן, "היא הרי הבוס". אבל עבור בייר השאלה הזו לא היתה פשוטה כלל. "היית שואל את השאלה הזו גם במאי גבר?", פנתה לבחור הנבוך, ומכשזה השיב בחיוב, המשיכה: "אני חושבת ששאלת את זה כי אני במאית ואישה, ואתה רוצה לדעת איך זה עובד. לא תשאל במאי אם הוא שתלטן על הסט כי תמיד תניח שהוא יהיה שתלטן".

בעוד העיתונאי ממלמל ומסביר שלא היה משתמש במונח אלמלא היתה משתמשת בו בעצמה בשלב מוקדם יותר בראיון, נכנסה אחת היח"צניות המארגנות את האירוע וביקשה בנימוס לסיים את המפגש. לפני כן עוד הספקנו לשוחח על העבודה על הסט, תעשיית הקולנוע הסקנדינבית, וכמובן, על מי הלך מכות הכי טוב.

אז איך זה לעבוד עם סוזנה?

קוסטר-וולדו: "היא יוצרת סביבה מדהימה, הרגשתי כאילו כולם ממוקדים בלספר את הסיפור הזה ביחד, בין אם אתה שחקן, מאפרת או מעצב תלבושות בנוסף, היא לא מרפה. כשמצלמים, היא תמשיך עד שתרגיש שיש לה את הסצנה, וכשזה יקרה היא פשוט תאמר 'יופי, יש לנו את זה, ממשיכים הלאה'. לא יהיו מחמאות, שום 'פנטסטי!', 'יפהפה!', 'נהדר!'. בהתחלה זה גרם לי לשאול את עצמי 'רגע, היא אהבה את זה?', אבל ברור שהיא אהבה את זה כי היא מרוצה. בסופו של דבר זו הקלה כשלא מרעיפים עליך שבחים, כי זה מרגיש מאולץ. מה עם כל השאר? כל אחד על הסט עושה את העבודה שלו ואף אחד לא אומר 'רק רציתי להגיד שמה שעשית שם עם הפנס הזה היה פשוט...', אף אחד לא עושה את זה."

ב"הזדמנות נוספת" מגלם קוסטר-וולדו את אנדראס, בלש במשטרת דנמרק, שטרגדיה הפוקדת את משפחתו מניעה אותו לבצע מעשה קיצוני. הסרט מביא את התמודדותם של אנדראס ובת זוגו אנה (מריה בונווי) עם השלכותיו של המעשה, שממיט אסון על משפחה נוספת. לצדם של קוסטר-וולדו ובונווי מופיעים גם כמה מהשחקנים המובילים בסקנדינביה, כמו אולריך תומסן (מ"באנשי", כמו גם הסרט הישראלי הקצר "איה") וניקולאי לי קאס (שזהו לו שיתוף הפעולה השלישי עם בייר).

למה רצית לעבוד עם ניקולאי?

בייר: "הוא היה הבחור המתאים לתפקיד. זה באמת לא לעבור על איזו רשימה, זה קשור למה שהשחקן, הבן אדם, מביא למה שכתוב על הדף. וחשבתי שהוא הביא את כל הדברים הנכונים לדמות."

אילו דברים?

בייר: "שילוב מעניין בין כנות עמוקה, ובו בזמן גם אניגמטיות. יש לו מראה של גיבור אמיתי, ניקולאי הוא כמו גיבור הוליוודי קלאסי באיך שהוא נראה, ועדיין יש בו עדינות."

אתה מגלם את ג'יימי לאניסטר ב"משחקי הכס" כבר המון זמן. קשה לך לפעמים להשיל אותו מעליך?

קוסטר-וולדו: "התכנית משודרת כבר כמה שנים, אבל אנחנו מצלמים בין 20 ל-25 ימים בשנה, אז היא לא לוקחת נתח עצום מהזמן שלי. 'משחקי הכס' היא חלק גדול מהתרבות הפופולרית, חלק מדהים ואני מת על זה, אבל היא לא משהו שאני נושא עמי כל הזמן".

זה הרגיש כמו לחזור הביתה, אחרי שאתה עושה את "משחקי הכס" והפקות הוליוודיות ובינלאומיות?

קוסטר-וולדו: "אני הרבה בנסיעות, אבל אני חי בדנמרק אז בצילומי "משחקי הכס" אני בעצם חוזר הביתה כל סוף שבוע, ועדיין, זו לא הסיבה שרציתי לעשות את הסרט הזה. רציתי לעשות אותו כי רציתי לעבוד עם סוזנה, וכי קראתי את התסריט ונשמתי נעתקה."

מה נגע בך באופן אישי? מה דיבר אליך בתסריט?

קוסטר-וולדו: "הרבה דברים. קודם כל, התלהבתי מהסיפור והוא הפתיע אותי. לא צפיתי את הטוויסטים. הייתי בהלם מהסיום. בנוסף, הצלחתי להזדהות עם הבחור, הבנתי למה הוא עושה את מה שהוא עושה."

החזרה של קוסטר-וולדו הביתה, לדנמרק ול"הזדמנות נוספת", היא צעד נוסף בקריירה הבינלאומית ולא עיכוב במסלול ההמראה ההוליוודי. הקולנוע הסקנדינבי זכה תמיד ליוקרה בקרב שוחרי קולנוע, ובשנים האחרונות הייצוא הטלוויזיוני מדנמרק, נורבגיה ושוודיה מקרב אותו לקהל הרחב.

המון דברים יוצאים מדנמרק ומשאר סקנדינביה כרגע. מה קורה שם?

בייר: "יש לנו כותבים מצוינים, אני חושבת שזה מסתכם בזה. תסריטאים שמבינים את המרקם החברתי שלנו ויודעים להציג אותו באופן דרמטי".

בעוד שקוסטר-וולדו מגיע ל"הזדמנות נוספת" במעמד של כוכב, השנה שעוברת על בייר קצת יותר קשה. הבמאית, שזכתה ב- 2011 בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר עבור "בעולם טוב יותר", לא מצליחה תמיד לאזן בין הקריירה המקומית שלה בסקנדינביה לזו ההוליוודית. סרטה האחרון, "סרינה", התקשה למצוא הפצה על אף שבתפקידיו הראשיים אוחזים שניים משחקניה המובילים של הוליווד, ג'ניפר לורנס ובראדלי קופר.

תמיד ידעת שאת רוצה להיות קולנוענית? מה שיטת העבודה שלך: את פרפקציוניסטית? שתלטנית?

בייר: "אני ממש לא שתלטנית. אני לא בטוחה שיש לי שיטה ספציפית, אבל אני חותרת למצות את האמת בתוך כל סצנה. אני שואפת לעוצמה, אני רוצה את הרגע הכי מערער. אני מבנה את הצילומים באופן כזה שאוכל לקבל את הרגעים האלה. בבוקר אנחנו עושים חזרות, רק השחקנים ואני, ורק אחר כך שאר הצוות מגיע. זה משנה, כי בדרך כלל לצוות יש בעלות על הסט, והשחקנים צריכים להתאים את עצמם לקונסטרוקציה שהוקמה. שחקנים טובים יצליחו לגרום לזה לעבוד, אבל אני חושבת שאמיתות מגיעות דווקא כשעושים את זה הפוך.

קוסטר-וולדו: "חזרות זה דבר חשוב לשחקנים, וגם לבמאית. זה זמן שיש לנו לחקור את הסצנה מבלי להיות מוטרדים מהעובדה שיש עשרים איש שמחכים להיכנס לחדר."

כמעט ואין זמן לעשות חזרות בסרטים בימינו

קוסטר-וולדו: "זו בחירה. סוזנה דורשת לקבל את הזמן הזה".

בייר: "אני לא עושה חזרות לפני הצילומים, אני לא ממש מאמינה בזה. כלומר, יש הקראות של התסריט, אבל חזרות שבועות לפני שמצלמים ממש פוגמות בהתרגשות שנבנית לקראת הסצנות. אני לא חושבת שזה עוזר, אז אני עושה חזרות על הבוקר, באותו יום. לפעמים קוראים דברים משונים, מישהו יגיד 'בואו נעשה את זה בלי הדיאלוג', ואז נשחק עם זה חצי שעה, ובדרך כלל נחזור לתסריט, אבל בגלל ששיחקנו קצת והרגשנו חופשיים לעשות מה שאנחנו רוצים עם הסצנה, היא קמה לחיים באופן אחר".

גם ב"אהבות פתוחות" יש שני זוגות שעוברים טרגדיה ומהווים מראה אחד לשני באיזה שהוא אופן. יש משהו ספציפי שאת מחבבת בשיטה הזו של לספר סיפור?

בייר: "זה מצחיק, לא חשבתי על זה. זה בטח לא היה מכוון, לשים ככה שני זוגות בשני סרטים, אבל זה מעניין. אולי העבודה כשעובדים מול תסריטאי, זה קורה באופן לא מודע כי כי כל אחד מביא את החיים שלו לסיפור".

אתה שופט את הדמויות שלך?

קוסטר-וולדו: "כולנו שופטים כל הזמן. אחד הדברים שאני חייב לעשות כשחקן זה להמנע מדעות קדומות שעלולות להיות לי על הדמויות. כל אחד שנאה ברחוב, מיד נכנס אצלנו לאיזו קופסה. כשחקן, מה שאני רוצה לעשות זה להכנס יותר לעומק. אבל האם אני שופט? אני לא יודע, אני מניח שכן".

ניקלואי לי קאס חבר טוב שלך. איך היה לעבוד מולו?

"הוא נותן הופעה מדהימה. מי שלא מבין את השפה לא שם לב, אבל הוא עשה מן מבטא כזה, זה עוד יותר מדייק את הדמות. ניקולאי לא מפסיק להיות ברגע, וזה בדיוק מה שאתה רוצה, אתה אף פעם לא מרגיש שהוא נכנס ויוצא ממנו. הוא יעשה כל דבר, לא אכפת לו. יש סצינה בהתחלה שאני מרתק אותו לרצפה, דיברתי איתו לפני כן והוא פשוט אמר 'תעשה מה שאתה רוצה'". נתן בי אמון מוחלט. הוא גם נפגע קצת".
בייר: "באמת?"
קוסטר-וולדו: "הוא ביקש את זה".
בייר: "הם הלכו מכות על אמת".

מי היה יותר טוב?

קוסטר-וולדו: "אני פשוט שמח שאני זה שהרביץ לו, ידענו שהוא זה שיגמור על הרצפה ויפסיד".

למרות הטון המבודח, קשה שלא לקרוא את הריאיון לאור מה שהתרחש בסופו. כמו במסיבת הפתעה, שניה אחרי שצועקים "סורפרייז!" הרמזים לקיומה מתחילים לצוף בדיעבד. אולי היו אלו השאלות על השחקנים אותם היא בוחרת ללהק, או אולי אלו הנוגעות לשיטות העבודה שלה שגרמו לבייר להתגונן, אולי כי חשה מותקפת. גם אם אפשר לפטור אותם באמתלה של לחץ או עייפות, הם מלמדים אותנו שמקומן של נשים בתעשיית הקולנוע בת ימינו עדיין רחוק מלהיות יציב.