King Los - War
מתבקש לפתוח בשיר שמתייחס למהומות בולטימור, ו-"War" הוא כזה אפילו שלא התכוון לכך. קינג לוס, הראפר תושב המקום, הוציא אותו כמה ימים לפני שהתפוצצה חבית חומר הנפץ בעירו, ונבואת הזעם שלו התממשה מיידית.
אך גם בלי קשר לתזמון המושלם, זהו קטע ברמה הגבוהה ביותר. ההפקה המוזיקלית העוצמתית, השימוש באפקטים של קולות ירי והקול הנוקב של הראפר טוענים אותו והיו יכולים לעשות ממנו תוספת אידיאלית לכל דרמת פעולה, אבל מי צריך סרטים וסדרות כשיש את המציאות.
חשוב מכך, כמו בכל ההמנונים הגדולים באמת של מאבקים למען זכויות אזרח, גם כאן יש תקווה. היא באה לידי ביטוי בקולה של מרשה אמברוזיוס, שמשתלבת בשיר ומבקשת "בוא נעשה אהבה, לא מלחמה". תחינה שקינג לוס הצטרף אליה השבוע, בשלל התבטאויות ציבוריות וניסיונות להרים יוזמות שירגיעו את הרוחות. ספק אם יצליח בכך, אבל בטוח כי לאחר תריסר מיקסטייפים, בקרוב ייצא אלבומו הראשון.
ALESSIA - Here
כמו קינג לוס, עושה רושם שגם אלסיה בדרכה לצמרת המוזיקה השחורה, וזאת אף שהיא בת 18 בלבד. כמה קאברים שהעלתה ליוטיוב משכו את תשומת לב דף ג'אם, הלייבל שעובד בין השאר עם קנייה ופרנק אושן, והם החתימו אותה ומיד ראו פירות - "Here", השיר המקורי הראשון פרי עטה של הקנדית, בשל בצורה בלתי רגילה למרות גילה, ומאז עלה לרשת לפני כמה ימים צובר מבול של השמעות ומחמאות.
הכל כאן מעורר הזדהות - הסמפול של אייזיק הייז, שפורטיסהד כבר השתמשו בו ב"גלורי בוקס", מכניס אותנו היטב לטריטוריה מוכרת; המילים' המספרות איך זה להיות במסיבות שאין לנו שום עניין לבלות בהן, מזכירות לנו חוויות שכולנו עברנו; והקול של אלסיה סוחף ומדבק מהשנייה הראשונה.
הקנדית בת ה-18 היא אחות על אמת, ו-"Here" שלה הוא פזמון לחיים לכל מי שאי פעם הלך למסיבה ושאל את עצמו מה הוא עושה בה, לכל מי שאי פעם הלך למסיבה ומרגע שנכנס רק חיכה לצאת כבר, לכל מי שאי פעם הלך למסיבה ובילה את כולה כשהוא עומד בפינה, לכל מי שאי פעם שאל את עצמו איך זה שהוא כאן כשהוא בכלל לא פה.
Rat Boy - Sign on
עוד חבר במועדון בני ה-18 הוא רט בוי, שם הבמה של ג'ורדן קרדי, שקורותיו כאילו יצאו מתוך מחולל ליצירת סיפורי רקע על מוזיקאים בריטים: גדל בעיר נידחת למדי, צ'למספורד, עבד במסעדת מזון מהיר אך פוטר כי הגיש המבורגר נא, ואז למד איך עושים זאת בעצמך, ישב בבית והקליט אי.פי בו הוא מזמר על החיים כמובטל עם חורים בנעליים.
מאחורי הקלישאות בכל זאת מסתתרים לפעמים דברים שכדאי להקשיב להם, וכפי שמוכיח השיר הזה, רט בוי אכן מתגלה כחצוף, בועט ובעיקר מוכשר להפליא - כל כך כישרוני, שאין זה פלא כי משווים אותו לסטריטס, ג'יימי טי ופיט דוהרטי. הוא באמת מסתמן כיורש שלהם.
לכן זה גם לא מפתיע כי כמה חודשים בלבד לאחר שהמוזיקה שלו צצה ברשת, רט בוי כבר הוחתם בידי פרלופון, מחברות התקליטים הגדולות והאגדיות באי הבריטי. נראה שבקרוב כבר יהיה לו כסף לקנות נעליים חדשות.
Soak - Blud
גם סואק רק בת 18, אבל למרות הגיל הצעיר מפגינה בגרות מוזיקלית שהודות לה כבר השכילה לבנות לעצמה שם. הזמרת האירית התגלתה בשנה שעברה, עת פתחה את ההופעות של הצ'רצ'ס. כל מי שהקשיב לה הבין חיש-קל כי מהופעת חימום היא עומדת להפוך לדבר החם הבא, מה שאכן קרה.
לאחר כמה סינגלים שגייסו לה אוהדים רבים, תוציא סואק בתחילת יוני את אלבומה הראשון, בשם היפהפה "לפני ששכחנו איך לחלום". לקראתו, העלתה לפני שבועיים קליפ לאחד מהשירים הטובים שלה, "Blud" (סלנג אירי שמקביל פחות או יותר ל"אחי"). וכאילו שחסרו סיבות לאהוב אותה, הוא מתחיל בדימוי של כלבלב חמוד.
סואק מזמרת כאן לאדם במצוקה היקר ללבה, ומבטיחה לו שהיא בדם שלו, והוא בדם שלה. הקול שלה כל כך עמוק וחודר פה, עד שאנחנו מרגישים כי היא זורמת גם בוורידים שלנו.
Wolf Alice - Bros
והנה עוד שיר נפלא נוסף על עמידה בצד מישהו ונאמנות שאין לה קץ, והפעם מבית היוצר של הלהקה הלונדונית וולף אליס. למעשה, זה קטע כל כך נהדר עד שהוא היה יכול להיות מועמד ראוי לכבוש את פסגת מצעדי השנה, אילולא הוקלט למעשה כבר לפני שנתיים, בתחילתו דרכו של ההרכב.
בזמן שעבר מאז, וולף אליס שידרגו את עצמם למעמד של אחד השמות המדוברים בעולם המוזיקה הבריטי. גם השיר השתכלל במהלך כל ההופעות החיות שבהן בוצעו, ולקראת צאת אלבומם הראשון בשלהי יוני, הקליטו אותו שוב בגרסה מחודשת.
הביצוע השתנה קצת אך נותר מרגש, והמילים נשארו בדיוק כפי שהיו - שיר הלל לחברות, שניצב כהדבקה המושלמת על הוול של החברה הכי טובה שלך ביום הולדת שלה.
"I'm so lucky that you are my best friend", מזמרת הסולנית אלי רוזוול, ואנחנו יכולים רק לענות לה - כל עוד שאת בסביבה, ברי המזל האמיתיים הם אנחנו.
Tigercats - Wheezer
כמו וולף אליס, גם טייגרקטס הם להקה לונדונית שמורכבת מכמה ברנשים ובחורה אחת. בניגוד אליהם, אצלם התהילה מעט מבוששת לבוא - אלבומם הראשון יצא לפני שנתיים בלי להותיר חותם מיוחד, וגם האלבום השני והטרי לא בדיוק הוביל לירי תותחים בארמון בקינגהם.
אבל לכל הפחות, שווה לא להתעלם משיר אחד. "Wheezer" החמוד להפליא, שכאילו נכתב כדי ללוות סצינת שיא בסרט אינדי רומנטי בה שני הגיבורים הפרודים מהרהרים ומבינים שהם חייבים לחזור אחד לזרועות השני. כשטייגרקטס שרים "I can't do a day without you"', הם גורמים לכולנו לחשוב על האדם הזה שאנחנו לא יכולים אפילו יום בלעדיו.
Andreya Triana That's Alright With Me
עוד מלונדון מגיעה אנדריאה טריאנה, שהוציאה את אלבומה הראשונה בתחילת העשור, שיתפה מאז פעולה עם פליינג לוטוסו ובונובו וממש בקרוב תגיש אלבום נוסף, "Giants" שמו. השיר הראשון שפרסמה מתוכו, "Gold", היה מצוין, ובעיקר זכה לשורה של רמיקסים מעולים. קטע טרי יותר, "That's Alright With Me" מתגלה כפחות קצבי וקליט, אבל יותר נעים ומנחם.
מסתמן כי באלבום זה, טריאנה עולה מדרגה, וכראוי לשמו, היא מיישרת קו עם ענקיות ניינטיז בסדר הגודל של לורן היל וגבריאל. ב-"That's Alright With Me" יש מין איכות הרמונית כזו שגורמת למאזינים להיות בטוחים שהם כבר שמעו אותו לא פעם, וחשוב מכך - שעוד ישמעו אותו פעמים רבות.
"כל מה שיש לנו זה אהבה, וזה מספיק בשבילי", שרה טריאנה, והקול שלה כל כך שלם וממלא שנותר רק לענות לה - זה מספיק גם בשבילנו.
Lianne La Havas - Unstoppable, Jungle Remix
עוד שניים מהדברים הכי טובים שיצאו מלונדון הם ליאנה לה הבאס, וג'אנגל. שתי המתנות שלא מפסיקות לתת הללו נפגשות כאן, ברמיקס המענג כתמיד שעשה ההרכב הלוהט לשיר החדש של הזמרת הבלתי ניתנת לעצירה, מתוך אלבומה החדש שייצא בקיץ.
St.South - Cadence
ומלונדון נעבור לערים שיש בהן חוף - קודם כל פרמנטל שבאוסטרליה, מקום מושבם של סן סיסקו, ההיפסטרים היפים והחמודים מכולם, ומעתה מסתבר גם של St.South, השם שמסתתרת מאחוריו הסונג-רייטרית אוליבייה גברנש.
הצעירה האוסטרלית זכתה לפני שלוש שנים בתחרות רמיקסים לבון אייבר, ומאז התחילה גם לכתוב חומרים מקוריים. "Cadence" הטרי הוא הטוב שבהם - צלול, נוגע ומלטף כמו שכשוך רגליים באחד החופים הסמוכים לביתה של הזמרת.
תענוג גם לקרוא את הטקסט שהיא שרה - עשיר ומורכב כמו הפזמונים של אוסטרלית אחרת, קורטני ברנט. ואם לא די בכך כדי לרצות לאהוב אותה ולעקוב אחר עוד חומרים שלה, הרי כי שיטוט בעמוד הפייסבוק שלה מגלה את חיבתה לבנדנות וכובעים מגניבים בצבע אדום. הפועל תל אביב צריכה בעלים חדשים ומעריצים מוזיקליים חדשים, ו-St.South יכולה פוטנציאלית להיות המגניבה שבהם.
NoMBe - California Girls
ומחופי מאוסטרליה לאלה של אל.איי - "Californa Girl" הוא השיר הראשון מאי.פי חדש של NoMBe, מוזיקאי צעיר מעיר המלאכים. הקטע הקליט הזה מתחיל כמו "מדרגות לגן עדן" של לד זפלין, ממשיך כמו משהו שונה לגמרי ובסופו של דבר משכיל להעביר בדיוק את מה שהזמר כותב עליו כאן - שילוב של משיכה ורתיעה כלפי בנות קליפורניה, התענגות על לילה קסום כשבסוף, אתה יודע, זה ייגמר רע.
TRACE - Heavy Shoulders
מלוס אנג'לס מגיעה גם טרייס. המוזיקאית הפורצת הוציאה זה עתה קליפ לשיר הראשון והמבטיח שלה, שקולה הרך אך הבטוח מיטיב לשאת אותו על כתפיה המוזיקליות החסונות.
The Indien - Done
גם דה אינדיאין נשמעות כאילו הן באות מלוס אנג'לס - או נכון יותר לומר, כאילו הן היפיות מקליפורניה של שנות השישים. אך מדובר בכלל בלהקה הולנדית, שהקליטה את האי.פי הראשון שלה בקלן, והוא נקרא בשם העיר הגרמנית.
השיר הראשון מתוכו, "Done", מוכיח שגם מאולפן בלב אירופה אפשר להקליט מוזיקה שמריחה כמו קומונה בין העצים של אמריקה. הוא משובח, מלא צבע וחיים, וכשהסולנית ריאן וולטר שואלת בו - "אני רק רוצה לבלות את הלילה, אם זה בסדר", התשובה המתבקשת היא "ברור, והלוואי שתישארי גם לבוקר שאחרי".
Wallflower - Feverfew
גם זה הרכב עם מיקום גיאוגרפי מפתיע. כשמקשיבים לוולפלור, בטוחים שהם מברוקלין. יש להם שם שכאילו נגזר מקומדיית נעורים אינדית, והשירה שלהם נשמעת כמו זו של הלהקה הניו יורקית דה פיינס אוף ביינג פיור אט הרט.
אלא שלמרבה ההפתעה, וולפלור אפילו לא יושבים בארצות הברית - הם מאוסקה שביפן. "Feverfew" שלהם נשמע שונה לגמרי מן הפופ שאנו רגילים לקבל מארץ השמש העולה, אך גם בלי קשר לסקרנות האנתרופולוגית, הוא חמוד ביותר ומעורר ציפיה לגלות איך ישפיע סיבוב ההופעות הקרוב של הלהקה בתפוח הגדול על התפתחותם המוזיקלית.
Adia Victoria - Sea of Sand
במקרה של אדיה ויקטוריה אין הפתעות: הקול שלה נשמע כאילו הוא בא מנאשוויל, והיא אכן פועלת מהעיר הדרומית, בה התיישבה לאחר שנדדה ברחבי ארצות הברית. מה שמפתיע הוא כי השירים שלה נשמעים כמו קלאסיקות משנות השישים, אך מדובר למעשה במוזיקאית בראשית דרכה.
ויקטוריה הוציאה כעת את האי.פי הראשון שלה. כל השירים בו ברמה גבוהה והוא נקרא בשם המעולה שבהם - "Sea of Sand". לא רק הקול והמוזיקה מרשימים כאן אלא גם הטקסטים עתירי הרלוונטיות החברתית והפואטיות - נוסף לכל הזמרת היא גם משוררת, והוציאה כעת את ספרה הראשון.
"אני אוהבת נהרות כי הם אף פעם לא עוצרים להסביר. הם פשוט ממשיכים", אומרת אדיה ויקטוריה, וברוח הזו באמת אין צורך להתעכב יותר מדי ולהסביר באריכות למה מדובר בהבטחה כה משלהבת. די בצלילים הראשונים של "Sea of Sand" כדי לסחוף אותנו עם הזרם של הנהר המוזיקלי שלה.
Christian Rich - High Feat. Vince Staples & Bia
התחלנו בהיפ-הופ וכך גם נסיים, עם שיתוף הפעולה של הצמד כריסטיאן ריץ', וינס סטייפלס והראפרית ביה, אחת ההחתמות האחרונות אצל פארל וויליאמס. יחדיו הם מגישים שיר שמתכתב עם "Yeezus" - גם מוזיקלית וגם טקסטואלית, עם המשך לציטוט של קנייה באשר לסקס על הכיור.
התוצאה לא סימפטית בכלל - זה קטע בוטה, אסרטיבי, נעדר חיבה למין האנושי, אבל הוא חזק ותופס. "אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שבעולם הזה אפשר להיות או קלאסי או טראשי" שרה כאן התגלית של פארל, ומהאזנה לה כאן ברור שהיא כבר עשתה את הבחירה שלה.