הקריירה של הבמאי הצרפתי מישל הזנוויציוס נעה כמו מטוטלת בשנים האחרונות. עד 2012 הוא נחשב במולדתו יוצר קומי מוצלח, אך היה אלמוני מחוץ לה. אז הגיע לפסטיבל קאן עם "הארטיסט", הפך לסנסציה של הריביירה, קנה לעצמו שם עולמי ובסופו של דבר גם זכה באוסקר. אך בשנה שעברה, המזל שוב התהפך: הקולנוען חזר לאירוע הקולנועי היוקרתי כדי להציג בו את "החיפוש" סרט קליל הרבה פחות מעבודותיו הקודמות, המתרחש על רקע המלחמה בצ'צ'ניה, והמבקרים לא אהבו את שינוי הכיוון. הקרנת הבכורה לעיתונאים הסתיימה בשריקות בוז, והקולנוען למד את מה שרבים לפניו כבר למדו: בעולם הבידור, יום אחד אתה מלך, ויום אחר מנגבים איתך את הרצפה.
בעקבות הטראומה של קאן, הזנוויציוס ערך מחדש את הסרט וחתך ממנו עשרים דקות. אך גם זה לא עזר, ו"החיפוש" עתיר התקציב התרסק קופתית בצרפת. למרות זאת, מפיציו בישראל החליטו לתת לקהל המקומי הזדמנות להתרשם ממנו החל מהיום (חמישי), ולשפוט בעצמם אם היה ראוי לגורל המר. כך גם אנחנו נוכל לעקוב אחר המלודרמה, העוקבת אחר כמה דמויות המוצאות עצמן בצ'צ'ניה, ובהן חייל רוסי שמאבד צלם אנוש, ילד צ'צ'ני המחפש את משפחתו האובדת, ושתי נשים מערביות הנמצאות באזור הסכסוך מטעם ארגון בינלאומי לזכויות אדם (אנט בנינג וברניס בז'ו, זוגתו של הבמאי, שכיכבה גם ב"הארטיסט").
לקראת הפצתו בארץ, אני פוגש במלון פריזאי את הזנוויציוס. זו הפעם השלישית במרוצת השנים שמזדמן לי לראיין את הבמאי, וקבלת הפנים הפושרת שציפתה ל"חיפוש" לא שינתה את אופיו של היוצר הגבוה והנאה הוא נותר ג'נטלמן אמיתי ומסביר פנים; איש שיחה נעים, שגם לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה.
יוצרים רבים אחרים לא היו ששים לדבר על התגובות השליליות לסרטיהם. הזנוויציוס לא מהסס לעשות זאת, ולהציג את נקודת מבטו ביחס לאותה הקרנת עיתונאים ידועה לשמצה בקאן.
"אני לא רוצה להתחיל לשחק ב'בקר את המבקר', אבל יש לי כמה דברים להגיד", אומר הבמאי, בן 48. "באופן כללי, אני חושב שיש היום נטייה של התקשורת ושל הקהל להתייחס לכל מה שמסביב לסרט, ולא לו עצמו. יש איזה קו מחשבה כאילו שהכל הוא קנוניה אחת גדולה, ותמיד מסתכלים על דברים כרמאות בפוטנציה ומנסים לבדוק מה מסתתר מאחוריהם. מצער אותי שגם לקולנוע מתייחסים כך. בסך הכל, זו לא אמנות מניפולטיבית. הקולנוע הוא חבר שלנו. הוא רק רוצה בטובתנו.
"אם להתייחס נקודתית למה שקרה עם 'החיפוש', הרי שאנשים דנו בעצם הבחירה שלו לתחרות הרשמית לקאן, ולא שפטו אותו אבסלוטית. לא ניתחו אותו לגופו, אלא שאלו אם הוא ראוי או לא ראוי להיות איפה שהיה. אני גם חושב שלהרבה מהם הפריע שבמאי צרפתי מתיימר לשקף את המציאות בצ'צ'ניה. אם זה היה סרט של במאי רוסי או צ'צ'ני, או אם הייתי עושה סרט על המצב בצרפת, התגובה היה אחרת. נוסף לכך, היה גם את סוגיית הסרט הקודם שלי. לא נתנו ל'החיפוש' לעמוד בזכות עצמו, אלא ביקרו אותו ביחס ל'הארטיסט'".
אתה לא אוהב שמזכירים אותם בנשימה אחת, ובכל זאת אי אפשר שלא לתהות מה גרם לך לעבור מקומדיה על הוליווד של שנות שלהי שנות העשרים למלודרמה על צ'צ'ניה של ימינו.
"כי הגיע הזמן שמישהו יעשה את זה. המלחמה בצ'צ'ניה הותירה כמות עצומה של נפגעים, מתוכם אחוז גדול של אזרחים, אבל התקשורת והתרבות העולמית כמעט ולא התייחסו לזה. עניין נוסף הוא שאם כבר מדברים על הצ'צ'נים, תמיד מציגים אותם כאומה של טרוריסטים. אז אני לא חושב שקולנוע בכלל ו'החיפוש' בפרט יכולים לשנות את העולם, אבל אני כן חושב שיש אולי בכוחו לשנות קצת את התדמית של הצ'צ'נים, ולהראות לצופים עד כמה העם הזה רחוק מהתדמיות האבסורדיות שהודבקו לו".
אתה סבור שבלי ההצלחה של "הארטיסט", לא היית מסוגל להוציא לפועל את הפרויקט הזה?
"לא. כלומר כן. כלומר - כן, לא. אם 'הארטיסט' לא היה מצליח כל כך, 'החיפוש' לא היה קורה. בכל זאת, הקהל מטבעו לא רץ לראות סרטים על צ'צ'ניה, אז אף אחד לא היה מממן הפקה כל כך מורכבת ויקרה בנושא, אילולא היה לי את הקרדיט של הלהיט הקודם".
היו פה ושם גם תגובות חיוביות לסרט, ובין השאר כתבו עלייך שאתה אמיץ. שעצם הנכונות לעשות סרט כזה, מעידה על אומץ לב. אתה מרגיש כך גם?
"אני מודה לך ולמי שאמר זאת על המחמאה, אבל אני חושב שבאופן כללי, זה קצת מוגזם להכתיר קולנוענים כ'אמיצים'. יש אנשים שבאמת מסכנים את עצמם בעבודות שלהם. איזה סיכון אנחנו כבר לוקחים? שהסרט יהיה גרוע? שהוא ייכשל בקופות? לא צריך אומץ גדול במיוחד בשביל הסיכונים האלה".
אחרי קאן, הקרנת את הסרט בפסטיבלים ובאירועים שונים אחרים. איך היו תגובות הקהל שם? היה משהו שהפתיע אותך או משך במיוחד את תשומת לבך?
"כיוון שאתה מישראל, אני חייב לציין שפעם אחר פעם הופתעתי מצופים ברחבי העולם שניסו לגרור אותי לדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כאלה שתהו מה אפשר ללמוד מהסרט על המצב בישראל ובעזה, והשבתי להם שאני לא מבין מה הקשר. ההשוואות הכפויות הללו מעידות בעיני על עצלות מחשבתית, ואני שונא את זה. אני גם לא אוהב שמנסים לדחוף בכוח את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לכל מקום".
האזכור של ישראל מוביל את הזנוויציוס לגעת בנקודה שהוא בדרך כלל לא מדבר עליה היותו בן למשפחה של יהודים ליטאים, שהיגרו לצרפת בשנות העשרים. "זה לא משהו שאני מרבה להתייחס אליו בראיונות", הוא אומר בהקשר לכך. "אבל אני רואה בעצמי יהודי. אני לא מסתיר את זה, אבל גם לא מנפנף בזה. מהבחינה הזו אני מופנם כמו אמא שלי, שתמיד אמרה לי שהיא מקנאת ביהודים הספרדיים, שבניגוד אלינו האשכנזיים, יוצאים לרחובות פריז עם שרשרת מגן דוד".
איך המורשת היהודית שלך באה לידי ביטוי מבחינתך?
"אני יהודי גרוע. אני לא שומר מסורת בכלל, ובגלל שאני אוהב ציורים, הייתי בחיי ביותר כנסיות מאשר בתי כנסת. אבל מבחינה תרבותית, אני חש עצמי יהודי לחלוטין. ללא ספק".
אגב, אני לא יודע אם אי פעם חגגת את פורים, אבל אני זוכר שבזמנו חגגנו את החג בתל אביב בזמן ההיסטריה סביב "הארטיסט", ורבים התחפשו אז לגיבורי הסרט. דמיינת בזמן העבודה עליו שהוא יהפוך לפולחן שכזה?
"לא, באמת שלא. אמנם ניסיתי שהוא יהיה נגיש ככל האפשר, ועדיין חשבתי שבמקרה הטוב הוא יהיה להיט פסטיבלים, לא דמיינתי שיגיע כל כך רחוק".
בהוליווד זוכרים להזנוויציוס את "הארטיסט" ולא את "החיפוש". לכן, הוא עדיין נתפס כשם חם אצל מפיקים ובזמן האחרון נקשרו שמו לכמה פרויקטים אמריקאים עתירי כוכבים הדיבור האחרון הוא על קומדיה מוזיקלית בכיכובו של טום קרוז. "כן, קומדיה הוליוודית זה בהחלט משהו שאני רוצה לעשות, ואני מניח שזה יהיה הדבר הבא שאעשה", הוא אומר בהקשר לכך. "זה יהיה אתגר גדול מבחינתי לביים בשפה האנגלית אני בכל זאת צרפתי, אז אמנם אני יודע אנגלית ומשתפר כל הזמן, אבל עדיין מרגיש שחסר לי משהו, וזה קצת מדאיג אותי".
לסיכום, יש משהו שאני חייב לשאול אתה עדיין בקשר עם אוגי, הכלב שכיכב ב"הארטיסט"?
"הוא פרש מעולם הקולנוע, אבל שלח לי ספר שכתב".
הוא הקליד אותו בעצמו?
"לא העזתי לשאול".
אתה חושב שיש סיכוי לקאמבק שלו?
"לא, אני חושב שיש לו איזה בעיה ברגל, לדעתי הוא לא יחזור להשתתף בסרטים".
גם ב"החיפוש" יש הרבה כלבים. גם לך עצמך יש בבית כלב?
"לא, האמת שאני לא חובב גדול של כלבים בחיים הפרטיים. לא יודע למה".
כדאי לך לאמץ כלב. הוא באמת החבר הכי טוב של האדם.
"אתה יודע, אם יש דבר אחד שניסיתי להעביר ב'החיפוש', זה שהחבר הכי טוב של האדם הוא האדם".
והקולנוע?
"והקולנוע".