תחת השם "דברים שרואים מכאן" יפתח במוצאי שבת הבאה אשכול הכולל 10 תערוכות חדשות במוזיאון חיפה, אשר יסמנו את שבירתו של החרם האמנותי שהוכרז על המוזיאון בינואר האחרון. כ-192 אמנים ואוצרים מובילים חתמו על עצומה שקוראת להחרים את מוזיאון חיפה ולא להציג בו, בעקבות הפסקת עבודתה של לאה אביר, האוצרת הראשית של המוזיאון. בין החותמים היתה גם האמנית שרון פוליאקין שעומדת בראש ביה"ס לאמנויות באוניברסיטת חיפה וחברה בוועדת המכרזים של מוזיאון חיפה, שבחרה באביר פה אחד לתפקיד.
אביר (36), אוצרת וכותבת בתחום האמנות העכשווית, שימשה עד לאותה עת כאוצרת עצמאית ויועצת אמנותית לסדנאות האמנים בירושלים. מאחוריה רשימה מרשימה של הישגים, כגון היותה הזוכה הראשונה במלגת "ארטיס" לאוצרים מישראל בשנת 2011, וכהונתה כאוצרת משנה ומנהלת תחום התוכן במוזיאוני בת ים בין השנים 2007 - 2010. היא הוחתמה על חוזה עבודה לשנה ועבודתה הופסקה לאחר 9 חודשים בלבד בטענה שמספר המבקרים במוזיאון ירד באופן משמעותי. בעקבות פיטוריה עזבו גם האוצרת אורית בולגרו ואיש התוכן גיא שובל.
"אנו מצהירות כי אם קריטריונים אלה לא ימולאו, או לא יתקיים משא ומתן ציבורי שקוף עליהם, לא נציע את עצמנו לתפקיד אוצרת במוזיאון חיפה או נאצור בו תערוכות. כאמניות, לא נשתתף בתערוכות במוזיאון. כקהל, לא נבקר בתערוכות שיוצגו בו", נכתב אז בעצומה שנוסחה בלשון נקבה אך התייחסה לאמנים ואוצרים. בין חמשת הקריטריונים שפורטו דרשו האוצרים חוזה העסקה שיהיה ניתן לחידוש לאחר ארבע שנים, בדומה לקדנציה של ראש מחלקה במוסד אקדמי, שמינוי או הפסקת עבודה של אוצרים ראשיים יתקבלו על ידי ועדה מקצועית, שיינתן חופש אוצרותי תוכני ואמנותי מלא לאוצר או האוצרת שנבחרו ושתתקיים שקיפות בניהול תקציב המוזיאון, כמו גם את פרסום השכר והתקציב השנתי המיועד עבור התפקיד.
סבטלנה ריינגולד, המכהנת כיום גם כאוצרת במוזיאון הרמן שטרוק ומוזיאון מאנה כץ, מונתה לתפקיד ממלאת מקום אוצרת המוזיאון לאמנות על ידי מועצת מנהלי המוזיאונים שגם עליה נמתחה ביקורת בטענה שרבים מחבריה חסרי רקע אמנותי. וכך, לאחר פחות מחצי שנה ממועד פרסום העצומה והכרזת החרם, תיפתחנה 8 תערוכות יחיד ו-2 תערוכות קבוצתיות. ההכרזה עוררה סערה רבה בקרב קהילת האמנים. "הבעיה העיקרית היא שכוח המיקוח של האמנים מול הממסד נשחק שוב", אומר יהונתן משעל, אוצר עצמאי הכותב על אמנות, "מה שמוביל לסטנדרט מאוד נמוך והיעדר צורך או רצון להשקיע תקציבים וחשיבה על אמנות בישראל, וזה מוביל לירידה ברמה הכללית - גם במגזר הפרטי. המחאה בחיפה היתה מוצדקת מהסיבה הפשוטה שפוליטיקה נמוכה הכתיבה את החוקים למוזיאון, במקום שיקולים אמנותיים על זה אמנים מחו. עם שבירת החרם, זה נעשה לגיטימי".
"אין לי באמת טענות לאמנים" מוסיף משעל, "אני לא מרוצה מזה שהם יציגו ברמה האישית, אבל הם באמת לא חייבים לאף אחד שום דבר, ולרצות להציג במוזיאון זה משהו שאני יכול להבין אותו בארצנו דלת המשאבים".
בין האמנים המציגים מצויים שמות ותיקים ובולטים בסצנת האמנות המקומית כגון נורית דוד, חנה סהר ושחר מרקוס. בתערוכות הקבוצתיות מציגים כמה מעמודי התווך של האמנות הישראלית כגון פרופ' לארי אברמסון - ששימש במשך 7 שנים כראש המחלקה לאמנות בבצלאל וייסד את המחלקה לאמנות במכללת שנקר להנדסת אמנות ועיצוב. בתגובה לשאלה מדוע בחר להציג את עבודותיו למרות החרם השיב אברמסון: "אני מאוד ביקורתי כנגד ההתנהלות האדמינסטרטיבית של מוזיאון חיפה, לכן לא הסכמתי להשתתף עם עבודות חדשות. מדובר בעבודות היסטוריות שנקלחו מתוך אוסף המוזיאון זו לא תערוכה שלי"
אך מדוע לא התנגדת להצגת העבודות?
"אני לא תופס את מעשה האמנות כאקט של קמצנות היצירה יוצאת לעולם והיא שייכת לצופים שלה".
ואין איזו רמה שבה אמנים בכל זאת צריכים להביע סולידריות?
"עם איזה אמנים את מציעה לי להיות סולידרי? העמדה שלי היא שסירבתי להציג עבודות חדשות בבחינת תערוכה שאני מציג אותה אבל אני לא יכול להתנגד לתצוגה של עבודות שלי בתערוכה היסטורית. העבודות שלי הן נחלת הכלל".
למול התגובות הזועמות והשיימינג שנעשה לאמנים המציגים בפייסבוק היו גם מי שחשבו אחרת. "המחאה הזו היתה צריכה להיות מגובה בעדויות של האוצרות", טענה אחת האמניות בפייסבוק. "...אמנים לא יכולים לשאת באחריות לקיים חרם על מוסד ולפי תפיסתי ממש לא צריכים. כולנו הבנו שהמוזיאון מתנהל חרא וכך כל המוסדות שקשורים אליו. אמנים שמשוועים לחללי תצוגה לא מסחריים, לא יכולים לשאת באחריות הזו, בטח שלא כקבוצה סולידרית. אני לא הייתי מציגה במוזיאון אבל גם לא חתמתי על העצומה בדיוק מהסיבה הזו. כרגע התוצאה היא שיימינג של אמנים שמשתתפים בתערוכה במוזיאון, סביר להניח שללא תשלום כספי או אפילו תקציב ראוי להפקת עבודה, ובכל זאת הביקורת שלכם מופנית כלפיהם. מה עם הצוות האוצרותי שמועסק בתשלום במוסד?
אמן אחר שתומך בעמדה זו סירב להיות מצוטט בכתבה בשמו, בטענה ש"האלימות שמופעלת כלפי המשתתפים בדיון פשוט דוחה אותי, בלי קשר לפעילות המוזיאון תקינה או לא". לאה אביר נמנעה מלהגיב לטענות שכנגד האמנים וגם לטענות הנוגדות, שכן היא נמצאת במאבק משפטי מול המוזיאון אך מסרה: "אני מצטערת על ההתנהלות של נסים טל ומוזאוני חיפה ומקווה שהאמנים המציגים לא ייפגעו"
לנוכח התהייה מדוע התגבש מרד האוצרים והאמנים רק לאחר שהופסקה עבודתה, אמרה אביר: "לא מדובר רק בי, החרם והעצומה לא קשורים רק אליי, הם קשורים להתנהלות של המוסד", בהתייחסה לשורת האוצרות שהפסיקו את עבודתן במוזיאון לאורך השנים בנסיבות שיש עליהן ויכוח. "זו כנראה היתה איזשהי הצטברות. יש כאן כמובן עיקרון של תמיכה בי, אבל זו היתה סדרה של כתבות והן לא התרכזו רק בי".
ממנכ"ל מוזיאוני חיפה נסים טל נמסר בתגובה: "המוזיאון לאמנות נפתח בצורה מסודרת עם 10 תערוכות של מיטב האמנים. התערוכות שהיו מתוכננות על ידי לאה לא התקיימו אבל התערוכות החדשות כולן יתקיימו. המוזיאון היה סגור למשך חודש וחצי לצורך שיפוצים והתארגנות. חיבור של אולמות התצוגה תאורה הרבה מאוד דברים".
על זעמם של האמנים אמר טל: "אני מודיע לך שהתערוכות כולן נפתחות עם הרבה מאוד אמנים, שחלקם אפילו חתמו על העצומה ומציגים פה. הם חתמו והתחרטו. הם כנראה טעו"
למה הם טעו?
תשאלי אותם. רבותיי, המוזיאון עבר איזשהו אירוע שבו האוצרת הפסיקה לעבוד. המוזיאון ממשיך לחיות ולעבוד למען הקהילה, למען האמנים ולמען שוחרי האמנות. בהתייחס לקריטריונים של העצומה טען טל שניתן לראות את התקציב "מי שביקש קיבל. מה אנחנו אמורים לתלות אותו על לוח המודעות?".