פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זוג בכותרות: השבוע של איילת שקד ועמיר בניון

      מדי שבוע נתייחס לשני אנשים שהשפיעו בדרך זו או אחרת על עולם התרבות הישראלי והשבוע: איילת שקד בורחת מתיק התרבות והספורט לתיק המשפטים ועמיר בניון יוצא נגד אובמה וזוכה לגיבוי שבשתיקה

      עמיר בניון ואיילת שקד (דרור עינב)
      (צילום: דרור עינב, יח"צ)

      נדמה שלאיילת שקד אסור לכהן בשום תפקיד ציבורי. כשנודע שמסתמן ששקד תמונה לשרת התרבות והספורט, קם קול צעקה. שקד, טענו מתנגדיה, אינה אשת תרבות ואף הודתה בעבר כי אינה מחוברת לעולם התרבות. מינויה לשרת המשפטים גרם לקול צעקה נוסף. הפעם לפי המתנגדים, האג'נדה של שקד עלולה להזיק למערכת המשפט הישראלית ולאיזון בדמוקרטיה הישראלית. גם אם הדבר נכון, נראה שבשלב מסוים זעקות ה"זאב זאב" רק מועילות לשקד שתוכל לטעון כי יריביה מחפשים אותה בפינה.

      נניח לתאוריית הרדיפה הזו בצד. בהתנהלותה של שקד השבוע היא סטרה לעולם עליו היתה אמורה להיות אחראית. גורמים בבית היהודי רמזו כי מינוייה לתיק התרבות והספורט סגור ובכל זאת, שקד לא היססה לפני שדהרה לעבר משרד המשפטים. לא הצהרה, לא סטטוס בפייסבוק, כלום. איילת שקד, שמעולם לא היתה שרת התרבות והספורט בפועל אך במשך ימים ארוכים שמה נקשר למשרד, הבהירה בשתיקתה כי אינה סופרת את עולם התרבות. מפלגת האם של שקד, הבית היהודי, לא ספרה את עולם התרבות גם כן. הרי איך אפשר להסביר אחרת את המהירות בה בבית היהודי זרקו את תיק התרבות לכל הרוחות ועטו על תיק החקלאות? וזו מפלגה שטוענת שהיא באה לשנות את צביון המדינה, כן? כנראה ששליטה על תחום התרבות אינה מסייעת לשינוי הצביון. בישראל, כך נראה, אף אחד לא סבור שתיק התרבות והספורט הוא תיק חשוב. מי שיזכה בו הוא למעשה פראייר.

      עולם התרבות לא צריך פוליטיקאים כמו איילת שקד ואנשי הבית היהודי בראשו. עולם התרבות צריך פוליטיקאים, שגם אם לא מתאימים עצמם באופן מלא לרוח הנושבת בו, לפחות מעניקים לו את הכבוד המינימלי הנדרש.


      אגב שתיקה, מעניין היה לראות את כל חברי הכנסת של הליכוד שותקים לנוכח התבטאויותיו של עמיר בניון. בניון, כידוע, העלה לעמוד הפייסבוק שלו שיר חדש שעוסק בנשיא ארה"ב אובמה ובעקיפין, מייחל למותו. לאחר הערות גולשים שמחו על השיר הקיצוני, החליט בניון להסירו מהרשת ולמחרת התראיין לוואלה תרבות וטען, בין היתר, כי אובמה עוסק בהשמדת עם ישראל והשווה אותו להיטלר.

      אותו בניון, אגב, היה זה ששר בחגיגות הנצחון של הליכוד בבחירות 2015 ושהתנדב, באמצעות פעילות בעמוד הפייסבוק שלו, לקמפיין המפלגה. וחברי הכנסת של הליכוד שותקים. מה היה קורה אם זמר שמזוהה עם קמפיין הבחירות של אובמה היה יוצא נגד נתניהו? עזבו שיר, מספיקה אמירה אחת לאיזה מקומון בבוסטון. הו, רק אפשר לדמיין את זעקות השבר של מירי רגב, אופיר אקוניס וגלעד ארדן. איך זה שאנשי תרבות שמערבים פוליטיקה בארה"ב מעזים בכלל להתייחס לראש הממשלה הישראלי?

      אבל כשזמר המזוהה עם נתניהו והליכוד חוזר שוב ושוב על כך שהוא מייחל למות מנהיגה של בת הברית הכי חשובה של ישראל וטוען שאותו מנהיג למעשה מעוניין בהשמדת ישראל, הם שותקים. ואולי זה לא כי הם מפחדים מנתניהו וממרכז הליכוד וחוששים לעתידם הפוליטי. אולי הם שותקים כי הם מסכימים עם בניון.