האמן מנשה קדישמן הובא היום למנוחות היום (ראשון) בבית העלמין קריית שאול בתל אביב, מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה ובהם בני משפחה, אמנים, חברים ומכרים. מעל לקברו, בטרם הוטמנה גופתו, נתנה בתו מאיה לאביה ליטוף אחרון בפניו המכוסות.
נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס אמר בין השאר: "עבודותיו היו לנכסי צאן ברזל, גם צאן, גם ברזל. מעניין שכל אחת (מיצירותיו) כל כך שונה ממה שמקובל לחשוב, הצאן לא תמים כמו שאנחנו חושבים. אשר לצאן, אולי בעיני רבים מאיתנו מסמל את כבשת הר"ש. לעולם לא נשכח שהשה הוא הקורבן. מנשה, גם פסל וגם צייר, לא רק ראה טוב אלא גם ראה את הטוב. הוא קודם כל היה אדם טוב. אמן אמיתי. הוא רצה לצייר כבשים כדי שאנחנו נבין שלא רק אנחנו רואים אותם, הם גם רואים אותנו. יש לשים לב שלכל כבשה יש את הפנים משלה. המסר הוא אנחנו רואים אחד את השני, לא רק אתם אותנו, גם אנחנו אתכם. כשהסתכלתי על הכבשים האלה ראיתי שהם עולם ומלואו. הוא היה צייר נפלא, מיוחד במינו. כל מה שהוא לקח ביד הוא ידע להפיק ממנו צד אמנותי נשגב. כל אחד זכה במשהו מטוב לבו. היה לנו אמן גדול, יהיה זכרו ברוך".
מאיה קדישמן אמרה בהספדה: "תודה. תודה לאבא. ואני אשמח אם נהיה רגע בשקט, וכל אחד יוכל לומר מלה של תודה על משהו שהוא קיבל או חווה מאבא". כבקשת הבת, הקהל עמד בשקט למשך דקה, איש איש ומחשבותיו.
הנכדה רומי קדישמן ספדה בבכי והפסיקה את קריאתה באמצע ההספד: "סבא שלי, אני לא מסוגלת לדבר עליך בלשון עבר. כל בוקר שהייתי הולכת לגן היית מצייר לי ציור קטן לפני. אני מרגישה אבודה בלעדיך. תמיד כשהייתי נכנסת לחדר היו אנשים סביבך ואמרת: הנה הנכדה המהפכנית שלי. היא הפכה אותי לסבא. אני כל כך אתגעגע לזה שאצה מתגאה בי. כמה שאני אוהבת אותך, כמה אני מתגאה שאצה הסבא שלי, כמה אהבה אתה מעניק לי כבר 22 שנה, אני כל כך אתגעגע. תמיד דאגת שיהיה לי מה שאני רוצה. היום הזה רדף אותי במחשבות, פחדתי שהיום הזה יגיע. אני לא יודעת איך להתמודד. אני כל כך אבודה בלעדיך. איך החיים שלי ממשיכים בלי העוגן שלי? אני כמו חצי בנאדם".
לאחר מכן, עם התאוששותה, המשיכה רומי קדישמן: "אני אהיה חזקה כי אני יודעת כמה אתה רוצה שאני אהיה שמחה. זכיתי בסבא מדהים. אני המעריצה הכי גדולה שלך". פרופ' דן מירון ספד לקדישמן: "היה בך רצון בלתי מתכלה לתת להעניק לתמוך, עד הרגעים האחרונים, גם כשראיתי אותך בשנתיים האחרונות מוכה, כתוש, בגלל אותה מחלה. קשה כל כך להיפרד ממך. כמי שהיה חבר שלך במשך עשרות שנים, מי יודע איזו זכות נפלה בחלקי. לא היה ולא יהיה עוד חבר כמוך. המתקת את חיי כולנו".
יענקל'ה בן סירא אמר בהספדו: "בזמן האחרון כל החברים שלי עוזבים אותי. יש לי יותר אזכרות והלוויות מחתונות. הוא היה גדול בגוף, אבל הלב שלו היה יותר רחב. הצרפתים אומרים כשהמשורר נפטר השירים ממשיכים לרוץ ברחובות לנצח. זה היה מנשה. לכבשים שלו היה עיניים מחייכות. הוא לא ראה את הרע אלא ראה את הטוב. הלכת לעולמך אבל לא הלכת מעולמנו. כל פעם שמישהו בא נתת לו ציור עם הקדשה. הוא ייחסר לנו. ינעם לך אפרך".
הסופר והמשורר חיים באר אמר לוואלה תרבות: "קדישמן הוא ללא ספק אחד המבטאים הגדולים ביותר של חוויית הקורבן הישראלית. הוא תרגם את זה ליצירות אמנות נפלאות. הוא היה אמן טוטלי".
מוקדם יותר הגיעו רבים לחלוק לקדישמן כבוד אחרון ולחלוף על ארונו שהוצב במוזיאון תל אביב לאמנות. בין הנוכחים היו נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש עיריית תל אביב רון חולדאי.
מנשה קדישמן, מחשובי האמנים בישראל, הלך לעולמו ביום שישי בגיל 82. קדישמן נפטר בבית החולים תל השומר, שם אושפז בעקבות התדרדרות שחלה במצבו הרפואי. קדישמן ידוע בעיקר בזכות דיוקנאות הכבשים שצייר לאורך השנים. מוטיבים נוספים הקשורים לעבודתו הם עקידת יצחק ולידה ומוות.
"אבא גדול עם לב מאוד גדול", אמרה מאיה קדישמן לצוות וואלה תרבות יממה לאחר פטירת אביה, האמן מנשה קדישמן. "אבא עם ראייה מאוד גדולה של הדברים הכי קטנים. המורשת הכי גדולה שלו היא הנדיבות, ראיית הזולת באופן יוצא דופן. וכל מה שעשה כל חייו. את המורשת אפשר לראות באמנות שלו ובתוכה את הלב הנדיר".