בזמן האחרון, מאז שהיתה לאחת הכוכבות הצעירות הגדולות בצרפת, לואן אמרה לא יוצאת מהבית בלי גפרורים. לא כדי שתמיד תהיה לה אש לסיגריות להן היא מכורה, אלא כדי שתמיד יהיה לה עץ לגעת בו, שכן "טאץ' ווד" מלווה כל משפט שני שלה. "אני חיה בחלום, ואני לא רוצה להתעורר", אומרת השחקנית והזמרת בריאיון לוואלה תרבות. "עד עכשיו היה לי מזל, ואני מתפללת שהוא יימשך. לא חסר אנשים שהיו מפורסמים לדקה ואז נשכחו".
לא פלא כי דווקא לואן אמרה, שם הבמה של מי שנולדה לפני 18 שנה כאן פיישר, מסתכלת על החיים בצורה כה מפוכחת. מי כמוה יודעת איזה דברים רעים יכולים לקרות בהם. לפני שנתיים איבדה בזה אחר זה את הוריה, שמתו בשל מחלה קשה. את הנחמה מצאה במוזיקה. היא התקבלה לגרסה הצרפתית של "דה וויס" ולמרות היותה בת תשחורת, הגיעה עד שלב חצי הגמר. הכריזמה והקול סחפו את הקהל. גם הטרגדיה האישית, כנהוג בריאליטי, לא הזיקה. באחד מרגעי השיא בתחרות הקדישה לאביה את "אימג'ן", וסיפרה כי זה השיר שזימרה לבקשתו מעל קברו.
בזמן שעשתה זאת, הבמאי אריק לרטיגו ישב מול המסך בביתו והתרשם. הוא בדיוק תר אחר כוכבת לסרטו החדש, "משפחת בלייה" - סיפורה של משפחת חוואים חירשים-אילמים, בה מתברר כי לא רק שהבת הבכורה דווקא כן שומעת ומדברת, אלא גם שניחנה בחוש מוזיקלי נדיר. הקולנוען חיפש צעירה שיש לה גם כן כישרון שכזה, אפילו אם אין לה ניסיון או הכשרה במשחק. הוא הימר על אמרה ופגע בול הדרמה הקומית המרגשת להפליא הגיעה למסכים בצרפת בחורף האחרון והפכה לשובר קופות אימתני במדינה, ובכלל לאחד הסרטים המקומיים המצליחים בה אי פעם. הרבה מזה בזכות התצוגה של השחקנית המתחילה, שהודות לעבודתה הכובשת זכתה בסזאר (האוסקר הצרפתי) לתגלית השנה.
אם לא די בכך, מעט לאחר צאת הסרט יצא גם האלבום הראשון של אמרה, ותפס אף הוא את צמרת מצעדי המכירות. את הלהיט הגדול ממנו, "Avenir", משמיעים לפני כל משחק בית של אלופת הכדורגל הטרייה, פריז סן ז'רמן. ובקיצור, אי אפשר להסתובב בצרפת בלי להיתקל בכוכבת הנוקשת על העץ, ומעתה גם בישראל ניתן יהיה ליהנות ממנה. "משפחת בלייה" עולה היום (חמישי) על האקרנים כאן.
לקראת הפצתו אני פוגש את אמרה בפריז, אליה עברה זה עתה, לאחר שבילתה את כל חייה בהנין-בומון, עיר קטנה וענייה למדי בצפון-צרפת, שנרשמה בהיסטוריה הלאומית כאחת הראשונות והיחידות שהימין הקיצוני ניצח בהן את הבחירות המקומיות. הכוכבת רזתה עד מאוד מאז הגיע "משפחת בלייה" לאקרנים, והמירה את הג'ינס והטי-שירטים במלבושים אלגנטיים יותר. אך המעבר לעיר הזוהרת והמנוכרת לא שינה את אופייה החם, ובמפגש פנים אל פנים היא מקסימה לא פחות מדמותה בסרט. "אחרי 'דה וויס', תפסתי תחת", היא מספרת. "אנשים היו אומרים לי שאני מדהימה ומיוחדת, אז חשבתי שאני נסיכה. אחותי החזירה אותי לקרקע. היום אני כבר בת 18, למדתי לקחת דברים בפרופורציות, כך שההצלחה של 'משפחת בלייה' לא שינתה אותי לרעה".
ציפית להצלחה כזו?
"לא. הסרט הביא בסוף שבוע אחד את כמות הקהל שהיה אמור להביא במשך כל התקופה שלו על המסכים. כשבישרו לי על כך, בכיתי מהתרגשות. משם זה רק צמח וצמח ועברנו את רף שבעת מיליון הצופים. קיוויתי שהסרט יצליח, אבל לא חשבתי שזה יגיע לממדים שאני לא יכולה ללכת ברחוב בלי שיבקשו לעשות איתי סלפי".
בסרט את מגלמת מישהי שבני המשפחה שלה לא יכולים לשמוע. את מסוגלת לתאר את חייך בלי יכולת להקשיב למוזיקה?
"לא. הסרט גרם לי לשאול את עצמי אם אני מעדיפה להיות עיוורת או חירשת, ומובן שאני מעדיפה לא להיות לא זה ולא זה, אבל אם צריך לבחור, אעדיף עיוורון. נכון, גם לחירשים יש דרך משלהם לקלוט מוזיקה. אני מכירה גם חירשים שרוקדים במועדוני לילה. אבל עדיין, הם לא באמת חווים את המוזיקה במלואה, ואני לא יכולה לחיות בלי לחוות אותה ככה".
לאיזו מוזיקה את מקשיבה ביומיום?
"להכל. יש לי חמישה אחים, כל אחד משפיע על האחר. אחות אחת הכירה לי סקא ורגאיי, אח אחר לימד אותי לאהוב מטאל וכך הלאה והלאה. מחוץ למשפחה, בכל פעם שאני פוגשת מישהו אני שואלת אותו למה הוא מקשיב ואז מאזינה לזה גם. בנוסף לכך אני גם משתמשת בכל מיני אפליקציות שממליצות לי על דברים, והכי אני אוהבת פשוט לתת ליוטיוב להוליך אותי מדבר לדבר. לפעמים אני מתחילה בשיר של ביונסה ומגיעה דרכו לנינה סימון".
ומכל זה, קראתי שכמוני, גם עלייך האלבום האהוב מהשנים האחרונות הוא "Settle" של דיסקלוז'ר. חשבת לקחת את המוזיקה שלך לכיוון אלקטרוני יותר בהשראתם?
"אני רוצה ללכת בכיוון הזה, אבל לא כל כך פשוט לשלב אלקטרו כזה ופופ. אם בכלל יהיה עוד אלבום, אני לא יודעת איך הוא יישמע. אני רוצה לנסות עוד כל כך הרבה דברים. אולי האלבום הבא יהיה ג'אזי יותר ואולי הוא יהיה רוק כסאחיסטי, אם הוא בכלל יקרה".
בחרת לשיר בצרפתית, ולהגביל את הפוטנציאל הבינלאומי שלך. את חושבת לנסות להתחיל לשיר באנגלית?
"ולמה דווקא אנגלית? למה לא פולנית, השפה שהיתה של אבא שלי, או פורטוגזית, השפה שהיתה של אמא שלי? הדבר היחיד שאני אוהבת באותה מידה כמו קולנוע ומוזיקה, זה שפות. גם ללמוד את שפת הסימנים בשביל 'משפחת בלייה' היתה בשבילי חוויה, גילוי של עולם ומלואו. אז בעיקרון הייתי שמחה להתנסות בשירה בעוד שפות רבות. אבל כרגע, למרות כל זה, אני חושבת שאם יהיה עוד אלבום, אשיר בו בצרפתית, כי יש עוד כל כך הרבה דברים שנותרו לי לגלות בשפה העשירה הזו".
יש שיר שאת אוהבת במיוחד, שתמיד מרגיע אותך?
"כן, "Every Teardrop is a Waterfall" של קולדלפיי. מה שמיוחד בו, שהוא יכול ללוות כל רגע בחיים - אם אתה מלנכולי הוא ישתתף בצערך, אם אתה אופורי הוא ישמח בשמחתך, והוא תמיד עוזר לי".
הוא עושה עבודה טובה, כי את תמיד נראית רגועה.
"זה כי אתה לא רואה את כל הלחץ שלפני. אני תמיד מפחדת. אפילו לפני הריאיון הזה היו לי חששות ופחדים. אבל ברגע שהמראיין מתחיל לשאול שאלות, שהבמאי צועק 'אקשן' או שאני מתחילה לשיר, הפחד עובר. ברגע שאני כבר נכנסת למשהו, אז באמת הכל קול, אבל לא שנייה קודם".
גם הסיגריות עוזרות לך להירגע?
"לא, ממש לא. הן לא עוזרות לי בכלום. אני רוצה להפסיק וזה יקרה יום אחד, כשהמוח שלי פשוט יכריז 'נמאס לי, זה מגעיל, מפסיקים'. זה עוד לא קרה, אבל גם זה יבוא".
לפני סיום, בחזרה לסרט. הוא היה הצלחה המונית, אבל היו גם אנשים שלא אהבו אותו - חירשים שמחו על מה שראו כהצגה סטריאוטיפית שלהם.
"אני דווקא פגשתי הרבה חירשים שהתרגשו מהסרט, ואמרו לי שתצוגת המשחק שלי היתה אמינה. בעיני, אלה היו המחמאות המרגשות מכולן".
את לא גדלת במשפחה של חירשים-אילמים, אבל בכל זאת, יש לך קווי דמיון עם הגיבורה?
"מחוות הגוף, הבעות הפנים, כל ההתנהלות שלה - הכל בא ממני, לעתים באופן טבעי, בלי שזה היה בתסריט או בהוראות הבימוי. חוץ מזה, כמוני, גם היא רוצה לעזוב את הבית בגיל 16 כדי ללכת לשיר בפריז, אבל האחריות שיש לה על הכתפיים גדולה בהרבה משלי. בגילה, חוץ מהמוזיקה, בעיקר ביליתי בלעשות שיעורי בית ובלרבוץ על ספה עם חברות שלי. היא עושה את כל זה פלוס לעבוד בחווה המשפחתית, לתרגם לאחרים את כל מה שההורים שלה אומרים, לנהל בשבילם את המכירות בשוק ועוד ועוד. צריך המון עוצמה בשביל זה, לא יודעת אם היה לי תעצומות הנפש לכך".
כמו שבוב מארלי אמר, אתה אף פעם לא יודע כמה חזק אתה, עד שלהיות חזק היא הבחירה היחידה שיש לך.
"כן, זה בטוח".
לסיום, איך החיים החדשים בפריז?
"נחמד. אני לא יוצאת הרבה מהבית. בעיקר מבלה בדירה עם חברים, ומבשלת את המנות הפשוטות שתמיד אהבתי".
מה את הכי אוהבת לבשל?
"את הספציאליטה שלי: פנקייקס מדהימים".