אלון אבוטבול בן 50 - כוכבי המסך הכי גדולים מראיינים אותו לוואלה תרבות

אלון אבוטבול בן 50. השחקן המוערך והמצליח בארץ ובחו"ל, כבר מרטיט את לבנו 30 שנים. לרגל הגעתו ליובל שנים, yes קולנוע ישראלי יקיים ספיישל של שלושה ימים עם רטרוספקטיבה של מיטב מסרטיו מכל התקופות, ובמרכזו הבכורה הטלוויזיונית של הסרט "מקום בגן עדן".

אבוטבול גדל יפה, ולכן גם דסק וואלה תרבות מצטרף לחגיגה. פנינו לשורה הראשונה של השחקנים בישראל וביקשנו מכל אחד מהכוכבים הגדולים לחבר שאלות לאבוטבול, בכל נושא שעולה בדעתם. איילת זורר, שולי רנד, גילה אלמגור, משה איבגי, מארק איווניר, יעל אבקסיס, אוהד קנולר, מוני מושונוב, דרור קרן, גל זייד, זאב רווח, ליאור אשכנזי, ליאור רז וששון גבאי - כולם הפנו שאלות לאבוטבול, והוא ענה כל כך יפה. שיהיה המון מזל והמון טוב, אלון.

אבוטבול: "אני מודה לך, איילת, על השאלה. אני לא מתחבר לדת, אני מתחבר לרוח. הקדושה היא אותו מקום שהוא יותר גבוה מהיום יום. אמנות יכולה להיות קדושה. בשנה האחרונה התחלתי לשחק בנאדם אחד, שקוראים לו אלון. בשנה האחרונה אני עובד על החיים שלי עם אותם כלים שרכשתי כל החיים כדי להיות דמויות אחרות. אני חושב שזה הקדוש. החיים הם קדושים, אהבה היא קדושה. הדיאלוג שלי עם האינסוף שווה לדיאלוג שלי עם אותו רגע שבו אדם מסתכל על חייו ועל מה הוא עשה בחייו, מה חשוב ומה לא חשוב. קדוש בעיני זה אותו מקום שאתה לוקח את סך כל הרגשות, מחשבות וחוויות, ואתה מאחד את כולם לאיזשהו מעשה שהוא יעניק משהו למישהו אחר. הוא ההזדמנות שלך לגלות שיש בך מישהו אחר. קדוש בעיני זה... המשפט הזה שגור אבל זה באמת 'ואהבת לרעך כמוך'. איך אתה אוהב את עצמך, ואיך אתה אוהב את האחר, בידיעה שהאחר הוא לא כמוך. אתה רק צריך לאהוב אותו כמוך, אבל הוא לא כמוך, הוא אחר".

"אני חושב שבאומץ שלי לרצות לחוות את המקסימום שהחיים מזמנים, להרגיש כל הרגשה, לחשוב כל מחשבה, ולעשות החלטות שלפעמים מנוגדות לכל המחשבות והרגשות האלה. בזה שיש לי ניגודים, נרקיסיסט גדול ואוהב אדם גדול, אני יודע לשחרר ולקחת סיכונים מאוד גדולים ועם זאת אני יכול להיות פחדן גדול, אני חושב שזה דורש ממני הרבה אומץ. אני חושב שיש כמה פריצות דרך בביוגרפיה שלי: זה שכילד צעיר מקרית אתא באתי לתל אביב ללמוד משחק, זה לעבור לאמריקה עם המשפחה והילדים בגיל מאוחר, זה לעשות פתאום פסטיבל גיטרה, זה לתמוך בעמיר פרץ לכנסת, זה לעמוד בכיכר רבין ולשאת מונולוג שמבחינה אמנותית הבהיל את כולם בזמנו. דברים שהם כאילו פריצות דרך ביחס למקומות שבאתי מהם, לפני האחרים. התעוזה שלי. המקומות שאני פורץ בהם דרך זה כשאני מעז. נעים לי לשחק, לצייר, לנגן, לשיר, לרקוד, להיות איש משפחה, ולעשות את הכל ביחד. פריצת הדרך הכי משמעותית היא במקום שבו אני מעז להסתכל על עצמי במראה. מה שכולם רואים אני עיוור לראות, וזה נורא קשה לראות את זה".

"בעשור האחרון איבדתי את אמי ואת אחי. זו בעצם פרידה מהילדות. הידיעה שאני משוחרר ללא אשמה להוליך את משפחתי, שאני יצרתי ביחד עם זוגתי. אמריקה זה אתגר מאוד גדול. היא הולידה משהו, וזה באמת להאמין שאפשר שיהיה לי טוב בחיים, שזה תלוי בי, ושכל הדברים שקרו וקורים מתורגמים ללמידה. האתגר הוא בסימן חזרה לאלון. למצוא את הסיפור האמיתי שלי בעיני עצמי, ולאהוב, לצאת מהנרקיסיזם. וצניעות. תודה, איילת, על השאלות המדהימות והעמוקות, את מעוררת השראה בדרך שלך פה, את שחקנית שאני מאוד מאוד אוהב לשחק איתה ואני אוהב אותך אהבת נפש ומעריץ אותך".

"אברהם הוא ברבור גדול עם כנפיים גדולות גדולות שמקיפות את כל העולם. הוא פוגש אותי. אני מת. לא מת, נשר. הוא פוגש אותי בשמיים, ומבהיר לי שיש לנו קשר מעבר לקשר הארצי בינינו. הוא ברבור צחור ואני נשר. וזה מקום של שלוות עולמים. בשנה האחרונה, עם השחרור שלו, עם פחות התעסקות בצער שלי על זה שאני נעזבתי וננטשתי עם כאב וסבל, עם כל הדברים האלה של המחלה, אני רואה יותר ויותר כמה הוא משפיע ושולח לי את כל אותם הדברים שהוא רצה ממני בחייו. הוא יושב ואומר, וואלה. הוא לא מאמין. הוא נותן לי ולכל מי שהיה איתנו מתנות והשפעות שמעבר להבנה של כאן ועכשיו, של רק החיים האלה, אלא איך לחיות את החיים האלה מתוך תפיסה של מודעות שהיא מעבר. הוא היה ענק בזה. הוא ענק בזה עכשיו. ביום שישי, כשחגגתי עם ארבעת חבריי את יום ההולדת העברי, שמתי לנו את השיר 'העולם כולו טוב' של אחי. זה החלום, זה המקום. הוא מתפשט מהגוף שלו הארצי, ואז אני רואה איזה גודל רוחני, שהוא לא מולבש פה בבית של החיים האלה כאן ועכשיו, איזה דברים הוא מעניק לי, לסובבים אותי ולעוד אנשים שקשורים. והחלום שלי הוא שיום הפטירה שלו יהיה יום שמח, יום של חאפלה. הוא איש גדול, איש גדול, באמת".

"זו שאלה שהתשובה נמצאת בתוכה, כי אין אהבה בלי זה. זה המקור של כל האהבה בעולם. זה ההבנה שהכל טוב בעולם הזה, כמו השיר של אחי, ואם אני לא רואה את זה אז אני מזלזל בעולם של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בתוכי. היכולת שלי להתחבר אליו היא מתוכי. האחריות שבאה עם האהבה הזו, היא שאני מבין שאם אני נבראתי בצלמו אז אני הבורא בעצמי. ואם אני לא רואה את זה אז אני לא מחובר, אז אני צריך לקחת את השטקר ולחבר אותו למקום. והוא מאפשר הכל. הוא הכי מתוק ומאפשר בעיקר לעשות את הדרך שהיא לפעמים 'אבל אני מוסיף בחושך לחתור', כי זה כבר אני שעושה את העבודה. אני מאוד אוהב את שולי".

"איבגי, אתה כזה מתוק, אבל אף פעם לא עזבתי. אני לא יכול לעזוב. עץ לא יכול לעזוב את השורשים שלו, ואני אלון. אני מדלג קצת בעולם, אבל השורש שלי שם. אני לומד, משתדל ושמח כל פעם לבוא, לעבוד ולהיות. אהבה עצומה, געגוע גדול. אשתי שיר תמיד מזכירה לי משפט שהיא אומרת: הקדוש ברוך הוא היה צריך לזוז הצדה בשביל לברוא את העולם. אז אני קצת זז הצדה, רק בשביל לברוא משהו יותר טוב, שהפירות יהיו יותר טובים. אבל לא עזבתי ולעולם לא אעזוב את המקום שמחבק אותי כל כך הרבה שנים והפך אותי למי שאני, ואני מת עליך משה".

"אני מת עלייך. את הנשמה שלי. אנחנו קשורים מאוד חזק. שיחקנו שבע שנים ביחד, היינו צמד. את מאוד חכמים. את מכירה אותי על כל מגרעותיי, ואני מכיר אותך על כל מעלותייך. ואחרי כל כך הרבה שנים זכיתי ביכולת לאהוב אותך כמו שאת, מי שאת, איזה יופי. אוהב אותך הרבה".

"אני מתגעגע ב'שבתות וחגים' למסירות ולנקודה שבה כל מה שעשינו שם פיתח והגדיל כל אחד מאיתנו בחיים שלנו. הקשר שהיה או טירוף או קדו?שה. קדו?שה זה גם טירוף לפעמים. זה היה כל כך קרוב, כל כך אנחנו. זו היתה צמיחה גדולה, מתנה עצומה, שלא תמיד ראינו אותה במקום. סצנות בלתי נשכחות של אימפרוביזציות של 40-50 דקות בפיילוט. ומתגעגע לידיעה שאנחנו עושים משהו שאף פעם לא עשו לפנינו".

"תודה לגילה על השאלה הנפלאה. אני חושב שאני לומד להיות מאושר. יש לי רגעים של אושר, ואני בדרך. ואני חושב שאם אני בדרך אז סימן שאני כבר כן באיזשהו מקום, למרות שלפעמים הדרך קשה ומלאת חתחתים, אבל אני לומד. להיות אדם זה להיות מאושר. להיות שחקן, אתה יכול לחיות חיים שלמים שבהם אתה עובר מדמות לדמות ואתה אפילו לא יודע את זה. אבל 'לשחק' את עצמי זה תפקיד חיי, לאהוב את אשתי, את ילדיי, אלה האנשים שלי, אלה החיים שלי, וזה מאשר אותי. ויש עוד המון המון עבודה לעשות, גם בדל"ת אמותיי וגם בעולם, כמו שמאיר, המורה שלי לקבלה, אומר, המטרה בסוף היא לעבור דרך הקיר, לבטל את המוות. אני בדרך".

"אני רואה את עצמי חי בעולם, ממשיך את המסע הזה, יכול להיות שמגוריי הקבע באותו זמן יהיו בישראל, יכול להיות במקום אחר. אני רואה את עצמי מגשים את שפע המתנות והכשרונות שנתנו לי ושאני עושה איתם דברים לטובת בני האדם. אני רואה את עצמי פעיל יותר בתחומים כמו הציור. אחרי כמה תערוכות, אני רואה את עצמי מביים ומפיק, ובעיקר אני רואה את המשפחה שלי שגדלה. אני רואה את עצמי ממשיך להתקרב לתמימות ולניקיון אבל עם כוח".

"ששון, אני חייב לשתף אותך במשהו שקרה הבוקר. נורא מצחיק, משעשע ומקסים. מאז שאני פה בהוליווד וקצת מוכר פה קורים לי כל מיני דברים. פפראצי אחד רדף אחרי פתאום, תפס אותי עם מכנסי ג'וגינג, עומד ולא מאמין שהוא מדבר איתי, חשבתי שהוא ישראלי. ומה שעוד קורה, שאני מקבל כל מיני מכתבים, מכל מיני מקומות באמריקה ובעולם שרוצים את החתימה שלי, ולפעמים מצרפים תמונות שלי שהם הדפיסו כדי שאחתום עליי. היום הגיע מכתב מצחיק מגרמניה. למכתב מצורפות שתי תמונות, אחת שלי ואחת של ששון גבאי מ'רמבו'. הוא התבלבל וחשב שששון זה אני. אתה לא מבין איזה צחוקים. אמרו לי פה הרבה אנשים, שאנחנו דומים אני וששון. אמריקה מלמדת אותך צניעות. אתה אומר, הופה, שולחים לי מכתב, ישר מתנפח לך האגו. ואז אתה פותח את המכתב, ומה אתה רואה? את ששון, האיש הכי צנוע ביקום. קיבלתי פה מתנה מהבריאה. תודה לששון על שאלה, הוא השפיע על החיים שלי מאוד".

"כבר לא, כי העולם נהיה כל כך אייפוני, שאני לא מרגיש שיש צורך כבר. בשנות התשעים הייתי מצלם את עצמי עוד לפני שהיה את המסכים המסתובבים. פגשתי את מוני ואת אריק איינשטיין באמירים וצילמתי אותם. יש לי המון חומר, מתישהו אני צריך למצוא אותו. הדבר היה נכון לזמנו, זה היה אמור להוביל לכך שכשאהיה במאי אני אדע להבין מה לעשות ואיך, מה זה פריים ומה זה צילום. היום מדי פעם, בקטנה, אני מצלם לאינסטרגם. מושונוב הוא איש מעורר השראה".

"משפחה. המשפחה זה הדבר הכי חשוב. תודה, אוהד, אנחנו לא ממש מכירים, אבל תמשיך בעבודה הטובה".

"רפי משעני מ'שבתות וחגים'. כי ביליתי איתו הכי הרבה זמן, איזה שבע שנים מחיי. הוא לימד אותי תוך כדי העשייה שלו. הטוטליות של העבודה. רפי משעני היה סוג של לוזר. זה שינה לי את החיים עצמם. אפשר להגיד שבמובן התדמיתי שינה את חיי התפקיד של ג'ורג'י מ'שתי אצבעות מצידון' כי הוא הביא אותי לקדמת הבמה. אבל זה לא התפקיד אלא מה שקרה כתוצאה ממנו. במובן של שינוי חיים והשפעה על החיים זה רפי משעני. ואם אני מתייחס לעבודה יותר מאוחרת אז אני יכול להגיד שהסרט 'Septembers of Shiraz' שאמור לצאת בקרוב, שינה את החיים כי בעקבות התפקיד הזה הבנתי כמה תפקידים משפיעים על חיי. ובעקבות זה אני מאוד נזהר היום ומאוד מפריד בין התפקידים שאני עושה, ממש בצורה מאוד מאוד מלאכותית. שיחקתי מישהו ממש פסיכי ומטורף לגמרי, עם המון כאב וכעס. ומכלול של דברים גרם לי לראות איך בלי לשים לב אני נהיה הבנאדם הזה. במרחק זמן ראיתי שהמחשבות שלי הן לא המחשבות שלי. זאת ההתחלה שהולידה ברמה המקצועית את השאלה: מה המחשבות שלי? מה הרגשות שלי? עבדתי עם אדריאן ברודי שהוא שחקן טואלי. הוא הסב את תשומת לבי לעניין הזה, הוא אמר לי ששבע שנים אחרי הסרט 'הפסנתרן' הוא סחב את הדמות הזאת. אמרתי, וואו, איזה דבר מוזר. הסתכלתי על עצמי ואמרתי, זה לא בסדר. זה גרם לי לחוסר תקשורת. זו הזדמנות לבקש סליחה מכל הנפגעים ממני באשר הם, שנפגעו ממני בלי כוונה, עם כוונה, בתוך הסצנה, מחוץ לסצנה. סליחה".

"הציור, אני חושב, מרפא. בציור אין מילים. המפגש עם השפה המסתורית הוא בלי אנליזה, בלי שכל. ואני חושב שהצעד הראשון שלי בשביל להתחיל היה לזרוק את השכל שלי. הוא תעלומה גדולה. הוא משהו שאני עושה לבד, אני לא צריך קהל ולא צריך אישורים. הוא גם כמו כתב סתרים. לפני שאחי נפטר, ציירתי דמות שהיא מאוד אח שלי ודמות שהיא אני בחלון, וציפור. אחי היה בבית חולים. היה שם חלון. אני הייתי בדלת. ואחר כך מישהו אמר לי שבכל פעם שאראה ציפור, אדע שאחי בא לבקר אותך. הציור הזה צויר כמה חודשים לפני בכלל. וזו רק דוגמה אחת. יש משהו בציור שהוא מפגש בלתי אמצעי עם המסתורין של העולם. אני חושב שהשיא של זה הוא בריקוד. דרור, מעבר לזה שהוא שחקן גדול ואיש יקר, הוא פרטנר משמעותי שהיה לי בחיים, במובן הזה של השעות ששרפנו והסימביוזה".

"תודה על השאלה, ליאור. כן, אני מתכוון לביים. כן, זה תסריט שאני כותב בימים אלו, גם כסרט וגם כסדרת טלוויזיה. אני מאוד מאוד נהנה. בתהליך הכתיבה אני מבלה שם. אני צוחק, אני בוכה, אני משחק, אני מרגיש שאני עושה משהו בעוצמה שלא היה לי אף פעם כשחקן. פעם חשבתי שהכל נועד כדי שאני אביים. היום אני מבין שגם אם אביים או אכתוב זה בשביל משהו אחר, זה לא בשביל לעשות את זה. אלא בשביל שאולי מישהו יוכל להרוויח מזה משהו בצד השני. וליאור, אני תופס אותך במילה. צפה לפנייה מהסוכנים שלך. לא אכפת לי לוחות הזמנים שלך, וגם לא גודל התפקיד".

"הדמות נכתבת עכשיו. אני כותב אותה לעצמי יחד עם שותפה שלי לכתיבה. איזה כיף שיש למה לחכות. בסרט 'מקום בגן עדן', היה לי ברור שיוסי מדמוני כתב את זה במיוחד בשבילי. באיזשהו מקום גם 'הכוכב הכחול', למרות שזה נכתב למישהו אחר".

"זאביק היקר, איזה כיף. המשך הקריירה שלי לגמרי הוא גם בחו"ל וגם בארץ. כל אחד הוא ענף אחר. בחו"ל להמשיך לצמוח ולגדול למקומות חדשים. בארץ בעצם להמשיך להעמיק. השפה העברית לא ניתנת לתחליף. הכישרון והסיפורים שיש בארץ קשורים אליי בשורש אחר לגמרי. באמריקה זה לפרוח למקום אחר, לטעת זרעים אחרים במחוזות אחרים. אבל לגמרי בשניהם, כל אחד עונה על חלק אחר בנשמה ובגוף. והאמת, אם הייתי רוצה באמת לאחל לעצמי משהו להמשך הקריירה, זה וואלה, שפעם אחת ייצא לי לשחק איתך, זאביק המדהים, גיבור ילדותי, שחקן גדול ואיש נפלא".

"מתוק. אני רוצה להיות מתוק כשאני אהיה גדול. ועדין".

ספיישל אלון אבוטבול ישודר ב-22-24 במאי בערוץ yes קולנוע ישראלי. במרכז הספיישל, כאמור, תהיה הקרנת בכורה טלוויזיונית של הסרט "מקום בגן עדן". ב-22 במאי ישודרו הסרטים "מלכת הכיתה", "לילסדה", "שבעה", "הכוכב הכחול", "אצבע אלוהים", "קולולוש". ב-23 במאי ישודרו הסרטים "פוטורומן", "נודל", "מקום בגן עדן" ו"בופור". ב-24 במאי ישודרו הסרטים "מקום ליד הים", "תיאום כוונות", "ההיא שחוזרת הביתה" ו"מרס תורכי".