פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קליימקס מענג: עשרים שנים לפרק הפיצוץ הגדול של "מלרוז פלייס"

      קשה להאמין אבל עשרים שנים עברו מאז שקימברלי שואו לחצה על הכפתור, פוצצה את בניין הדירות ונכנסה לפנתיאון הטלוויזיה. חזרנו לפרק שסימן את שיאה של "מלרוז פלייס"

      מלרוז פלייס פרק הסיום (צילום מסך)
      גם דרך לפתור את בעיית הדיור (צילום מסך)

      לפני עשרים שנים "מלרוז פלייס" שברה את האינטרנט. כלומר, לא היה אז ממש אינטרנט לשבור, אבל אם היה, אפשר לקבוע בוודאות ש"מלרוז פלייס" היתה הופכת אותו לעיי חורבות של דינמיט ונקמה. כל זאת הודות לפרק סיום עונה בלתי נשכח, שהכה את אמריקה לא רק בתדהמה, אלא גם בבטן הרכה.

      השנה היא 1995 ו"מלרוז פלייס" סוגרת עונה שלישית בקומפלקס הצעיר והיאפי שלה במערב הוליווד. בעונה הזו היא גם השלימה סופית את המעבר מסדרה על חבר'ה צעירים ויפים שמנסים להצליח בעיר הגדולה, לאופרת הסבון הפסיכית שכולנו זוכרים ואוהבים.

      לא זוכרים? הרשו לנו: קימברלי שואו. הכרנו אותה בסוף העונה הראשונה, בתור רופאה שעובדת עם מייקל מנסיני בימים ושוכבת איתו בלילות. בתחילת העונה השנייה חשבנו שהיא מתה, בסופה היא חזרה בפרק האייקוני "הכלבתא חזרה", ובהמשך סיפקה את אחד מהרגעים הטלוויזיונים החשובים בהיסטוריה כשהסירה את הפאה וחשפה צלקת בראשה, והכירה לנו את הנרי, האלטר-אגו השטני שלה. השחקנית מרשה קרוס גילמה אותה בדיוק מושלם, והצופים הסכימו לשים בצד את הציניות והתמכרו לטירוף המתוזמר של "מלרוז".

      קימברלי היתה עשויה כולה משקרים. היא גרמה לאמנדה וודוורד (הת'ר לוקליר), שחקנית החיזוק שהצטרפת לסדרה על תקן האשה החזקה והקשוחה, להיראות כמו מלאכית תמימה. גם ברוק התככנית, בגילומה של קריסטין דיוויס, נראית בדיעבד הרבה יותר שרלוט (לימים דמותה של דייוויס ב"סקס והעיר הגדולה") ממה שחשבנו. יוצר הסדרה דארן סטאר וצוות התסריטאים שלו ניווטו היטב את העלילה הסבוכה, והביאו את קימברלי לפרק סיום העונה השלישית כשבאמתחתה הרפתקאות כמו גניבת התינוק של ג'ו והנקתו, ניסיון התאבדות בטביעה, ניסיון התאבדות בבליעת כדורים ושהות במחנה לנשים שעברו התעללות, שם היא מחליטה שעליה לנקום בכולם.

      כמתבקש מפרק סיום עונה, גם "תיאוריית המפץ הגדול" היה פרק כפול עם כמות אירועים שבטלוויזיה בת-זמננו יכולה להימרח גם על פני סדרה שלמה. דחיסות המאורעות והאינטנסיביות שלהם, עד לסיום הדרמטי, העניק לו מקום של כבוד בפנתיאון פרקי הטלוויזיה הזכורים ביותר של הניינטיז.

      הפרק נפתח עם הכרזתם של בילי וברוק על חתונתם, שעתידה להתרחש "בשבת", כלומר, במהלך הפרק. אליסון האומללה שומעת את הבשורות המרות על נישואיו של בילי בעודה עובדת עבור אביה של ברוק בהונג קונג, ומבינה שנפלה בפח שטמנה לה אשתו לעתיד של אהובה. בינתיים, מייקל נמצא בכלא לאחר שקימברלי הפלילה אותו, ומשוחרר בערבות במפתיע בידי פיטר, שדורש בתמורה ממייקל להעיד עדות שקר בתביעת הרשלנות של אמנדה, ובכך יעזור לו להשיב את רשיון הרפואה שלו. ג'יין מאבדת את העסק שלה, "מנסיני עיצובים", ובן רגע מוצאת עבודה ואהבה חדשה, ומאט נעצר בעוון רצח שלא ביצע. אליסון מנסה לעצור את החתונה ומגורשת בבושת פנים בחזרה לביתה ולאלכוהול, וג'ו מסרבת להצעת נישואין מג'ס, אחיו של ג'ייק, והוא בתגובה תוקף אותה. וזה רק על קצה המזלג.

      בינתיים מנהלת סידני מעקב צמוד אחרי קימברלי, ומגלה על כוונותיה הזדוניות אך זה כבר מאוחר מדי. בעידודו של הדיבוק הנרי, הקומפלקס כבר היה ממולכד כולו, והנקמה היתה מוכנה ורק חיכתה להיות מוגשת. איך אמרה קימברלי? "זה לא כמו שזה נראה, זה הרבה יותר גרוע", ואז התמונה קפאה. האוויר היה מלא אבק שריפה וקימברלי רק חיכתה ללחוץ על ההדק, אבל היה בן אדם אחד שעצר אותה, או לפחות דחה את הקץ.

      כזכור, האדם הזה לא היה מייקל מנסיני וגם לא פיטר ברנס. קראו לו טימותי מקווי, וחודש לפני כן הוא החנה משאית עמוסת חומרי נפץ מול בניין אלפרד פ. מורה באוקלהומה סיטי, והביא למותם של 168 בני אדם, במה שכונה לימים "הפיגוע באוקלהומה סיטי". האירוע הוגדר כמתקפת טרור, ועד לפיגועי ה-11 בספטמבר שש שנים לאחר מכן, הוא נחשב למתקפה הקטלנית ביותר על אדמת ארצות הברית.

      ובינתיים בהוליווד — עסקים כרגיל. כמעט. האולפנים הגדולים נאלצים להתמודד עם המאורעות הקשים ולהפגין רגישות. בעיקר רגישות שתעזור להם לשמור על רמת רווחים שגרתית. לאולפני פוקס היה ביד להיט בטוח, "מת לחיות 3", שעתיד היה לצאת לאקרנים חודש לאחר הפיגוע באוקלהומה. אבל מה עושים כשעלילת הסרט מתמקדת במאמציו של ג'ון מקליין לגבור על טרוריסט שמאיים לפוצץ מבנים ברחבי מנהטן? באולפן חששו שאמריקה עוד לא נרגעה מבניינים שמתפוצצים לה בחדשות, ולכן אזרחיה לא ינהרו בהמוניהם לסרט שעוסק בנושא דומה. עיתונות הבידור התעסקה בסוגיה רבות, עד שהגיעה ההכרזה על שהסרט ישוחרר במועד ההפצה המקורי. ההחלטה הוכיחה את עצמה, והסרט אכן הפך ללהיט ענק. עובדה זו איששה סופית את התפיסה כי החלטות מסוג זה הן שיווקיות בעיקרן, ואם הן באות להכיל רגישויות מסוימות, זה אך ורק בשביל שאלו לא יפגעו להן בהכנסות. במקרה כזה, ג'ון מקליין הוא הימור סגור.

      בטלוויזיה המצב שונה, בעיקר לאור התלות של הרשתות במפרסמים. קשה לדמיין מצב בו חודש אחרי פיגוע קטלני כל כך, ישלמו בעלי עסקים הון על מנת להראות את המותג שלהם בין פיצוץ דמיוני אחד למשנהו. אופרת הסבון "כל ילדיי" לקחה סיכון והציגה קו עלילה בו אחת הדמויות מכינה פצצה מחומרים ביתיים, ושולחת אותה לבעלה לשעבר ביום חתונתו. לפני הפרק שודרה הבהרה שסמיכות השידור לאירועים הקשים היא בסך הכל "צירוף מקרים מצער" ובסופו של דבר, קו העלילה שונה.

      מלרוז פלייס פרק הסיום (צילום מסך)
      כבר לא עושים פצצות כאלה (צילום מסך)

      ב"מלרוז פלייס" התפשרו על פתרון ביניים. במקום שהעונה תסתיים באקסטרווגנזה של אפקטים מיוחדים, אנשי התוכנית סיימו את העונה בסצנה בה קימברלי לוחצת על הכפתור. הפיצוץ עצמו נראה רק חמישה חודשים מאוחר יותר, בפרק הפתיחה של העונה הרביעית. גם כאן, למעשה, הצליחו הבכירים ברשת הטלוויזיה של פוקס להרוג שתי ציפורים במכה אחת. מצד אחד, הם נמנעו מהצגה מפורשת של אלימות ובכך הצליחו שלא להסתבך עם צופים או מפרסמים רגישים. מצד שני, פיגוע הטרור הפך את העלילה העתידית לידיעה חדשותית, וטימותי מקווי הפך מטרוריסט לספוילריסט בעל כורחו. השינוי העריכתי בפרק החליף את הקליף האנגר מ"מי ימות?" ל"האם יהיה פיצוץ?", ובכל מקרה התשובה נתקבלה רק כעבור ארבעה חודשים.

      "במובן מסוים, הרגשתי אשמה, כאילו אנחנו מנציחים את האלימות", סיפרה מרשה קרוס בריאיון ל"אנטרטיינמנט וויקלי", סמוך לשידור הפרק. "זה קו דק, אבל רוב האנשים מסוגלים להבין שאין קשר בין התוכנית לפיגוע באוקלהומה". גם לקריסטין דייוויס היו דברים דומים לומר בריאיון ל"שיקגו טריביון" לקראת העונה הרביעית: "הפיגוע באוקלהומה קרה במציאות, ו'מלרוז פלייס' היא בהחלט לא המציאות", קבעה. "הטלוויזיה נמצאת אצל אנשים בבית. אז אם מה שהיינו צריכים לעשות זה לשמור עליהם, טוב שכך עשינו".

      מלרוז פלייס פרק הסיום (צילום מסך)
      פיצוץ ב-HD. טוב לעסקים (צילום מסך)

      מעניין גם לגלות כי קימברלי כלל לא אמורה היתה לפוצץ את הבניין, הכותבים ארגנו לה נקמה מסוג אחר: היא תוכננה לקחת שיעורי טיסה, לחטוף את סידני במטוס ולרסק אותו לתוך החצר, כך סיפרה התסריטאית קרול מנדלסון ל"ניו יורק מגזין". הכותבים זנחו את הרעיון הזה בעקבות, תאמינו או לא, אירוע בו התרסק מטוס קל בסמוך לבית הלבן במהלך העבודה על התסריט. "הקשר ההדוק בין הפרק הזה לאירועים היסטוריים הוא מטורף", הרהרה מנדלסון.

      ההתמודדות של אנשי "מלרוז פלייס" עם האירועים ההיסטוריים התגלתה כמוצלחת. אפשר לסמן את פיצוץ הקומפלקס כרגע השיא של הסדרה, אבל בדיעבד גם כתחילת הסוף.

      אם אהבנו את הנרי, הזהויות הנוספות שפיתחה קימברלי, בראשן עקרת הבית בטסי ג'ונס, הפכו כבר מעייפות. שלא לדבר על העיוורון הזמני בו לוקה אליסון בעקבות הפיצוץ, שחשף אותנו לבינוניות המשחקית של קורטני תורן-סמית. דפנה זוניגה עזבה את הסדרה בסוף העונה הרביעית, בסוף החמישית נטשו שחקנים נוספים. כמו אמריקה שאחרי האסון, גם צופי "מלרוז פלייס" הפכו מפוכחים יותר, תמימים פחות, ולא נותנים שיעבדו עליהם יותר מפעם אחת.