עבור חובב טלוויזיה, אין דבר מהנה יותר מתוכנית טלוויזיה שמתכתבת עם הצופה. זהו הפרס הכי גדול שצופה יכול לקבל בתמורה לנאמנותו ולאהבתו. זה בדיוק מה שקרה בעונתה ה-30 של "הישרדות" שהגיעה לסיומה בסוף השבוע שעבר. העונה ה-30 של "הישרדות" הסתיימה רגע לפני שהמותג יחגוג את יום הולדתו ה-15, הישג מרשים לכל הדעות. עם זאת, חשוב להדגיש כי למרות הסופרלטיבים שתיכף יורעפו על עורכי התוכנית, העונה ה-30 היא איננה העונה הטובה ביותר בתולדות המותג. היא אחת הטובות, אבל לא הטובה מכולן.
הקו החל להיטשטש כבר לפני שבע שנים, בעת שידור העונה ה-16, עונת המעריצים נגד כוכבים. אז, אולי לראשונה באופן בוטה, החליטו בהפקת "הישרדות" לשלב מעריצים בתוכנית. זה היה הצעד הטבעי המתבקש ביותר. חובבי התוכנית יוכלו כעת להתנסות בה ולנסות להערים על ההפקה. מה שהחל כטפטוף, הפך לשיטפון של ממש בשנים האחרונות והגיע לשיא, כאמור, בעונה ה-30 בה התייחסו, באופן קבוע, הן המתמודדים והן ההפקה לאירועים שהתרחשו במרוצת עשרים ותשע העונות הקודמות. אחד מנאומי הסיכום של אחת המושבעות אף התייחס לנאום המפורסם של סו הוק מהעונה הראשונה. עד כדי כך. זוהי ללא ספק אחת הדרכים הנהדרות לחגוג ציון דרך כמו עונה 30. כמעט נהדרת כמו תמת העריכה של עונה 11 (אלפי מילים יכולות להיכתב על הבחירה בסיפורה של אימפריית המאיה כדי לתאר את עלייתה ונפילתה של סטפני בעונה שצולמה בגוואטמלה).
זהות המנצח ב"הישרדות" כבר לא ממש משנה. לא עבור חובבי טלוויזיה. הדבר החשוב יותר הוא הדרך ש"הישרדות" עושה כדי להגיע למנצח ובעונה ה-30 היא עשתה דרך נפלאה: הצופה הרגיל נהנה מתוכנית ריאליטי ערוכה ומוקפדת, חובבי "הישרדות" התענגו על עונה שהגיעה לבתיהם כשהיא ארוזה בסרט מתנה מתוק.
זה לא השבוע של רוני דלומי, אולי יותר בכיוון החודש של רוני דלומי. אני רוצה לנצל את השבוע החלש יחסית מבחינה תרבותית בישראל ולהתנצל בפני דלומי. כשצריך לאכול את הכובע ולהודות בטעות, עדיף לעשות זאת לצלילי "איש של לילה", הסינגל הראשון שדלומי שחררה החודש מתוך אלבומה השלישי.
בדומה למקרה של "הישרדות", תחילת הסיפור שלי עם דלומי, כמו כל סיפור בעצם, טמונה בעבר. שש שנים לאחור אם נרצה לדייק. המועד: העונה השביעית של "כוכב נולד". הלוקיישן: בלוג הריאליטי שכתבתי על אותה עונה. ומה כתבתי באותו בלוג? ובכן, לא נפלתי, בלשון המעטה, מרוני דלומי. מודה. לא חשבתי שדלומי תפצח בקריירת שירה ולא דמיינתי, רחמנא ליצלן, שדלומי תהיה זמרת לגיטימית. הייתי בטוח שדלומי היא עוד מתמודדת מז'אנר המתבגרות שייעלמו אחרי כמה חודשים. אלוהים וטמירה ירדני יודעים שהיו לנו מספיק כאלה.
לאחר שניצחה ב"כוכב נולד", בחירתה של דלומי באלבום גרסאות כיסוי כיצירה עצמאית ראשונה גרמה לי לחייך מעונג. אם דלומי היא זמרת לגיטימית, למה היא הולכת על גרסאות כיסוי? ואז האזנתי לאותן גרסאות כיסוי והחיוך החל להיעלם. בכל תו ובכל צליל, דלומי הוכיחה לי שהיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום ושהיא לא מתכוונת להתנצל על אף בחירה. האלבום השני והסינגל המעולה "תחזיקו" הדהימו אותי וכעת, עם "איש של לילה" המצוין שכתבה בעצמה, לא נותר מקום לספק: טעיתי, רוני דלומי היא זמרת אמיתית על כל מה שמשתמע מכך.
ביצירותיה, דלומי הראתה כי המחסור בזמרות פופ ישראליות שחיות, בשלום ובשלווה ומרצון, במיינסטרים עומד להיגמר. מחזות זמר, סדרות טלוויזיה, הנחייה הכל לא משנה. דלומי, כך מתברר, מסוגלת לתחזק גם קריירה מוזיקלית מרהיבה במקביל. לכן הרשו לי להוריד את הכובע, לאכול אותו ולהצהיר באיחור אופנתי: כמה טוב שדלומי זכתה ב"כוכב נולד".