מופע החמידות של רחלי רוטנר: פרימיירה

מקהלה טרגית:
לה לה לה לי לי איזה שבוע עצוב זה היה
גילינו ששיימינג בפייסבוק גורם לך להתאבד בירייה
הבה נעשה חשבון נפש בפוסט אנטי-פייסבוק מרגש
ונקבל עליו אלפיים לייקים שבע מאות וחמש

(נכנסת דמות לבנה עם טאבלט. מונולוג:)

אוף, שחורים, תראו מה עשיתם. שנים שאנחנו האשכנזים עושים בכיף לינצ'טרנטים תחת כל בהדונס רענן, מתקרצצים על כל מלצר או פקיד או נהג מונית שהחמיא לנו על הקוקו יותר מדי (אונס!) כדי להופיע בערב מזועזעים וכואבים ב"צינור לילה" ולמסור ד"ש על הדרך לחגית ועומר המהממים ולהזכיר כבדרך אגב את העסק הקטן שלנו למכירת סיכות היתוליות מפימו בשוק נחלת בנימין, והכול זרם על מי מנוחות. והנה אתם מגיעים ועל הלינצ'טרנט הראשון שלכם הורגים בנאדם. תתביישו לכם. למה אתם לא יכולים לעשות דברים בצורה חמודה, כמונו? בעצם עכשיו גם נזכרנו ששיימינג זו בכלל תופעה נלוזה ומחפירה ושתמיד אמרנו שזה לא בסדר ואפילו כתבנו על זה פוסט ותייגנו את גיא לרר אבל הוא היה עסוק אז אימא קבלי ביטול אני לא אהיה בטלוויזיה הערב אבל אני באה בשישי תכיני דגים.

אז אנחנו מבקשים מכם, שחורים יקרים, להפסיק גם עם ההפגנות היותר מדי קולניות שלכם (הקנרית שלי מנמנמת בין 8 ל-10) וגם עם הפוסטים המסוכנים שלכם. שתדעו לכם, שהחיים והמוות ביד הלשון ושמילים יכולות להרוג וסוף מעשה במחשבה תחילה, ובדיוק בגלל זה אנחנו אישית אף פעם לא משתפים פוסט שיימינג על מישהו אלא אם כן זה על פוליטיקאי, או נותן שירות, או המוכר פלאפל שהחמיא לנו על התיק יותר מדי (אונס!). כלל האצבע הוא כזה: אם הפוסט בדיעבד יגרום למישהו להתאבד, אל תכתבו אותו. אם הפוסט יוביל אחר כך לאייטם חמוד ב"צינור", זה בסדר. ועד שתלמדו להבדיל, מוטב שתשאירו לנו הלבנים את מלאכת השיימינג, כי רק אנחנו יודעים לעשות את זה כמו שצריך ולצאת תותחים. סיפרתי לכם על הסיכות שאני עושה מפימו?

בתור מי שהפיד שלה מורכב משמאל חברתי ואקטיביזם מזרחי, התרשמתי בשנה האחרונה שמשה כחלון הוא סוג של מלאך מרשמלו שנפל מפירורי הזקן של אלוקים. חברים כתבו עליו פוסטים נרגשים, תפרו לו צמידי חברו?ת בסדנאות במידברן, קראו לילדה שלהם כחלונה. שמאלנים נורא התרגשו מזה שהם יכולים סוף סוף לפרגן לאיש ימין בלי להצטרך להתקלח אחר כך, וכולנו היינו מאושרים. עד אתמול. עם ה"פוס משחק" שתקע כחלון, שנזכר שבעצם הוא לא יכול לטפל בנושא הגז כי מאגר תמר שייך לחבר שלו וזה לא יפה וחוץ מזה לחבר הזה יש אקסבוקס והוא הזמין אותו לשחק בו מחר אחרי החוג אז הוא מעדיף לא לריב איתו כרגע לפחות עד שהוא יעבור את שלב 3. בן רגע הפך כחלון מהמושיע של החיים שלנו לתפלץ הרשע, והפיד בבת אחת התמלא – חוץ מאשר באינסוף תמונות של הקומיקאי קובי מימון כי כל אחד חשב שהוא לבדו עלה על ההלצה הזאת – בהצהרות גירושין מכחלון הבוגד, השלכת צמידי החברות לפח ומסירת כחלונה לאימוץ. המהפך היה מהיר ומוחלט, פחות בגלל הצהרת הגז עצמה, יותר בגלל שלפני הבחירות הוא אמר דברים אחרים, ובמילים אחרות – התגלה כעוד אחד שאי אפשר להאמין לו. והאמת, זה רגע קצת עצוב, הרגע שבו אנחנו מבינים שפוליטיקאי זה פוליטיקאי, ולא משנה עם כמה פועלים מצחקקים הוא מצטלם לתמונת קאבר. ושלא חשוב כמה אתם סומכים על הש"ץ שלכם, כשהוא נכנס ללשכת השר שלו משהו בו משתנה, ואנחנו הופכים לעוד מטרד לתיוק בקלסר. אנחנו לבד בעולם.

השבוע משום מה צפה לי שוב בפיד היסטריית נעלי ואנס. ואם אתם לא יודעים במה מדובר – סימן שאתם אנטישמים מסריחים תישרפו אמן. מדובר במעשייה אורבנית שמשוטטת פה כבר שנים, לפיה חברת הנעליים ואנס היא אנטישמית, וההוכחה – על סוליות הנעליים שלה מצוירים פסים אלכסוניים שמצטלבים זה בזה ולפרקים יוצרים צורה של מגן דוד, כך שבעצם אתם דורכים על סמל הציונות בכל צעד וגורמים להרצל לבכות. זה לא הכול: אם תנסרו את הסולייה במשך כשעתיים וחצי, כפי שניתן לראות אגב נמנום קל בסרטון היוטיוב המזעזע שהופץ על ידי כמה אזרחים מודאגים, תגלו איפשהו בתוככי הנעל בליטה בצורת צלב קרס. עדיין לא השתכנעתם שהנעליים האלה מנסות לרצוח אותנו בשנתנו? הנה השוס הסופי: האותיות VANS במקלדת העברית יוצרות את המילה "השמד". אתם צריכים יותר מזה כדי להאמין שהנעליים זוממות משהו? קחו את התינוקות שלכם ובירחו!

לא שאני מזלזלת בקנוניות אנטישמיות, או מפקפקת בעובדה שמנכ"ל ואנס שונא-היהודים החליט שהדרך הכי טובה לחסל אותם היא למכור להם נעליים אופנתיות ואז להחביא איפשהו בתוכן ציור של שישה קווים בגודל 2 מ"מ ולהתגלגל מצחוק מרושע במפקדת החלל הנאצית שלו כשהוא מלטף חתול. אבל בעולם שבו קיימים אנשים שאשכרה מנסים להרוג אותנו, נראה לי קצת מביך לשקוע בפרשנות לדקורציה על סוליה. זוכרים את היסטריית "אייס אוף בייס" מלפני שני עשורים, או שהיא הייתה קיימת רק באולפנות של ילדות דתיות משועממות עם חיבה לפלפולים מיותרים? אני זוכרת שאצלנו באולפנא לא ישנו שבועיים אחרי שגילינו שבפתיח של happy nation יש קטע שאם מגבירים את הווליום שלו עד הסוף ושמים צמר גפן באוזן אחת ועומדים על שולחן במרחק חצי מטר מהטייפ, שומעים משהו עמום שניתן לפענח כאיומי רצח בעברית. הבנות היו בפאניקה, זרקו את הדיסקים של הלהקה, התקפלו רועדות על רצפת השירותים ופיתחו פוביה מטייפים. עם פיגועים ומלחמות יכולנו להתמודד, זה עניין למבוגרים והם בטח יטפלו בו כמו שצריך בזמן שאנחנו נישן בשלווה במיטותינו. אבל זה שמישהו אולי הצליח להחדיר מסר רצחני לתוך המוזיקה שלנו, לתוך חדר השינה שלנו, לתוך הראש שלנו, כשההורים בחדר הסמוך לא חושדים במאום – זה מה שמעורר פרנויה אמיתית, והיא חזקה יותר מכל היגיון וניזונה בעיקר מהטמטום של הגוף המארח שלה. סכסוך ישראלי-פלסטיני? קיצוניות דתית? אלימות? הגדולים כבר יתמודדו עם זה כבר איכשהו, אבל כאן בבית נמצאת המלחמה האמיתית: ציורים על נעליים. והפעם זה באחריותנו להתריע עליה ולהציל נפשות. שתפו את הפוסט 10 פעמים או שתמותו!

אתניקס ואייל גולן מתקמבקים, שזה עוד סימן לכך שאלוהי הניינטיז החליט להתיישב לנו על הפרצוף ולא לקום עד שניחנק. אקס פיילז חוזרת לטלוויזיה, בקסטריט בויז מפזזים בירקון, ביבי וש"ס מולכים ורתם איזק ממליצה לצופים על הסדרה פורצת הדרך סקס אנד דה סיטי – בקיצור, מי רוצה שלושה פוגים ופצץ זוהר נא לפנות לרחלי מ-ו' 1. גם ככה העשור הנוכחי לא משהו.