האמת היא שאף אחד לא חייב כלום ליואב צפיר ולאנשי "טדי הפקות", חברת ההפקות שמתוכה יצאה "כוכב נולד" שהפכה ל"הכוכב הבא" שמתוכה יצא נדב גדג'. "בגלגלצ הכניסו לפלייליסט את השיר השבדי שזכה באירוויזיון. ואת מי לא? גולדן בוי הישראלי, שכבר מגיע לששה מיליון צפיות עוד מעט. יש לכם את זה ביותר אטימות, שחצנות וחוסר חיבור לעם?", כתב צפיר בעמוד הפייסבוק שלו בסוף השבוע. לכאורה, אכן מדובר בסטטוס מוצדק. כלומר, אם שוכחים ש-"Golden Boy", השיר שייצג את ישראל באירוויזיון, הושמע בגלגלצ לפני התחרות ושזכותה של גלגלצ לא להכניסו לרשימת ההשמעה. בזמן שהישגו של נדב גדג' הוא ראוי ומרשים, קשה שלא לתהות האם צפיר חשב שעל השיר לככב ברדיו לנצח. בכל זאת, זקפה לאומית.
על פניו זהו נון-אייטם קלאסי שהפך, אלוהים יודע למה, לאייטם שסוקר בכלי תקשורת רבים. הרשו לי להתייחס לזווית נוספת בסיפור. אולי, אפילו, הזווית האמיתית והיחידה של הסיפור. בפעם המי יודע כמה, מגיחה להופעת אורח הבריונות של אנשי "טדי הפקות". הם, כך ניתן לשער, פשוט לא רגילים לקבל "לא" כתשובה וגם, בכל זאת, כבר עבר די הרבה זמן מאז שהפקה מוזיקלית של "טדי" הגיעה לכותרות. בפעם הקודמת שזה קרה, היה מדובר במרגול-גייט. זוהי אינה הפעם הראשונה בה, בדרך זו או אחרת, אנשי "טדי" עושים שריר. בדרך כלל השריר הוא הסמוי וצרכן התקשורת הממוצע לא רואה אותו. רק העיתונאים שנאלצים לבוא במגע עם חברת ההפקות הזו מעווים את פניהם לנוכח המדושנות מעונג הבלתי נגמרת.
אולי הגיע הזמן שצפיר וחבריו יבינו כי, למרות תרומתם הגדולה לתרבות הישראלית בעשור האחרון, הם עדיין לא שולטים בכל העולם. וכי, רחמנא ליצלן, אנשים עדיין יכולים לחשוב לבד. אפשר רק לקוות שאנשי גלגלצ יצליחו לעמוד בפרץ ההרתעה וההפחדה שנועד לייצר תחושה שמתרחש משהו לא תקין ושמוכר לכל עיתונאי מהתנהלות רוב היח"צנים - ולא ייכנעו. נער הזהב צריך להחליד.
ברכות לערוץ 10 שניצל, בפעם המי יודע כמה ואולי בפעם האחרונה, ממוות. אין ספק שהיום בו הערוץ הגיש לרשות השנייה את האסמכתאות הדרושות לקבלת רישיון היה יום מאושר עבור ורשבסקי ועובדי הערוץ שנאלצו, שוב ושוב, לעלות לירושלים ולהתחנן על עתידם ועל פרנסתם במרוצת השנים.
במקום לעסוק במאבקי העבר ובשאלת צדקתם, זה הזמן לחשוב על העתיד. במסגרת המאבק על חייו של הערוץ, הוצג בשנה האחרונה מודל שידורים חדש, כזה של ערוץ רזה (לא שלערוץ 10 היה כסף כדי להרים הפקות נוצצות שלא במסגרת ערוץ רזה, אבל נניח לזה כרגע) שעוסק באקטואליה, בתחקירים ובכל מיני דברים שהם לא ריאליטי שעולה מיליוני שקלים. מודל השידורים הזה כמעט הביא את הערוץ למצב רווחי. כעת עולה השאלה האם קבוצת RGE, הבעלים החדשים, של הערוץ תשפוך מיליוני שקלים, שוב, על הפקות יקרות ובכך תכניס את הערוץ לבור ללא תחתית.
אם ב-RGE יחליטו לצאת להרפתקאה מסוכנת שהוכחה בעבר כמתכון בטוח לכישלון כלכלי הרי שמעבר להפסד של מיליוני שקלים, יופרח לאוויר נינוח לא נעים. המודל הרזה שהיווה אלטרנטיבה לערוץ 2 היה, סביר להניח, בין הסיבות שבגללן הערוץ זכה, פעם אחר פעם, להקלות שונות מהוועדות השונות (ובמידה מסוימת גם מהציבור) עד שהגיע לרישיון המיוחל. הפניית הגב למודל זה לאחר שהערוץ זכה לחסינות בת 15 שנים ובחירה בנתיב אחר היא לא רק גול עצמי אלא גם שוד מוסרי שאנשי הערוץ יתקשו להגן עליו.