כמו כל אלבומי קספר, "הו הו" נולד בבית של שי. פסנתר, גיטרה אקוסטית, דפים של טקסטים ונגינה אין סופית לתוך כל פרט בשיר - תהליך שארך כשנה. השירים בו עשויים ממלודיות מתוקות שעוטפות טקסטים מאוד אישיים (כל אחד שפך את רגשותיו הוא), ומצד שני היה לנו מאד חשוב לא להיות ברורים מדי אלא לרמוז על נושא השיר, ואולי זו הסיבה שיש המון השערות (מוטעות בעיקר) על נושאי השירים עד היום.
בדומה לאלבום החדש שלנו שעומד לצאת בחודשים הקרובים, העשייה שלו זכורה לנו ככיפית במיוחד. השילוב בין החופש האמנותי שעובד אפרת (המפיק המוזיקלי) נתן לנו לבין המסגרת הברורה שקיבלנו ממנו, הוביל אותנו להגשמה אדירה: שילוב מושלם בין פופ לרוק - דבר שחשקנו בו שנים. הדגש המאוד גדול היה על איך לפאר את הכתיבה עצמה ופחות על איך להישמע בז'אנר כזה או אחר. איציק רייזנברג וצביקה כהן, שניגנו בהתאמה בס ותופים, ללא ספק היו בשיאם באלבום.
האלבום יצא בערך חצי שנה לאחר האלבום השני שלנו, וחשוב לנו לציין משהו שלא רבים יודעים: בזמן אמת "הו הו" לא ממש הצליח, השירים לא הושמעו וקיבלנו מעט קרדיט מצד הקהל. למזלנו הדור שבא לאחר מכן אימץ את השירים ממנו והפך אותו לאחד האלבומים החשובים שלנו. מבחינתנו השגנו את כל המטרות שרצינו מהאלבום, כולל אהבת הקהל, למרות שהיא הגיעה רק לאחר שמונה שנים מיום יציאתו.