ערוץ 33 נכנס לאחרונה לתנופה דרמטית מבורכת. אחרי שהסתיימה הסדרה המקורית "לכודים בתוך הרשת", העוסקת בשתי משפחות ערביות החיות ביפו שראשיהן הם שני דייגים מבוגרים, שותפים לשעבר שהסתכסכו, הגיעה אתמול (מוצ"ש) "סלמה", סדרת דרמה חדשה.
כך שמגיע סחתיין על היוזמה והכיוון, שמתוקף הנישתיות של הערוץ גם מספקת סיפורים שלא ממש רואים במקומות אחרים. "סלמה" אפילו מרחיקה מהעיר ומהמרכז אל שולי השוליים - חייהם של הבדואים בדרום. גיבורת הסדרה היא זו שמתנוססת בשמה, ערביה חילונית-עירונית מחיפה שעוקרת עם בעלה ושני ילדיהם המתבגרים - נער ונערה - אל הכפר הבדואי שבו גדל. שם היא מגלה כי בניגוד להבטחות שניתנו לה מראש, היא נדחקת הצדה במסגרת החברה הפטריאכלית וההיררכית של המקום, בראשותו של השייח הדומיננטי. האח והאחות, רמי וסוהא, מסתגלים גם הם להיעדר הים החיפאי ולקושי להתחבר לאינטרנט, מתערים עם הנערים המקומיים ומגלים שמוטב לנערה להתכופף כשהם נוסעים ברכב כדי שלא תיראה עמם, ושהמרכז הקהילתי שנבנה בכפר, "בניין חדש ויפה" כהגדרתם, עומד משום מה שומם וסגור.
לא קורה הרבה בפרק הראשון, במיוחד ביחס לפירוט הרב בהודעה לעיתונות, החושף דברים רבים שמן הסתם יקרו רק בהמשך. לא תמיד דלות התרחשות היא דבר רע בהכרח, במקרה הזה כן. הפרק הראשון קצת משעמם, וזה קורה למרות הכוח המובנה של "סלמה": כמו בכל סדרה שעוקרת מן הנופים המוכרים אל עולם חדש ולא מוכר, הרעננות האנתרופולוגית לבדה מייצרת עניין. "סלמה" רותמת את הנופים המדבריים, האוהלים, הכבשים, הזרות היחסית של "המסורת והמנהגים" - שתי מילים שחוזרות מספר פעמים בפרק הראשון - מצלמת אותם יפה ומקבלת בעזרתם לכל הפחות נקודת פתיחה מסקרנת.
יש בה גם יומרה פיוטית שמגיעה מיד עם תחילת הפרק, כשאנחנו שומעים את מחשבותיו של גבר מעט מוזנח למראה, היושב מחוץ לאוהלו עם חמור ותרנגולת ומהרהר על המשמעות של חתונה בכפר. בהמשך הפרק אנחנו מגלים שהוא משמש כמעין מקהלה יוונית - האיש הנמצא מחוץ לסיפור אבל מעיר עליו, שוטה הכפר שמשום מה מסביר לחמורו (ולנו) את הלכות החתונה ואת משמעותה של התרנגולת. זו אף מככבת בשם הפרק, כלומר מהווה סמל לכל המתרחש בו, והעובדה שהחתן מולק את ראשה בזמן חתונתו "מסמן חיי נישואין חדשים שבהם האישה ממשיכה לפחד והגברים שולטים בכל דבר". גורלה של סלמה, מרמזת התרנגולת בגסות, נראה עגום.
הבחירה בפרשנות של שוטה הכפר מאולצת ולא ברורה. יש בה ניסיון להחיל על כל הסיפור מעין קסם ולהמחיש את השורשיות העתיקה בחברה הבדואית, אבל בהתחשב בכך שדמותה של סלמה מגיעה במידה רבה עם עיניים זרות ממש כמונו, אפשר היה לחשוף ולעגן את הנוהגים האלה גם בלי להכניס דמות כה מלאכותית ובוטה.
דמותו החורקת היא עדות לפרק כולו. משהו כאן לגמרי לא מתקתק. רבות מהשיחות נשמעות לא טבעיות, יש פאוזות רבות מדי בדיאלוגים, אין כימיה בין אנשים שאמורים להיות קרובים במיוחד (זה בולט בעיקר אצל סלמה ובעלה זידאן) ובאופן כללי היצירה היתה נשכרת אם מישהו בחדר העריכה היה מחדיר בה קצת עזוז וקצב. העצוב הוא שאת הניסוח המדויק על טיבה של "סלמה" מספקת הסדרה עצמה. "המקום הזה אין בו רוח חיים", מסכם רמי בסוף יומם הראשון, "כולו שטוח וישר, כמו המדבר בדיוק". אולי זה אפיון שישתנה בהמשך, אבל הפרק הראשון לא עושה חשק להגיע אליו.