מי המארלי שלך? הבחירה של דמויות מפתח בסצנת הרגאיי וההיפ הופ המקומית

לקראת הופעתו של דמיאן מארלי בישראל ב-24 ביוני באמפי לייב ראשון לציון, ריכזנו כמה מהדמויות הבולטות בסצנת הרגאיי המקומית, והכרחנו אותן לבחור מתוך הענף המשפחתי המוזיקלי הרחב של משפחת מארלי מי הוא המארלי שלהם ולמה. הנה הבחירות שלהן.

המארלי שלי הם כל משפחת מארלי.

בוב: כשהייתי בן 17 חשבתי שהוא סטלן חופר, עד שאחרי עשר שנים הבנתי שלא יכולתי בלעדיו. אחד מהמורים הכי גדולים שלי. תמיד בפסטיבלים לזכרו אני עושה קאברים שלו בעברית או ראפ שקשור למסר שלו.

ריטה: בזכותה ובזכות מרשה גריפית' וג'ודי מוואט הבנתי מה זו הרמוניה נשית. אמנית גדולה.

הדור הבא: זיגי, דמיאן, ג'וליאן, קי מאני וכמובן סטיבן, לקחו משהו מהצבע, הקול וה-feel של האבא והביאו אותו למחוזות אחרים, לדאנסהול, רוק, מטאל, היפ הופ ואפריקן ביט. דמיאן וסטיבן נותנים לי המון השראה, תמיד לפני כתיבת שירים אני שומע אותם.

ולסיום רואן: הקפיטליסט שבחבורה, שממקסם את המפעל של משפחת מארלי להכנסות של כ-50 מליון דולר בשנה. פגשתי אותו והוא בהחלט תופעה מעניינת, אני חושב שהוא לוקח את הקפיטליזם לראסטה, שזו מהפכה, ואלמלא היה אדם כמוהו במשפחת מארלי הם היו היום דלפונים רעבים.

בכל מקרה, מה שהכי מאפיין את המארליז הוא שלמרות ההצלחה הפנומנלית שלהם הם משתדלים לעזור לעניים בג'מייקה ובאפריקה עד כמה שאפשר, והם תמיד כיוונו לכל העולם ולא רק לג'אמייקנים.

אני עוקב אחר דמיאן מארלי כבר מעל עשור, עם המון הערכה וכבוד. הוא מעולם לא ניסה להיכנס לנעליו האגדיות של אביו ועם זאת זכה להכרה והצלחה בזכות שיריו ועבודתו הקשה ולא בזכות שם משפחתו. אישית ראיתי את כל אמני הרגאיי האהובים עליי בהופעה, רק דמיאן היה חסר לי, אז אני כבר לא יכול לחכות. הוא הבן הצעיר ביותר של בוב מארלי ואולי המוכשר מכולם. ולא סתם הוא נחשב כיום אחד מאמני הרגאיי המשמעותיים בעולם. הוא מצליח ליצור סאונד מקורי לאורך שנים, ויש תחושה שהוא לקח על עצמו משימה להביא בשורה מוזיקלית חדשה, יצירתית וחשובה. האלבומים שלו תמיד מוקפדים מבחינת ההפקה המוזיקלית, הליריקה והמסרים. הקול שלו תמיד ייחודי ומדויק ואני לוקח ממנו הרבה השראה כאמן.

ללא ספק הראשונה שעולה לי בראש לפני הכל היא ריטה מארלי, שלא הרבה יודעים עליה זה שקודם כל היא זמרת נפלאה, ראסטפארית אמיתית, אשתו רבת התושיה של בוב ואם לארבעה מילדיו. לאורך כל חייה עם בוב התעלתה מעל כל המשברים והבגידות ושמרה על התא המשפחתי שלהם, ורק על זה היא ראויה להערכה. לאחר מותו היא הצליחה להשרות רוח חברית וטובה בין 12 ילדיו (משבע נשים) ופתחה את ביתה גם לאלה שלא היו בניה וגידלה אותם יחד למעצמה מוזיקלית. ריטה עברה להתגורר בגאנה, תורמת לעמותות והשקיעה והפיקה ב-2005 את ההופעה הגדולה ביותר בהסטוריה של אתיופיה, למול חצי מיליון איש באדיס אבבה לציון 60 שנה ללידתו של בוב מארלי.

בחירה לא קלה אבל המארלי האהוב עליי הוא דמיאן, לא רק משום שהוא מגיע לארץ עכשיו, אלא בגלל שהוא המוכשר ביותר בעיניי מבין כל הבנים, והצליח ליצור משהו חדש ועצמאי ללא קשר ישיר למוזיקה של האבא.

אנחנו שומעים בוב מארלי מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו. מעבר למוזיקה, הדרך של בוב מארלי היא ההשראה בשבילנו. אי אפשר להתעלם מהמסר שלו, מהאמונה, הטוטאליות והעובדה שבכל מקום שתגיע אליו בעולם תשמע שיר שלו ותפגוש אנשים שמחוברים אליו ומאמינים בו. בוב אמר שכמו שהוא כותב שיר ככה הוא משחק כדורגל וככה הוא מעשן, ושכל הפעולות נובעות מאותו מקום. הוא חי את המוזיקה בכל תחום בחיים וזה מה שהביא אותו להיות גדול כמו שהוא.

דמיאן מארלי יופיע ב-24 ביוני באמפי לייב ראשון לציון