סערת תרבות חדשה: סרט אוהד על יגאל עמיר יוקרן בפסטיבל ירושלים

סערת התרבות הישראלית, שנמצאת בימים אלה בשיאה, מסרבת לגווע. אחרי ששרת התרבות מירי רגב איימה להפסיק את המימון בהצגות שתומכות באויבי ישראל, ולאחר ששר התרבות נפתלי בנט החליט להוציא את ההצגה "הזמן המקביל" מסל התרבות - נחשף כי יצירה שנויה במחלוקת אחרת זוכה למימון ציבורי. הסרט הדוקומנטרי "על סף הפחד", אשר יוקרן במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל הקולנוע בירושלים, יתמקד במערכת היחסים בין יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, לבין אשתו ובנו.

פסטיבל הקולנוע בירושלים נחשב לאחד משיאי השנה הקולנועית בישראל, ובמהלכו מוקרנים סרטים נחשבים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל ממומן על ידי שורה של גופים ציבוריים, ביניהם משרד התרבות והספורט באמצעות המועצה הישראלית לקולנוע, הרשות לפיתוח ירושלים ומפעל הפיס. חשיפת העובדה כי הסרט יוקרן בפסטיבל שיפתח ב-9 ביולי הקרוב מעוררת סערה וכבר הוביל לפניה דחופה של חבר הכנסת איציק שמולי אל שרת התרבות ולראש עיריית ירושלים. "זה הזוי ובלתי נתפס שלמישהו היתה החוצפה לאשר את הצגה שמבקשת להראות את הרוצח השפל יגאל עמיר באור של גיבור אידיאליסט, ועוד בירושלים", מסר שמולי. "אין שימוש ציני מזה בחופש הביטוי, ואני דורש מהממשלה שכל כך עסוקה בימים האלה בחופש הביטוי להתערב בכך באופן מיידי"

השרה רגב מסרה בתגובה: "הדבר הובא לידיעתי באמצעות כלי התקשורת. בכוונתי לבחון את הנושא באמצעות ועדה שתקום, ביחד עם הגורמים המקצועיים ונציגי מוסדות התרבות, על מנת לגבש החלטה בסוגיה זו וסוגיות נוספות."

יש לציין כי הסרט "על סף הפחד" הוא קו-פרודקציה רוסית-לטבית במימון משרד התרבות הרוסית. יוצרי הסרט הם הבמאי הלטבי-ישראלי הרץ פרנק ומריה קרבצ'נקו. הסרט, שרובו דובר רוסית, מציג שורה של ריאיונות שנעשו עם בני משפחתו של עמיר, בדגש על אשתו לריסה טרימבובלר-עמיר, בתה וקרובים נוספים. הסרט מתמקד בהצגת הפן האנושי של עמיר, ביחסיו עם בנו ואשתו.

מסינמטק ירושלים, שבו יתקיים הפסטיבל, נמסר בתגובה לדברים: "הפרספקטיבה שמנחה את בחירת הסרטים היא בראש ובראשונה קולנועית. כאשר תפקידו של הפסטיבל לספק פלטפורמה לסרטים הטובים והמעניינים ביותר של השנה ולא לשמש כצנזור של סרטים על פי הנושאים בהם הם עוסקים. בחירת הסרטים המוקרנים בפסטיבל הקולנוע ירושלים אינה מצביעה על הזדהות עם עמדה שמייצג סרט כזה או אחר. יתרה מכך, אנו סבורים שהסרט מזמין פרשנות מורכבת ופתוחה.

נקודת המוצא היא שהצפייה בסרט איננה מחייבת הזדהות עם נקודת המבט הקולנועית שלו, אלא דווקא מזמינה התבוננות ביקורתית. הצופים הם אנשים סקרנים וחושבים ואנו מאמינים שהם יימצאו עניין רב בסרט זה בין השאר דווקא משום שמדובר בסרט שמבקש לחקור אירוע גורלי בתולדות המדינה. הסרט לא חף מבחירות מוסריות בעייתיות המעוררות שאט נפש ומחלוקת, אבל ראינו חשיבות גדולה להקרין סרט שמעורר דיון חריף בגבולות הייצוג של קולנוע תיעודי, כאשר הוא נוגע באחד מנושאי הטאבו הכואבים של החברה הישראלית. יותר מאשר הסרט נותן במה לרוצח ראש הממשלה, הוא מטיל אלומת אור על במאי קולנוע שלא מצא את מקומו בינינו."