מעצבן שלא הולכים עם דברים עד הסוף. הבמאי כריסטופר נולן, ש"ממנטו" שלו הוא מן הסרטים המרעננים והמדוברים של השנה-שנתיים האחרונות, השחקן הראשי אל פצ'ינו, עליו בוודאי אין צורך להרחיב, ולצידו רובין וויליאמס בליהוק מעניין כרוצח קר מזג, מצליחים למרות הכל להסריח מאווירת סרט אמצע-שבוע בערוץ הסרטים.
הבסיס של "אינסומניה", רימייק לסרט נורבגי בעל אותו שם מ-97', מעניין במיוחד. וויל דורמר (פצ'ינו), שוטר ותיק ונערץ מלוס אנג'לס, מגיע לעיירה קטנה באלסקה על מנת לסייע בחקירת רצח וגם כדי להתרחק מהיחידה לחקירות שוטרים המחפשת להפילו. במהלך מרדף הוא יורה למוות בדמות מטושטשת המופיעה בערפל, אך מתברר שזה אינו הרוצח. ללא עדים לאירוע טוען דורמר אינסטינקטיבית (או אולי לא) שהחשוד הנמלט הוא שירה. גירסתו מתקבלת, ונראה כאילו העניין הוחלק, עד שלפתע צץ עד לתקרית - הרוצח - וסוחט את השוטר.
מעניין לשים לב שזהו למעשה סרט בלשי ללא תעלומה. לקראת אמצע הסרט צצה דמותו של וויליאמס ומודה ברצח (מוטב היה לא לדעת כלל שוויליאמס משתתף בסרט, וכך לתהות האם זה אכן קולו שמטריד טלפונית את פצ'ינו באמצע הלילה, אך לאור העובדה שפניו מעטרות את כרזת הסרט התלויה בכל פינת רחוב, אין מנוס מפספוס החוויה). הדרמה מבוססת על קרב המוחות בין וויליאמס הנבל, המשוכנע שהוא אינו רוצח כמו כל הרוצחים, ושהנסיבות הן שהובילו אותו למעשה הבלתי נמנע, לבין פצ'ינו, המשוכנע באותו דבר בדיוק.
הגבולות המיטשטשים בין הפושע לשוטר, היריבות-חברות ביניהם, משחקי הכוחות והמלכוד הבלתי אפשרי אליו נקלע דורמר, הם מרתקים. קצוות הרעיונות הללו ועוד רבים אחרים העולים בסרט יכולים לפרנס אינסוף תסריטים, אך כאן הם נותרים בלתי מפותחים. נולן לא הולך רחוק מספיק עם הקונפליקטים שהוא מציג. הוא אמנם מעלה, למשל, את האפשרות שדורמר ירה במי שירה במכוון, ומוביל אותנו בכישרון לנקודה בה לא אנחנו ולא דורמר יכולים לומר בוודאות מה קרה, אך הוא לא מעז לפתח אמירה ברורה לגבי אופיו וחולשתו של האדם, ולתת לדורמר להמשיך לשקוע עד קרקעית הביצה לתוכה נכנס ביודעין.
מבחינה קולנועית נעשו בסרט כמה בחירות חכמות מאוד. העלילה מתרחשת באלסקה בעונה בה השמש לא שוקעת ויש אור כל שעות היממה. האור, האשמה, חודר לכל מקום ולא נותן לדורמר מנוח. החשיכה, ההכרחית לסרט מתח, נעדרת מן הסרט, ובכך מבצע נולן שבירת ז'אנר אלגנטית המשרתת את צרכיו היטב. בכלל, מופעלות כאן מניפולציות מחוכמות המבוססות על החוקיות של הפילם נואר.
לטעמי אל פצ'ינו מתבזבז בסרט הזה. אפשר היה להניח שעברו המפואר ודמויות השוטרים הרבות שגילם יתרמו לנופח דמות השוטר הסלב של דורמר, אך בפועל הם רק מדגישים עד כמה התפקיד הזה קטן עליו. רובין וויליאמס, לעומתו, הוא בחירה מצוינת. דמותו המזוהה לרוב כחיובית, ובדרך כלל גם קומית, מוסיפה רבדים רבים לאיש הרע, מה גם שוויליאמס מתמרן היטב בין צידה הפשוט, היומיומי של דמותו, לבין היותה תמיד על סף התפרצות. הילארי סוונק ("בנים אינם בוכים") חיננית ומשכנעת בתפקיד השוטרת המקומית השבויה בהילתו של דורמר, ומרטין דונובן (המוכר מסרטיו של האל הארטלי) אינו מתבלט לכאן או לכאן, אבל תמיד נחמד להיתקל בו.
בתיאוריה "אינסומניה" היה אמור להיות סרט מעולה. בפועל הוא הרבה פחות מסך חלקיו.
דווקא נרדמתי כמו תינוק
26.9.2002 / 9:36