לאאאאאא. איך לקחתם לי את סתיו הענוג שלי? איך נתתם יותר קולות לסטלה? ולמוטי גלעדי, למען השם? איזה מין גמר זה בלי סתיו רוכן באיטיות על אחת מרגלי העכביש האינסופיות שלו, מניפת הזהב של שערו נפרשת מטה, שפתיו האדמדמות - - - פאק, אני חייבת לשתות משהו. שבוע הגאווה הזה דפק לי את השכל.
אבל הנה הם מגורשים מהבית, סתיו ומוטי, נראים כמו קשיש והסיעודית שלו, צונחים לראיון-מודחים מהודר שכולל את ארז טל מתנשף "טוב אנחנו קצרים בזמן אז סתמו" ורשימת הקרדיטים נוחתת להם על הפרצוף. תודה וביי ונתראה בתשעים קמפיינים בשנה הקרובה (סתיו) או בחדר המדרגות (מוטי, אם אתם שכנים שלו). כמה אכזרית וקצרת נשימה היא התהילה. רגע אחד אתם וי.איי.פי, רגע אחר כך אתם מודחי ריאליטי לכל דבר, באותו מסדרון עם אנונימים שנחתכו בעריכה מפרק אודישנים של אקס פקטור, מחכים לנס. ובסופו של דבר הכול, כפי שאמרה שרת התרבות, רק לחם ושעשועים.
רק התקשרתי לומר אני שונא אותך
לכבוד הגמר הגדול החליטה ההפקה לפנק אותנו בפרק הכי משעמם אי פעם. נאלצתי להתקין שעון מעורר כל חמש דקות כדי לוודא שאשאר בהכרה עד הדדליין. הקונספט הוא "האח הגדול CALL", ודיירי הבית מדברים בטלפון. וזהו. מדברים. בטלפון. שעתיים. ראשים מדברים. בטלפון. לפחות היו שמים לנו איזה ויז'ואל תוך כדי שיהיה עם מה להעסיק את העיניים, איזו מצגת עם נופים ומפלים ועופרי איילים מסתכלים אחורה. אבל לא, רדיו בפריים טיים, כמה מסעיר.
המתקשרים מתחלקים לשני סוגים: בני משפחה מייבבים שצווחים ליקיריהם שהיה נורא קשה לא להיפגש שישה שבועות, ואנשי הפקה משועממים שמעמידים פנים שהם אוסי מתל אביב שלגמרי במקרה מתחשק לה ללבות מחדש סוגיות מתקצירי פרקים. "יכול להיות שאתה מקנא באיציק שהוא אריה מלך החיות ואתה רק קוף עם רדיו?" מקריאה באותנטיות אזרחית אקראית. "אתה יכול לספר שוב עד כמה אתה נגד הומואים שמגדלים ילדים לטובת טורי הדעה של מחר?" מתעניין גיי כלשהו. "מדוע את לא מעצימה נשים סימן שאלה פאוזה ארוכה?" שואגת בחביבות ניצבת פר שעה. אפילו שיר מותקפת בשאלה הנוקבת "את מהממת, למה את לא עוד יותר מהממת, תהיי עוד יותר מהממת בבקשה". "אוף, משימה קשה", נאנחת שיר, אבל מחליטה לעשות מאמץ בנידון.
השאלות הללו מעוררות בדיירים תחושה מוזרה, כאילו מישהו צופה בהם. איך אנשים זוכרים כל מה שהם אומרים ועושים? זה כמעט כאילו זו התכנית הנצפית במדינה עם טריליון פעוטות שחופרים על כל פיפס שלה בפורום "תפוז". יותר מזה, הם מתחילים להבין שהצופים בבית לא הכי מחבבים אותם. הם ציפו לשאלות כמו "מה הצבע האהוב עליך" וקיבלו שאלות שיותר קרובות ל"מתי תישרף כבר" (חוץ משיר, שכאמור קיבלה שאלת מהממו?ת). ההבנה שהחיבה אליהם בחוץ מוגבלת מתחילה להלחיץ את הדיירים, ואיציק ונירו ממהרים להתפייס ולאהוב זה את זה בדחיפות. אפילו סטלה מחליטה להפסיק עם העקיצות השיפוטיות שלה, וכשהיא פוגשת את אלרואי היא מפרגנת לו ב"נו, זה גבר של כדורגל". מאוחר יותר, מטלפנת נוספת שואלת את סתיו למה הוא נותן לסטלה להכתיב לו איך להתנהג ומה להגיד, כשהוא מסכים עם כל מה שהיא אומרת. "מה? אני אף פעם לא אמרתי לך מה להגיד!" אומרת סטלה לסתיו בתום השיחה, "וזה בדיוק מה שהיית צריך להגיד לה! חבל שלא נהגת כך!" "את צודקת", לוחש סתיו בהכנעה. וול, השתכנענו.
הלו, הלו אבא
סוג המתקשרים השני, כאמור, הוא בני משפחה, והם אפילו יותר משעממים מחבורת מקשי הקושיות בניצוח אופירה אסייג. חצי תכנית בוזבזה על השיט הרפטטיבי הזה וגמולנו היחיד היה לגלות שלבת של נירו קוראים פיצה ולבת של איציק קוראים גבגבון, ולאן נוליך את כל המידע הזה. יומיים לפני הגמר, אנחנו נטולי סתיו ופצועי איציק ומאותגרי סטלה, אחרי פרק משעמם ותקווה מצומצמת שעוד איזו דמות תעבור שינוי מעניין בינתיים, עם כל הכבוד למייקאובר השדרתי של מושיק עפיה, מה נותר לנו חוץ מפיצה וגבגבון. אם אתם מסופקים מהעונה שקיבלתם, אנא הקישו 1.
ציטוטפוט
"אני אמרתי שאיציק הוא גורילה עם מוח קטן ולב גדול?!" (נירו בהלם)
"אני מרגיש שהתחלתי מסע לקבל תובנות" (איציק במסע חירטוט קסום)
" אני אוהב לקרוא לה פיצה כי היא אוהבת פיצות" (נירו חושף את השיטה)
"ראיתי אותך עם מכנסיים קצרים, נראית כמו בגיל 16" (אימא של נירו מריירת)
"לא מלכלכים עליי בבית הספר שלך?" "לא" (איציק ובנו בשיחת שקרים קצרה)
"בטח מחביאים פה סיגריות" (מושיק. כשאתה מפרק את הפרופס, כנראה יש לך בעיה)
"תריחי את הכיסא, הוא ישב עליו" (סתיו בטיפים ריחניים לשיר)
"בלה בלה בלה אהבת חינם" (מצטערת מוטי לא הקשבתי)