ראש ביצה

צריך להקדים ולומר שלג'ימי סאמרוויל כבר יש בדיסקוגרפיה אוסף סינגלים מקיף ומרשים של מיטב הלהיטים מכל התקופות – החל מימי ברונסקי ביט, דרך הקומיונרדז ועד לקריירת הסולו שלו – ואני בטוחה שלדוד ד'אור כבר מזמן יש אותו בבית. מלבד הבדלים באמת מינוריים, קשה לי להבין את הצורך באוסף החדש - “The Very Best of Jimmy Somerville, Bronski Beat and The Communards”. מצד שני, יש לו עטיפה הרבה יותר יפה מהאוסף הקודם (תראו לי מישהו שלא מעדיף גרפיקות סוציאליסטיות על פני פורטרט חייכני של פרצוף החלמון), וללימיטד אדישן מצורף דיסק בונוס עם גירסאות ורמיקסים מועילים יותר או פחות (גירסאות הסינגלים הארוכות מבורכות, הרמיקסים של וויליאם אורביט ושפ פטיבון מיותרים לחלוטין), ואם האוסף החדש הוא זה שיביא את ג'ימי לתודעה של מי שפספס את האייטיז, אז דיינו.

בטקסט ההקדמה שבעטיפה הפנימית של האוסף החדש מצוטט משפט מתוך מכתב שכתב ריצ'רד סמית (היום סופר ועיתונאי, אז מעריץ צעיר של ברונסקי ביט) למערכת של מגזין המוזיקה הבריטי "אן.אם.אי": "תודה ברונסקי ביט. הצלתם את חיי ואחר כך הפכתם אותם לחיים שראוי לחיות אותם". כיום, כשהומואים מסתובבים חופשי בסיטקומים ומסתחבקים עם אמינם, קצת קשה להבין את הסנטימנט המובע במכתב ההוא. אבל ב-84' נתן סאמרוויל לנערים מבולבלים בפריפריות, כאלה שלא ידעו איזו רכבת לקחת לקאנאל סטריט, קול שמעולם לא היה להם. להיאחז באמביוולנטיות הבלתי מתחייבת ובנאומי הא-מיניות של מוריסי זה דבר אחד, אבל הראש-ביצה מגלזגו נתן לפייגלעך המבולבלים והמבוהלים בדיוק את מה שהם היו צריכים.

אפילו בקנה מידה אייטיזי – כלומר כזה שמשופע בסינגלי בכורה מפציצים – קשה שלא להתפעל מהסינגל הראשון של ברונסקי ביט. נאחזת בתמונה מנטלית של ישיבה ליד החלון בימי החורף הגשומים בשכונת בבלי, כשלנגד עיני שביל הבריחה בחסות קו 5 שיכול לקחת אותי למחוזות של חופש ופתיחות כמו דיזנגוף סנטר, “Smalltown Boy” עדיין מביא אותי לדמעות. ומילא זה – כמות הדמעות שמזרימה גירסת ה-12 אינץ' (כמעט תשע דקות תמימות עם הקדמה ארוכה שמזדחלת לעבר הקליימקס ומעצימה את הדרמה) הפותחת את דיסק הבונוס, יכולה להציף את כל השכונה. הלהיט השני של ברונסקי ביט, “Why”, כבר מיקם את נער הפלסטו בתור דיסקו-דיווה עם אג'נדה פוליטית שאין כדוגמתו.

הקריירה של סאמרוויל לאורך השנים כללה לא מעט קאוורים, כשהבחירה בשלאגר הדיסקו “Never Can Say Goodbye” של גלוריה גיינור, המנוני ההיי-אנרג'י “You Make me Feel (Mighty Real)” של סילבסטר ו-“I Feel Love” של דונה סאמר בחסות ג'ורג'ו מורודר (אותו ביצע סאמרוויל בחדווה עם אייקון קווירי לא פחות חמוד, מארק אלמונד), “To Love Somebody” של הבי-ג'יז, ופנינת הפרנקו-פופ “Comment Te Dire Adieu” של פרנסואה הארדי (אותה שר ביחד עם המתופפת של הקומיונרדס, ג'ון מיילס קינגסטון, שזכורה גם בתור חברה בלהקת בנות הפאנק מהסבנטיז, המודטס), הן לגמרי לא מקריות. בתור פעיל אדוק לזכויות הומוסקסואלים, סאמרוויל ידע שהדבר הכי חשוב זה לעשות לקהילה גוד-טיים עם כמה שיותר להיטים הומופופיים. ובין להיט ללהיט אפשר לתפוס את ג'ימי צובע באנרים בקווירחנה.


* Jimmy Somervile, הד ארצי