צפניה: יופי, עוד עונה של "האח הגדול" נגמרה. מודה שאני לא מצליח לזייף התרגשות ו/או עניין. זאת אומרת, אולי מעט התרגזתי כשנירו אמר משהו ובטח רטנתי כשסטלה מלמלה משהו בתגובה אבל תשמעו, זה היה משעמם וחסר באזז לחלוטין. אולי את רחלי זה ריגש איכשהו, בכל זאת, מדובר במעריצה של סתיו. חכו שהיא תגלה שהוא גבר ולא אשה.
רחלי: לצפניה יש לב של קרח כי מלכת השלג ירתה בו רסיס. אני תמיד מתרגשת מתכניות הגמר של האח הגדול, ולו רק בגלל ההידבקות בפליאתם של שבויים שממצמצים מול אור הזרקורים אחרי כליאה ממושכת. ברחו, תינוקים שלי, אתם חופשיים!
צפניה: טוב, מתי זה מתחיל? למה בעצם המודחים עולים על הבמה? ואיך אריאנה מלמד תטפס במדרגות? מי זאת קטיה למען השם? רגע, אריאנה לא הגיעה. מה זאת אומרת "נבצר ממנה"? למה אין גישה לנכים בנווה אילן באירוע הגמר? איזה אירוע גמר זה בלי גישה לנכים? נורא. טוב, בואו נצפה בלקט מהעונה.
רחלי: אריאנה פשוט ספונה כרגע בחדרה, נושכת את זנב העט וכותבת את ספרה פורץ הדרך על גלגלי המכונה של האח הגדול ונפתוליהם החמקמקים אשר רק אישה אחת, אריאנה מכלוף מלמד, יכלה להם. הביקורות מהללות: "כמו לצפות ב-20 פרקים בזמן אמת ואז לקרוא תקציר שלהם בכתבת 6,000 מילה ב'הארץ' ואז לקרוא קופי פייסט שלהם בצורת ספר".
צפניה: זה היה נחמד. אהבתי את המחווה לכל הפעמים בהן אריאנה דרסה דברים בבית עם הקלנועית. יאללה, יש לנו מקום חמישי. מעניין מי זה יהיה. אה, יש פרסומות. ערב גמר מלא בתכנים. זהו, חזרו. מעניין באמת מה הטעם של הדוריטוס המגולגלים. טוב, המקום החמישי. מה? איך סטלה? לא יכול להיות שהדיירת שנכנסה אחרונה לבית תהיה הראשונה שתודח בגמר. סתם, כן. אפשר להגיד הרבה דברים על סטלה עמר. סתם, לא. מה שאזכור מסטלה זה שני דברים: הטינופים על שיר אלמליח וסלט הטונה עמוס המיונז ונטול הגמבה שהיא נהגה להכין. אני ממש מקווה שסטלה תתחיל להכין סלט טונה עם גמבה. אם כבר טונה, כי דגים זה רצח, אז שלפחות תהיה גמבה. בפעם הבאה שנראה את סטלה היא תהיה בתצוגת האופנה של ז'אן פול גוטייה. הוא בכלל בחיים?
רחלי: והנה צופה נודניק עם דוד במשרד הפנים שואל אם עכשיו סטלה תעשה עלייה. לא ברור מאיפה הוא קיבל את הרושם שהחווייה הנוכחית של סטלה בישראל עשתה לה חשק דחוף להתמקם בציון. ממש עוד דקה היא נוחתת עם בעלה על מיטת סוכנות ומתחילה לעבוד כמדריכת חוגי אובניים בשם מרים. ככה זה כשמתאהבים.
צפניה: הנה רותם שואלת את סטלה, בדיוק כמו הצופה שהיתה בתוכנית ביום ראשון, למה היא לא טיפחה חברות נשית אמיתית. וסטלה ענתה לה בשידור חי שכל הנשים בתוכנית היו עסוקות בתחת שלהן. זינג!
רחלי: למה תמיד מצפים מנשים זרות לקפוץ זו לזרועות זו רק בגלל ששתיהן מכילות רחם? שונאת את הקשקוש המקודש הזה של "אחוות נשים", כאילו אנחנו פשוט מוכרחות לדבר עם מישהי על מחזור. מה זה "לטפח חברות נשית"? זה אנושות פה, לא פרויקט פר"ח.
צפניה: ישראל גודוביץ' אומר שדירה זה לא דבר מובן מאליו. אסי וארז קוטעים אותו, רומזים לו שיגיע לפואנטה. ישראל עוקץ את אריאנה. אלוהים, האנשים האלה ממש שונאים אחד את השני. חבל שלא ראינו את זה בטלוויזיה. אה, כן ראינו. לקט "רגעים סוערים", בתיאבון.
רחלי: אני רק דואגת שגודוביץ' יגיע הביתה בשלום, הוא נראה לי קצת מבולבל. ישראל, תתקשר כשאתה מגיע הביתה או לפחות תסמס "הגעתי", אני אראה את ההודעה לפני שאלך לישון.
צפניה: המקום הרביעי בדרך. לא רואה סיבה שזה לא יהיה איציק זוהר. והנה זה איציק. נטלי עטיה בהלם. היא לא מאמינה שזה קרה. איך האיש שישן כל העונה לא הצליח לכבוש את לבבות המסמסים? זה עבד עליה כל כך טוב. הריצה של נטלי לעבר איציק בזמן שהוא, כך נראה, רוצה לרוץ לכל מקום בו נטלי לא נמצאת, נניח, פתח תקווה, היא הרגע השני הטוב של הערב (אחרי הייבוש שסטלה הביאה לרותם כמובן).
רחלי: ליקטתי קטעים נבחרים מהאוטוביוגרפיה החדשה של איציק, ששמה "שיואו מסע אומייגוד אני". הנה כמה פנינים: "עברתי מסע מטורף" (עמ' 36), "בסופו של דבר אני מרגיש מנצח" (עמ' 113) "אני מרגיש שקפצתי בנג'י לנשמה שלי" (עמ' 88), ו-"קיבלתי ארגז כלים לעבוד על עמי" (עמ' 2, 14, 94 ו-102). אני פשוט לומדת מהאיש הזה המון.
צפניה: רחלי, מה את עשית בזמן הלקט המרגש? אני בדקתי מי הנשמה התאומה שלי בחידון הזה שרץ בפייסבוק. אל תדאגי, זאת לא את. זאת נטע חוטר ממאקו. לב לב לב.
רחלי: אני היחידה שיוצאים לה בחידון הזה אנשים זרים לגמרי? מה נסגר? ובזמן הלקט המרגש קפצתי בנג'י לתוך הנשמה שלי ומצאתי שם במבה מלפני שבועיים.
צפניה: הנה המקום השלישי. על הנייר זה צריך ללכת לשיר. והנה זו שיר. שוקל לפתוח ליין הימורים בבורגס. בניגוד למה שאפשר לחשוב, דווקא חיבבתי את שיר. איך אפשר לא לחבב את שיר, כזו סימפטית וחמודה. אזכור אותה לעד.
רחלי: שיר אכן מאוד חמודה וגם הגורם לכך שבעלי משתעשע במחשבה על גירושים. מה שכן, בשלב כלשהו כבר התחיל לחרפן אותי הדיבור המונוטוני בואכה המפגר שלה, כמו גם הנטייה שלה לנאומי מוסר מרדימים על צביעות וערכים ועל איך היא ממש ממש אבל ממש לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה, אבל.
צפניה: נו, מי ייקח? הראש אומר מושיק, הלב אומר למי אכפת. איך בדיוק העסק יעבוד אחרי שמושיק יזכה? כאילו, כל הכספים והפרסים יילכו לפקידים מההוצאה לפועל בירושלים? מה עושים במקרה הזה?
רחלי: ההימור שלי הוא דווקא נירו. נורא אוהבים פה אנשים שלא שמים זין, וכמה אפשר לראות את מושיק רץ אחרי אנשים בצעקות "אתה צודק מלכי". עם כל הכבוד לברבורי אהבת חינם, מושיק כבר לא סתם מחלק אהבת חינם, הוא שופך אותה בשקים מתוך מסוק. וזה נתקע לנו בשיער.
צפניה: שאלות המושבעים האלה מעט מתסכלות. אולי אפשר להכריז כבר שמושיק מנצח?
רחלי: מי זה אורן ולמה אסי מכריח את מושיק לבוא לחתונה שלו.
צפניה: מה, מושיק ניצח? איך זה קרה? מה הסיכויים שהבחור העממי שכולם אוהבים כי הוא יודע לבנות מיטות יצליח לזכות בפורמט שמבוסס על סמסים? ואיך זה שהנבל העונתי שרב עם כולם לא זכה? אין. איזה הלם. מה שכן, אהבתי את זה שבהפקה ניצלו לגמרי את היעדר עמוד השדרה של עפיה ונתנו לו את השיר של נדב גדג' ביציאה. הו, ההשפלה. זהו. מקווה שיביאו גמד פיסח עיוור בעונה הבאה, סף הרגש שלי עלה! להתראות רחלי, להתראות קוראים, להתראות חיקויים של מוטי גלעדי, ניפגש בעונה הבאה.
רחלי: מה מה מה. לא מאמינה שהנושים של מושיק זכו, ויוכלו עכשיו לרהט בית ספר בלפטופים לבחירתם. לא נרדמתם רק מלסמס את הספרה שלו? לתומי חשבתי שבתכניות ריאליטי הכלל הוא שחשוב להיות נחמד אבל יותר נחמד להיות חשוב, כלומר מעניין. אבל עם ישראל בחר בטוב. כמו שיורם זק התייפח בחדר האח הגדול, מול מושיק שעיניו נצצו מדמעות כמו באנימציה יפנית - "אין דבר כזה יותר מדי טוב, טוב זה טוב!" שזה המוטו השני הכי חשוב ששמעתי הערב, אחרי "אני ילד מזהב, בואו ליהנות עכשיו" האלמותי. אז כנראה שטוב זה באמת טוב, ושאני וצפניה ניחנק עם הציניות. בחרתם במושיק ובאהבת חינם, אז עכשיו תאכלו את מה שבישלתם: אלבום.