טיימינג. מלחמות פרצו בגלל טיימינג גרוע. ימים, יותר נכון בוקר עם נתוני רייטינג, יגידו אם הטיימינג של העונה החמישית לבית "מאסטר שף" היה גרוע. כי הרי מהי "מאסטר שף" אם לא תוכנית טלוויזיה מנחמת שכיף להתכרבל מולה בחורף. האם למישהו, בשיא הלחות והדביקות, באמת יש חשק לבהות בקבוצת אנשים עמלים על תבשילי קדרה מהבילים? לאור המכה שספגה עונת ה-VIP, אנשי קשת לוקחים כאן הימור די גדול עם שיבוץ "מאסטר שף", כאמור, תוכנית חורף אידיאלית, בעונת הקיץ בה נתוני הרייטינג נמוכים באופן קבע.
מעבר להיותה ביצת זהב עבור קשת, עבורי "מאסטר שף" היא ההוכחה שאנשים יכולים להשתנות. או לפחות טעמם הטלוויזיוני יכול להשתנות. סלדתי מהסיפורים האנושיים המרגשים שליוו את העונה הראשונה. לא הבנתי כיצד אפשר להתלהב מתוכנית שלא נותנת לצופיה לבחון את המוצר הסופי. אף אחד מאיתנו לא באמת טעם את התבשילים. מתישהו זה השתנה. הרגע בו ויתרתי מראש על מבחן התוצאה היה הרגע בו "מאסטר שף" על דביקותה הבלתי נסבלת כבשה את לבי. כולם אוהבים סיפורים סוחטי לב ואי אפשר שלא לדמוע מול גמד גידם שמצליח להכין ריזוטו על מצע מחית פלפלים צהובים כי סבתו, המאמצת כמובן, נהגה לבשל את אותו המתכון בדיוק כשגרו בפאתי לנינגרד כשזו היתה תחת מצור נאצי. כן, אלה היו הימים.
בכל מקרה, איפה הייתי? אה, כן. "איזה כיף לחזור לכאן", אמר חיים כהן בפתח "מאסטר שף". אמר וצדק. כל כך כיף לחזור ל"מאסטר שף" על תוכנה המופרך. רק תוכנית כמו "מאסטר שף" יכולה להקדיש פרק שלם (ואולי עוד כמה בהמשך) לאורז, אולי המזון הכי סותם קיבות שיש, ולחייך על כך במקביל.
רוצה לומר, בתוכנית יודעים שהם נפוחים אבל לא מתביישים ללעוג לעצמם. למעשה, נראה שהשופטים, על שלל דרמות הפרישה ומה באמת יונתן רושפלד עוד עושה שם, הרבה יותר משוחררים וההומור, שפעם היה פנימי וברנז'אי, הפך להיות נגיש עבור הצופה הממוצע. תענוג.
עושה רושם שהנפיחות הזו היא בדיוק מה ש"מאסטר שף" צריכה כדי לשרוד את עונת הקיץ. זהו הזמן בשנה בו לאף אחד אין סבלנות ליותר מדי דברים ול"מאסטר שף" אין יותר מדי דברים. מי בכלל זוכר מי היה המאסטר שף הקודם של ישראל. וזה שלפניו. ב"מאסטר שף", לצד צילומים נאים של אוכל, יש הרבה קשקושים מנומסים ומלל בלתי נגמר. היתרון הוא שהקשקושים האלה כל כך ריקים וכל כך לא קשורים לכלום כך שכמעט לא שמים לב שהתוכנית נמשכת שעתיים. ביס אחרי ביס, אודישן אחרי אודישן ופתאום הכל נגמר כשהחיוך עדיין מרוח על הפנים. ממש כאילו יצאנו מסשן היפנוזה. ברקע יש איזו פליטת פה אומללה של רושפלד והלקאה עצמית של חיים כהן, כמו צרבת מציקה בתום ליקוק סלט מטבוחה אותנטי, אבל הארוחה משביעה וקסומה. רף הרמה עלה בגלל שמדובר בעונה החמישית, כך טוענים השופטים, אבל זה בכלל לא משנה. גם אם יהיה מדובר בטונה צרובה, דג מרוקאי יישאר דג מרוקאי ו"מאסטר שף" תישאר תוכנית עם מרכיבים מלאכותיים אבל טעימה.
ומה אתם חשבתם על "מאסטר שף"? ספרו לנו בתגובות