פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היום בו הריאליטי מת: "הקודחים" כורתת את הענף עליו היא יושבת

      כשהאותנטיות, האלמנט היחידי שהופך את הריאליטי למרגש, נעלמת לטובת מודעות עצמית מוגברת - התוצאה היא סדרה חסרת כל עוקץ. בהיעדרו "הקודחים" היא סיכום כל מגרעות הז'אנר באורן זריף אחד

      היום בו הריאליטי מת: "הקודחים" כורתת את הענף עליו היא יושבת

      רגעים מכוננים בטלוויזיה שלנו כבר לא קורים הרבה, ככה זה כשהכל הוא עוד מאותו דבר. ובכל זאת, נראה שמשהו נדיר מתרחש כשצופים ב"הקודחים" של HOT, אפשר ממש להרגיש את הרגע שבו תם עידן. כבר הרבה זמן שזה נמצא שם באוויר, אף ריאליטי הרי כבר לא מרגש אותנו יותר. חלפו עברו להן עונות ה-VIP של "האח הגדול" ו"מאסטר שף", היו כאן "המרוץ למיליון" ו"הכוכב הבא" ו"דה ווייס", אירועים שפעם היו גורמים להיפרוונטילציה קולקטיבית. והנה הכל עבר מבלי שהרגשנו או התרגשנו, שלא לדבר על זכרנו מי ניצח או למה. "הקודחים" היא החותמת הרשמית לכך שהז'אנר הזה מיצה כל כך עד שאפילו הוא לא מאמין כבר לעצמו.

      חבורת הסלבס שהתקבצה ב-ADD ו-HOT בשנים האחרונות בסדרות כמו "מחוברים" ו"גולסטאר", חוזרת ב"הקודחים" למשימה הזויה במיוחד. תחת הדרכתו של אורן זריף יוצאים טום קשתי, נירו לוי (כן, שוב נירו לוי), רון שובל, חנוך דאום וגדעון לוי לחווה בדרום. למה בדרום? למה חווה? זה כמו לשאול "למה חנוך דאום?", התשובה היא כי הוא שם וצריך לקבל את זה ולהתקדם הלאה. כשהם מגיעים ליעדם הם מתמסרים למשימה להגשים את החלום ולגלות נפט, כאן בארץ ישראל. האמצעי? "יכולות התקשור" של זריף, צוות קידוח מיומן והרבה מאוד כסף שנשפך כדי לאפשר להם לממש כל סיכוי לתגלית.

      הקודחים (יח"צ)
      באים לעבוד. בתור עצמם (צילום: יח"צ)

      האלמנט הכי בולט ב"הקודחים" הוא שמודל הריאליטי המוכר והידוע לנו בעשור האחרון נשבר. למרות שהיא מוגדרת על ידי יוצריה כדוקו-ריאליטי, מדובר בסדרה מתוסרטת כמעט לחלוטין. אם בראשיתו היה הריאליטי מבוסס על חבורת זרים אלמוניים שמגלים את אופיים האמיתי על רקע סיטואציות מסובכות, המשיכה עם מפורסמים שנבחרו בקפידה והוטחו בסיטואציות שיוציאו מהם תגובות קיצון, השלב הנוכחי הוא חבורת מפורסמים שמודעת לחלוטין למה שנדרש ממנה ומייצרת את הסיטואציות בעצמה. זריף מנהל את ההצגה עם קלישאות רוחניות נטולות מתווכים, חנוך דאום מטריל את כולם וחושב שזה קורע, נירו מתחמק מכל עבודה, טום קשתי מוזר, גדעון לוי נבוך ורון שובל תימני. זאת לא הערה גזענית, זה באמת הטייפקאסט שהוא ממלא.

      המודעות המוחלטת הזאת לז'אנר ולשורות המחץ שכל אחד מהכוכבים אמור לייצר, הופכת את "הקודחים" לתוכנית נטולת כל עוקץ. אם אורן זריף כל כך מודע לחירטוטיו עד שהוא מסכים לצלם את "החזיונות" שלו כך שגם אנחנו נחזה בהם מראש - הוא מעקר את הבדיחה מתוכן. אם נירו לוי מבין שכל מה שהוא צריך לעשות הוא להיות הדמות העצלה שיורה וואן ליינרים דושיים ורודפת שמלות - אז הוא הדמות של עצמו מ"רמזור". ואם רון שובל כל כך מודע להיותו קמצן עד שהוא צוחק על עצמו, מה בדיוק נשאר לנו כצופים לעשות? יש נקודה בפרק הראשון שבה מתבקש כל אחד מהחברים "לתרום" מאה אלף שקל לצורך הפרויקט. החלק הזה הופך לסאגה ארוכה של שכנועים וטסטמוניאלס, כשברור לכולנו שכל החבורה הסכימה מכיוון שבלי הכסף אין להם תוכנית. ברור לכולנו גם שאף אחד מהם לא השקיע באמת אפילו אגורה. זאת, בתמצות, הבעיה הכי גדולה של "הקודחים". היא לא מפתיעה, היא לא מרגשת והבדיחות שלה מאותתות שהן מגיעות ממרחק קילומטר.

      הקודחים (מערכת וואלה! NEWS , אור גפן)
      הרגע שבו הטראש הפך לקריירה (צילום: אור גפן)

      ייאמר לזכותה של HOT שהיא סחטה את הלימון הזה באמנות רבה. "חי בלה לה לנד", "בוליווד", "גולסטאר" ואחיותיהן הבינו את הפוטנציאל הטמון בהגחכת סלבס דרג ג' ו-ד' לטובת הנאת הטראש שלנו. אבל זהו, כנראה שכל המיץ כבר נוצל. "הקודחים" היא הרגע שבו הגולם קם על יוצרו, שהדמויות ששירתו את הגימיק מנסות לתעל אותו לטובתן. זה הרגע שבו צריך לכנס את כולם ולהתחיל לחשוב על קונספט חדש.