דובי לא לא: "טד 2" לא באמת היה זקוק לעלילה

סת' מקפרלן האזין לכל מבקריו ודחף ל"טד 2" עלילה מרגשת שעוסקת בזכויות הדב. הבעיה עם זה היא שהסרט על הדובי הכי פרוע בסביבה הפך להיות מייגע ומטרחן

דורון פישלר
יח"צ - חד פעמי

יש קטע אחד ב"טד 2" שמערב דגני בוקר והופעת אורח של שחקן מפורסם שקרע אותי לחלוטין. בדיחה מנותקת לגמרי מכל עלילת הסרט, בלי קשר לכלום, שפשוט השכיבה אותי על הרצפה.

וישנו שאר הסרט.

ב"טד" מארק וולברג הביע משאלה, ודובי הצעצוע שלו קם לתחיה והתחיל לקלל ולחשש. מכיוון שמדובר היה בסרט של סת' מקפרלן, יוצר "איש משפחה", הסרט לקח את העלילה הבסיסית הזאת וקפץ ממנה להמון בדיחות אקראיות על כל מה שעבר בסביבה. אם למקפרלן יש רעיון לבדיחה, הוא יכניס אותה לסרט, ולא משנה אם יש או אין לה קשר לעלילה. הוא יקרא לדמות ראשית בשם "סם ג'קסון" רק בשביל להכניס בדיחה על סמואל ל. ג'קסון. הוא יכניס לסרט גיטרה, כובע קאובוי ורובה שאין להם שום משמעות בעלילה רק בשביל גאג אחד. צ'כוב היה מתאבד, אבל כל עוד אנחנו צוחקים, זו לא בעיה.

ב"טד 2", טד מתחתן ורוצה לאמץ ילד, אבל המדינה לא מכירה בזכויות האזרח שלו, כי הוא לא בן-אדם, אלא דובי. הוא מחליט לתבוע את המדינה (כלומר, קודם הוא מחליט לגנוב את הזרע של טום בריידי, אבל כשזה לא עובד, הוא מחליט לתבוע את המדינה). ומכאן מגיעים דיונים רציניים על זכויות האזרח ומהות האנושיות. לא, באמת.

עוד בוואלה! NEWS

פשוט ומשודרג: איך תעשי קוקו שיסדר אותך לכל היום?

לכתבה המלאה
דובי מעשן! (מתוך "טד 2", צילום: יח"צ)

מקפרלן הקשיב לכל מי שטען שביצירות שלו אין משמעות לעלילה. אז כן, יש עלילה ב"טד 2", ויש גם בדיחות, אבל אין שום קשר ביניהן. הסרט מתייחס ברצינות ביזארית למאבק המשפטי על זכויותיו של טד: סצנות ארוכות להפליא עובררות בנאומים ודיונים על זכות הקניין והנשמה והיכולת לאהוב, בלי שנראה סימן לכך שמשהו מכל זה אמור להצחיק אותנו ברמה כלשהי. ככל שנוקפות הדקות מתבררת העובדה המדהימה שמקפרלן באמת מצפה מאיתנו להתייחס ברצינות למאבק על זכויות הדב. נראה שהוא באמת חשב שהוא מעביר פה מסר חשוב על זכויות אדם.

הבדיחה הבסיסית – טד – כבר לא עובדת, פשוט משום שאנחנו כבר מכירים את טד. דובי מעשן זה מצחיק כל עוד זה מפתיע; אבל עכשיו כשאנחנו כבר יודעים שהוא פשוט טד, הוא כשלעצמו כבר לא מצחיק. הרי כל הקטע של הסרט הוא מאבקו של טד כדי שנקבל אותו כאדם, אם כי נמוך ושעיר יותר מהממוצע. ברגע שאנחנו מקבלים את זה, הוא בעצמו כבר לא מצחיק. למשל: בתחילת הסרט יש סצנת מריבה של גבר ואשתו. הם צועקים ומקללים זה את זו, זה לא נעים. אין בדיחות. מה שאמור להפוך את זה למצחיק הוא רק העובדה שה"גבר" בסצנה הזאת הוא דב צעצוע. אז כן, אם זה היה מפתיע זה היה אולי מצחיק אבל אחרי שכבר קיבלנו את טד כאדם, לא נשארת פה שום בדיחה. רק סצנה דרמטית לא נעימה.

לא נעים אבל זה קורה לכולם (מתוך "טד 2", צילום: יח"צ)

כל זה לא אומר שהסרט לגמרי לא מצחיק: כרגיל אצל מקפרלן, הרגעים המוצלחים יותר הם האקראיים לחלוטין, אלה שמנחיתים בדיחה שלא קשורה לשום דבר רק כי ככה בא לו באותו רגע. ויש כמה בדיחות מוצלחות מאוד בסרט, אבל הן מעטות ומפוזרות על פני יותר מדי זמן. וזו הבעיה האמיתית של הסרט הזה: הקצב. קצב הוא דבר חשוב מאוד בקומדיה; המומחיות של "איש משפחה" היא לירות בדיחות במהירות כזאת שגם אם חלקן מפספסות, קשה לשים לב כי אתם עדיין צוחקים מהבדיחה הקודמת. על זה שחלק מההומור ב"טד 2" לא עובד אפשר לסלוח, אבל אי אפשר לסלוח לו על זה שהוא כל כך איטי, לעזאזל. בשביל מה אנחנו צריכים את כל הנאומים האלה? למה אנחנו צריכים לשיר שיר שלם לאור ירח? למה לכל הרוחות כשטד ושות' יוצאים למסע במכונית אנחנו צריכים חמישה שוטים שונים של המכונית דוהרת בכביש הפתוח לפני שהסרט מואיל בטובו להמשיך לבדיחה הבאה? הסרט הזה נמשך כמעט שעתיים, דורות במונחים של קומדיה, ואילו היו מקצצים ממנו בחצי הוא היה רק מרוויח.

אבל וואו, הדבר הזה עם הקורנפלקס היה קורע.

ומה אתם חשבתם על "טד 2"? ספרו לנו בתגובות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully