פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חבל על הזמן: 30 שנה לסרט שהפך את האייטיז לאגדה

      ליהוקים מושלמים, דיאלוגים נצחיים ומכונית מעופפת אחת שתיזכר לנצח. לפני שלושה עשורים בדיוק יצא "בחזרה לעתיד" לקולנוע ומאז אנחנו עדיין מחכים להאבר-בורד

      חבל על הזמן: 30 שנה לסרט שהפך את האייטיז לאגדה

      הזמן עצר ב-1985. ב-3 ביולי של אותה השנה – לפני 30 שנה בדיוק - יצא לאקרנים "בחזרה לעתיד", ובו מרטי מקפליי נכנס למכונית דלוריאן שהוסבה למכונת זמן, ונסע 30 שנה לעבר – ובהמשך, גם לעתיד. עבור דור שלם, אלה שראו את הסרט הזה בזמן אמת, ההגדרות הפכו באותו רגע לחד-משמעיות: 1985 היא ההווה. היא הנורמלי. היא העכשיו. כל מה שבא לפניה – הוא העבר. מה שאחר כך – הוא העתיד. אנחנו חיים בעתיד כבר שלושים שנה. ועדיין מחכים להאבר-בורדים.

      "בחזרה לעתיד" היה קומדיית מסע בזמן קטנה (הסרט הופק בתקציב צנוע יחסית של 17 מיליון דולר). אף אחד לא מציל בסרט את העולם; מרטי מקפליי מנסה להציל רק את עצמו. אבל הסרט הזה הפך ללהיט ענק: זה היה הסרט המצליח ביותר של שנת 1985. בעקבות ההצלחה הופקו "בחזרה לעתיד 2" ו"בחזרה לעתיד 3" יחד, כהפקה מתמשכת אחת, ויצאו ב-1989 ו-1990. שני הסרטים הראשונים הסתיימו בכתובית "המשך יבוא...". הסרט האחרון נגמר ב-"The End".

      ואכן, מאז, כבר 25, ההבטחה הזאת נשמרה. באמצע קיץ שכולל סרטי המשך ל"מקס הזועם", ל"פארק היורה" ול"שליחות קטלנית", קצת לפני הקאמבק של "מלחמת הכוכבים" והרבה אחרי שכבודו של "אינדיאנה ג'ונס" כבר חולל בסרט רביעי מיותר, טרילוגיית "בחזרה לעתיד" בולטת בהיותה אחת מסדרות הסרטים ה"גדולות" הבודדות שמעולם לא זכתה לעוד המשך מאוחר, רימייק, ריבוט או רי-משהו אחר אחרי הטרילוגיה המקורית. רק השבוע הכריז רוברט זמקיס, במאי שלושת הסרטים, שרימייק ל"בחזרה לעתיד" ייעשה "על גופתו המתה".

      בחזרה לעתיד (יח"צ)
      30 שנה זה כבד בנאדם (צילום: יח"צ)

      וטוב שכך. טוב שיש דברים, גם אם בודדים כל כך, שנותרים בצורתם המקורית ולא נסחטים עד מוות. "בחזרה לעתיד" הוא יהלום אייטיזי, ושום ניסיון ליצור אותו מחדש בשום תקופה אחרת לא יהיה "בחזרה לעתיד". מקסימום מחווה. בסרט הראשון, מרטי מקפליי נסע לעבר; בסרט השני הוא נסע לעתיד, אל 2015, ובסרט השלישי – חזר ל-1885. ובכל זאת, למרות שעלילת הסדרה מתפרשת על פני 130 שנה, הסרט הוא כולו אייטיז. אולי הדרך הטובה ביותר ללמוד על תקופה היא לבחון את האופן שבו היא דמיינה את העבר וחזתה את העתיד.

      "בחזרה לעתיד" הראשון הוא אחד הסרטים הבודים בהיסטוריה הקולנועית שמתאים להגדרה של מושלם: הוא כולל שורת סצנות אייקוניות מהרגע הראשון ועד האחרון, התסריט שלו פונקציונלי לחלוטין ובו לכל שורת טקסט יש תפקיד, כל שחקן הוא אגדי בתפקידו. אבל גם סרטים מושלמים לא נולדו מושלמים. סיפור יצירת הסרט לא היה פשוט. התסריט התגלגל במשך שנים, דרך כמה גירסאות משונות, שהמפורסמות שבהן היו אלו שבהן המסע בזמן, במקום במכונית דלוריאן, נעשה בתוך מקרר, או שהדלק שלו זקוק מרטי כדי להניע את מכונת הזמן שלו הוא קוקה-קולה.

      כריסטופר לויד קיבל את תפקיד דוק בראון רק לאחר שבחירתם הראשונה של ספילברג וזמקיס, ג'ון ליתגו, לא היה זמין. מרטי מקפליי עצמו גולם בידי אריק סטולץ – ורק אחרי שבועות של צילומים הוחלט שזה לא זה, ושצריך להתחיל את הכל מחדש עם מרטי אחר. אחד המפיקים ניסה לשנות את שם הסרט ל"איש החלל מפלוטו". אבל איכשהו, הכל התגלגל אל תוך הסרט שאנחנו מכירים. היום אנחנו כבר מכירים הרבה דרכים לנסוע בזמן – באמצעות חללית, תא טלפון, מין כדור שצריך להתפשט בו – ועדיין, הדרך שרוב האנשים יבחרו בה, לפחות אם גדלו בשנות השמונים, תהיה מכונית דלוריאן.

      בחזרה לעתיד (יח"צ)
      אם כבר לנסוע בזמן אז רק ככה (צילום: יח"צ)

      כשמרטי מקפליי נסע אל העתיד, ב"בחזרה לעתיד 2", הוא נחת ב-21.10.2015 (כן, זה התאריך. נכון שראיתם בפייסבוק המון תמונות שמראות כאילו שהוא הגיע "היום". כולם משקרים). אנחנו הולכים לספור לאחור את השבועות עד שהוא יגיע: מהיום - יום ההולדת ה-30 של הסרט – ועד ה-21 באוקטובר, יום המרטי, נפרסם כאן מדי שבוע כתבה העוסקת באחד מפניה השונים של טרילוגיית "בחזרה לעתיד". כשהעתיד סוף סוף יגיע, אנחנו נהיה מוכנים לקראתו.