אווירה מתוחה הורגשה באסיפה הכללית השנתית של שח"ם, ארגון השחקנים של ישראל, שהתקיימה היום (שישי) בצוותא בתל אביב, והושמעו בה לא מעט ביקורות על האירגון מצד חבריו השחקנים על התנהלותו ביחס לסערת התרבות המתקיימת בימים אלה. הכינוס מתקיים לאחר שבחודש שעבר התפטרו בדרמטיות 5 מתוך 12 חברי הוועד המנהל של שח"ם (נדב בושם, ישי גולן, רוני דותן, רינת מטטוב וחלי גולדנברג), במחאה על תגובת הארגון להצהרות, להחלטות ולהגבלות מצד שרת התרבות מירי רגב ושר החינוך נפתלי בנט. במסגרת האסיפה, נערכו בחירות לוועד המנהל החדש, אליו נבחרו לראשונה חברי וחברות שח"ם דניאל בוצר, יניב ביטון, שרית וינו אלעד, אסתי זקהיים, אורנה כץ ושרה פון שוורצה ונבחרו לקדנציה נוספת חלי גולדנברג, זוהר שטראוס, גיא לואל, אורי יניב, לין לאור, ערן איווניר, ואוהד קנולר יו"ר הוועד המנהל.
השחקנית והסופרת חלי גולדנברג נימקה את התפטרותה כאקט מחאתי על התנהלות הוועד המנהל והעומד בראשו כלפי "הדה-לגיטימציה לתרבות בישראל, שמובילה באגרסיביות פוליטית חסרת תקדים שרת התרבות בימים האלה", כפי שכתבה באתר האינטרנט שלה. גולדנברג אמרה היום לוואלה תרבות: "התפטרתי מכיוון שלטעמי האישי ולדעותיי שח"ם חייב למצוא את הגבול המדוייק בין להיות איגוד מקצועי לבין להיות איגוד של יוצרים ושחקנים. ואיגוד של יוצרים ושחקנים חייב לקדש את חופש הביטוי והיצירה עד גבולות ההסתה והחוק. גם הלינץ' הטוקבקי שהאנשים שלא הולכים בזרם מקבלים לא צריך להשפיע בכלום. חופש הביטוי והיצירה הוא האל"ף באל"ף-בי"ת של דמוקרטיה, ואין שום צידוק או תירוץ בעולם שיכול לפגוע בדבר הזה. ברגע ששח"ם, מכל מיני סיבות, תגובתו היתה מעט מאוחרת, מעט מהוססת, לא חד משמעית באופן נוקב שאי אפשר בכלל לערער עליו, ברגע שהדבר הזה קרה הכעס שלי והאכזבה שלי היו גדולים. אם הייתי חצי שנה לפני בחירות בשח"ם לא הייתי בחיים מתפטרת והייתי נשארת ונלחמת, אבל מכיוון שידעתי שאנחנו שבועיים לפני בחירות, ובשבועיים לא יכול לקרות שום דבר, התפטרתי. זו היתה התפטרות מחאה, והיא עוררה והציפה החוצה את כל הדבר הזה, ובכך עשינו טוב, כי אני מקווה ששח"ם הולך להבריא. אני מקווה שההתנהלות של הוועד המנהל של שח"ם הפעם תהיה ללא יסמנים, לא לימין ולא לשמאל. אני מנחשת שאסתי זקהיים תחליף את אוהד קנולר כיו"ר שח"ם".
השחקן נדב בושם, שהיה ראשון המתפטרים מוועד המנהל של שח"ם, אמר לוואלה תרבות: "הגענו למבוי סתום לאן הדברים הולכים, גם מבחינת ההתנהלות מול מירי רגב וגם בצמתים אחרים של חוסר הסכמה. רצינו לחשוף שלא הכל בסדר. היה כעס על כך שבשח"ם לא מגנים על הזכות של אמן להתבטא בלי שיהיה נתון לאיומי פרנסה ולאיומים על חייו. זה התחיל בתקופת 'צוק איתן' עם אורנה בנאי. חשבתי שהאיגוד צריך להביע עמדה ברורה בנוגע לפרשות כמו תיאטרון אלמידאן. אי אפשר להתחמק מלהביע עמדה ברורה. ההתפטרות עוררה את ההד הציבורי שרצינו, ועובדה שלועד נכנסו כוחות חדשים ומוצלחים. אני מאחל להם המון בהצלחה".
נוכחות דלילה נרשמה באסיפה, ובלטה בהעדרה גילה אלמגור למרות שנרשמה מראש לשאת דברים על הבמה. השחקנית דליה שימקו אמרה לקהל: "מי שכופר במחשבה שהמדינה צריכה, חייבת בעצם, לממן אמנות ומתחיל לפתוח את זה לשיח ציבורי - לא מבין את תפקידה של המדינה", ובכך כנראה התייחסה לאמירתה מעוררת הסערה של השרה רגב, "הממשלה לא חייבת לתמוך בתרבות". "הדבר שאותי הכי מרגיז בנושא המימון של המדינה זה שהמדינה בכלל לא מממנת אמנים. היא מממנת גופים", הוסיפה שימקו. "כל התפיסה הזאת שאין לובי למצבו של האמן במדינת ישראל, זה שאנשים שנלמדים בבתי ספר, משוררים, סופרים, גומרים את החיים במדינה הזאת כמו כלבים כי אין מלגות, כי אין איזו מועצה שמסתכלת על הדבר הזה של אדם שבונה תרבות... ודוד אבידן יכול להינמק בחדר כיוון שהוא לא חשוב לאף אחד. זה המצב האמיתי שלנו. (מחיאות כפיים בקהל). לעניות דעתי, הדיבור על חופש ביטוי חייב להיות מהודק וקשור למעמדו של האמן במדינת ישראל. ואין לזה לובינג בכלל. לפעמים אני רואה שיש נניח מאבק להגדלה לאחוז (של תקציב התרבות - ש.ב). אבל חברים, לא ייצא לנו מזה דבר וחצי דבר אם לא נתחיל להבין שמי שמקיים את התרבות במדינת ישראל זה האמנים שמחרפים נפשם וגם מכתתים רגליהם כדי ליצור אמנות שהיא אמנות לא שבויה ולא משרתת מנגנונים שלוקחים את רוב הכסף. זאת אומרת שהשאלות מהו האמן, מה תפקידו במדינה, והאם יש לו זכות אחרי 20 שנה שהוא פועל למען המדינה גם לקבל משהו באופן אישי מהמדינה, זה שאלות שצריך להתחיל לשאול, ותפקידו של האיגוד לשאול, כי זה חלק מהמקום שלך, ולא רק החוזים". עוד התייחסה שימקו לעימות שבין גילה אלמגור לשרה רגב. "ברגע שהגברת הראשונה של התיאטרון אומרת משהו שנראה למישהו לא מתאים עושים עליה עליהום כאילו רצחה כמה וכמה ילדים, בחברה לא מתוקנת ולא מתורבתת".
אסתי זקהיים הכריזה על כוונתה להתמודד מול אוהד קנולר על תפקיד יו"ר הוועד המנהל של שח"ם, וזכתה לתשואות לאחר הכרזתה. היא הציגה את עצמה על הבמה "כאשה שגדלה בבית ימני, בת לאם חברת מרכז ליכוד, נשואה לאדם שומר מסורת וכמצביעת מרצ. אני מודעת לכל הקונפליקטים וחושבת שצריך ליצור שיח. זה לגיטימי והכרחי להביע דעה, בלי לפחד שמישהו יכרות את הראש שלנו. חופש הביטוי הוא הכרחי, הוא אוויר לנשמה וליצירה. האישיות של שרת התרבות והנטייה שלה לירות מהמותן היא אולי בעייתית, אבל מצד שני היא כן מאפשרת דיאלוג פתוח והגדרה מחדש של דברים. אני רוצה שאנחנו נפגוש אותה, אני רוצה לדבר איתה. ואני אגיד לכם משהו: אני חושבת שאנחנו יכולים וצריכים לרתום אותה לטובת האמנים. האשה הזאת היא בולדוזר, ואם היא רוצה להשאיר חותם, והיא רוצה, אז שתפעל ביחד איתנו למען הסדרת תקציב של אחוז אחד לתרבות".