נושא יחסי המין על פי ההלכה היהודית רחוק מלספק עובדות חדשות שלא קראנו או ראינו כבר במקומות אחרים, כולל בפולמוסים מלפני מאות ואלפי שנים, אבל לשמחתו של אמנון לוי מדובר בנושא שקשה לפספס איתו. לכך הוקדשה אתמול (שני) פתיחת העונה של תוכניתו "פנים אמיתיות" - יחסי מין בחברה החרדית. כותרת מעט מעצבנת, כי לא מדובר באמת בחברה החרדית אלא בחסידות מאוד מסוימת - גור. בכל מגזר דתי ישנו עשרות הקפדות הלכתיות על כל דבר ועל כל היבט, כולל על חיי נישואין ויחסי אישות, אולם חסידות גור היא הקיצונית ביותר בכל הנוגע למין ורומנטיקה בין בעל לאשתו. הגם שמדובר בעניין תמיד מסקרן מבחינה אנתרופולוגית, כמו ללמוד על הרגלי מיניות של איזה שבט זר ופרימיטיבי, בסופו של דבר קיבלנו סקירה נקודתית שאמנם סיפקה עניין אבל השאירה את חצי תאוותנו בידנו (לא התאפקתי).
לוי שוטח את המניפסט ההלכתי המעגן את אנשי חסידות גור, שנהגה על ידי מייסד החסידות ומאז התפתח - אם זו אכן המילה הנכונה. מותר לשכב רק פעמיים בחודש אלא אם כן יש אישור מהרב המייעץ, גורם שמלווה זוגות צעירים גם שנה אחרי הנישואין ומעורה בפרטים הכי אינטימיים של חייהם המשותפים. לאישה אסור לעולם להגיד בפירוש שהיא מעוניינת אלא עליה לרמוז על ידי כך שהיא מתאפרת. חובה עליהם לקיים את מצוות הרבייה כבר בליל הכלולות, חרף העובדה שבמקרים מסוימים החתונה היא פגישתם השנייה או השלישית. את המעשה הם מבצעים בחושך מוחלט, אסור אפילו שתיכנס אלומה מהמסדרון הסמוך. על האישה לשכב על גבה ולחכות שהגבר יפעל ויבצע את מה שלימדו אותו, אסור לה אף פעם להיות זו שמעל. הגבר לא מתקלח לעולם בבית אלא רק במקווה - הוא אף פעם לא מתפשט כליל בביתו. ועוד ועוד סיפורי אימה מסמרי שיער שמעוררים כלפי גור, הגדולה מבין החסידויות בישראל, לגלוג ברחוב החרדי וכינויי "נזירים" לאנשיה - כך מלמד אותנו לוי בתוכנית.
תקנות מהסוג הזה שזורות לכל אורך פרק הבכורה ומציירות תמונה עגומה וללא ספק טראומטית עבור החסידים, ובעיקר החסידו?ת. את הצד השני של המתרס, משהו שמזריק קצת אנושיות בסיסית לעניין אנושי בסיסי כמו מין, מספקת הדמות הכי מלבבת וסימפטית בו - אחד רב ישראל, אף הוא חסיד גור, בחור צעיר המפעיל רשת לחנויות אביזרי מין עבור הציבור החרדי במחירי רצפה. הוא מציג פן שונה בתכלית המדגיש כי לא הכל שחור ולבן בעניין הזה - אפילו שהחפצים באים לשרת את אותן תקנות הלכתיות מחמירות, הם עדיין עוזרים מאוד לשוות תחושה שגם בציבור קיצוני ומחמיר כמעין זה, למישהו איכפת מרווחתם של פרטיו. שלא לדבר על כך שעצם אזכור רוקט פוקט בין כל הדקדוקים האלה הוא שינוי מרענן.
לוי מספק עוד כמה זוויות בתוכנית, המעניינת מתוכן היא ההתנגדות החריפה בקרב החרדים עצמם התוקפים את התקנות של חסידות גור כגזירות ככאלה שלא ניתן לעמוד בהן, ועל כן הופכות למעשה למכשול ולפתח לחטאים. למרות שהקולות מנגד זכו להתייחסויות תכופות, הן היו מועטות ולא שקולות. איפה החסידויות האחרות? מה עם ירידה לרזולוציות של חיי האהבה גם בפלחים אחרים בקרב הציבור החרדי? היכן ספרי ההדרכה הליברלים על מין לחרדים שאנחנו שומעים עליהם חדשות לבקרים? תחת זאת רגעים רבים במהלך התוכנית הקנו מצד אחד תחושה של דישה במשהו שכבר הבנו, מצד שני היטפלות לרגעים תמוהים (מה דה פאק הקורא במזוזות הזה?), ועל הכל שרה פסקול תמוה עד גחמני שלפרקים הפך דרמטי בלי שום צורך. התוצאה הייתה פרוטרוט מאוד ספציפי ובכל זאת מעט מפוזר, שלא הבהיר כדי הצורך על אילו פנים אמיתיות אנחנו בעצם מסתכלים כאן.