שלוש שנים כבר עברו מאז הרמיקס המצליח של וונקלמוט הגרמני ל"Reckoning song (One Day)" של אסף אבידן, שלא רק הפך לאחד מהלהיטים הגדולים בעשור הנוכחי, אלא הביא גם ללידתו של ז'אנר חדש בעולם הדאנס: הפולק האוס. אמנם לא תמצאו לכך תיעוד רשמי במילון אוקספורד, אבל סביר להניח שהפלייליסט האישי שלכם כולל לא מעט קטעים שניתן להכניס תחת קורת הגג הזו, ובראשם כמה מהשירים המצליחים של אוויצ'י, שמות כמו מילקי צ'אנס (עם "Milky Dance"), רובין שולץ ("Prayer In C"), ועוד עשרות "רמיקסים אקוסטיים" שהם חלק בלתי נפרד מכל אוספי הדיפ/צ'יל האוס הטרנדים שכה פופולריים ביוטיוב בשנים האחרונות כמו למשל "Fade Out Lines".
באופן מפתיע, ולמרות מקדם המיאוס עצבני (בכל זאת, דאנס אקוסטי), נראה שהז'אנר עדיין נותן עבודה במצעדי אירופה ומעת לעת מפציע לו להיט שמלמד שכבר לא מדובר בטרנד בלבד, אלא בז'אנר לגיטימי לגמרי.
הדיבור הנוכחי הוא הלהיט הענק "Are You With Me" של הדיג'יי הבלגי Lost Frequencies שמשתמש באותו טריק שעבד אצל אבידן: הפקת דאנס מינימליסטית, שלוקחת אלמנטים בסיסים משיר אקוסטי במקור (ערוץ הגיטרות, שורת מנטרה מנצחת, פיץ' מוגבה על הווקאל) והופכת אותו בהינף יד על הסמפלר, להמנון קלאבים מדבק. שלא כמו במקרה של אבידן, הפעם מדובר בשירות של ממש לציבור, כי הקטע המקורי מ-2012, ששייך לזמר הקאנטרי אסטון קורבין, הוא לא הדבר הכי כיף שיש, בלשון המעטה.
חובבי מצעדי אירופאים מכירים אמנם את הרמיקס כבר מאמצע השנה שעברה, אז להט הקטע בבלגיה ומשם זלג למדינות שכנות כמו גרמניה, שוויץ והולנד. בשבועות האחרונים הוא יצא רשמית גם באנגליה, כבש את המקום הראשון שם, נכנס גם לפלייליסטים כאן בארץ ומפה כנראה כבר אף אחד לא יכול לעצור אותו מלהיכנס לרשימות הסיכום השנתיות במצעדים. אם להסתמך על ההצלחה הקיצית של "Cheerleader", שעבר את אותו מסלול בדיוק, ונמצא כרגע במקום השלישי בבילבורד, זה כנראה עניין של זמן עד שהוא יכבוש גם את אמריקה.
סיילנטו מחכה לכם
אי אפשר שלא להריח את הזיעה והמאמץ של ריהאנה בלהציל את "BBHMYMM", הסינגל האחרון והחלשלוש שלה, מלהיזכר בספרי ההיסטוריה כאחד מהפלופים היותר מאכזבים ששמה חתום עליהם, ולראייה הקליפ ה"שערורייתי" והדי דוחה שהוציאה בשבוע שעבר וצולם חודשים (!) אחרי שהשיר יצא רשמית לרדיו. אם מסתכלים גם על הקליפים החדשים והסופר מושקעים של קולגות ברמתה כמו קנדריק לאמאר ("Alright"), פארל וויליאמס (עם "Freedom"), ואמינם ("Phenomenal"), שני האחרונים יצאו בלעדית לאפל מיוזיק, לא יהיה מופרך להגיד שגם האמנים הכי מבוססים בהיפ הופ היום, צריכים כנראה להזיע את החיים שלהם, כדי להישאר רלוונטים היום.
המאמץ והכסף שמשקיעים המייגו'רים אמנם הכרחיים כדי להשאיר אותם גדולים מהחיים, אבל באותה נשימה מרגישים גם פאתטיים למדי, בזמן שבטופ 10 של המצעדים באמריקה מככבים דווקא ראפרים בתוליים, שהתגלו ברשת והדיסקוגרפיה שלהם כוללת, במקרה הטוב, מיקסטייפ וחצי בקושי. דוגמאות עדכניות הם Fetty Wap, ראפר בן 25 שצבר פופלריות בסאונדקלאוד והגיע למקומות הגבוהים במצעדים בארה"ב עם הלהיט "Trap Queen" ו-T-Wayne גם הוא בן 25, שכיכב עם הלהיט "Nasty Freestyle", אחרי שהפך לתופעת רשת בזכות קטע בו עשה, ובכן, פריסטייל.
אבל מי שזוכה להכי הרבה תשומת לב בימים אלה הוא הראפר סיילנטו בן ה-17, שהעלה לרשת בתחילת השנה את להיטו החופר "(Whip/Nae Nea) Watch Me," ומאז הספיק לצבור 48 מיליון צפיות ביוטיוב, הפך לתופעה ויראלית בזכות הריקוד שלווה לקטע והפך לסנסציית רשת שסידרה לו חוזה הקלטות באחת מחברות התקליטים הגדולות האמריקה. השבוע יצא הקליפ הרשמי לקטע שמרכז כמה מהגרסאות הבולטות לקטע, במקביל לעלייה נוספת בבילבורד אל המקום ה-7 והמכובד, וזאת כנראה ההתחלה.
ובכל זאת קצת אופטימיות כדי שריהאנה תוכל לישון בשקט: ההיסטוריה מהשנים האחרונות מוכיחה שלרוב החבר'ה האלה נגמרים הדלק והמאזינים איפשהו בסינגל השלישי והם נשלחים חזרה לרחוב, או לכלא, תלוי כמה כסף שמרו בצד מתקופת הזוהר. אז ביץ, את יכולה להיות רגועה בעניין הכסף.