רוקנ'רול, בהיותו ז'אנר מוזיקלי, נברא לתוך עולם של מעריצים שחיפשו מרפא לפצעים פתוחים, פנימיים או פיזיים, בציפייה למצוא מילים שיבינו וגם תנועות אייר גיטאר או תופים שיעזרו לשחרר עצבים. הבלוז העצוב והרציני הוליד ילד רעשני במיוחד, שבמהלך העשורים הסתעף והתפתח בחלקו להיות מייצג של מיניות וטסטוסטרון. הסליזיות חגגה, האהבה סבלה מכה אחר מכה והרוק נבלע ונבעט מריפים לפעמים זועמים ולפעמים רגישים. אמנים מהרולינג סטונז עד האפגן וויגז וארקטיק מאנקיז שימרו וממשיכים לשמר את האיכות האפלה של הגיטרות החשמליות, אך מאחורי גבם העטוף במעיל עור ואטיטיוד, עם שפם מלוטש וגישה קלילה השואפת לפרום את חוטי הבגדים התחתונים, עמדו צוות ה', ג'סי היוז ואיזה אחד ג'וש הומי, שהרעידו את האדמה הפתיינית מתחתם. שנים רבות לאחר ששיחקו ביחד כדורגל במגרשי בית הספר, היוז והומי החליטו להקים את איגלז אוף דת' מטאל שבשלושה אלבומים השאירו את הסקס, שיחקו קצת עם הסמים, החליפו את הרצינות בהומור ושמרו על רוקנ'רול הדוניסטי כתמיד.
שבע שנים מפרידות בין האלבום הקודם של איגלז אוף דת' מטאל לאלבום העתיד לצאת באוקטובר השנה, "Zipper Down". תקופת זמן שבה ג'וש הומי היה עסוק בקידום אלבום מופתי בשם "Like Clockwork" עם להקת הבת-אם (אי אפשר להתעלם מ-Kyuss), קווינז אוף דה סטון אייג'. ג'סי היוז, השגריר הרשמי של הלהקה בהופעות חיות, הוציא ב-2011 אלבום תחת השם "Electric Boots" שקיבל ביקורות חיוביות וקלילות. שבע שנים זה זמן רב, אך נשמע כי זרמי החשמל לא נחלשו בין השניים. למרות תפקידו כמייסד וכותב, ובגלל שהוא אינו יכול לנשום בלי ליצור (היוז עצר את עצמו בקושי רב באחד הריאיונות האחרונים מלגלות על מה חברו עובד בימים אלה), הומי בחר שלא להופיע גם בסיבוב זה עם הנשרים, והשאיר להיוז ושאר הלהקה לייצג את חומרי הלהקה בכבוד ברוב ההופעות. כדי לקדם את האלבום החדש, הגיעו אמש חברי הלהקה כדי להצית בחזרה את אש הרוקנ'רול בתל אביב, והתוצאה הייתה רותחת וצפופה במיוחד.
לפני הסליז-פסט היו אלה "קין והבל 90210" המקומיים שעלו לבמה והזכירו אחים וקרובים אחרים לרוק עם מטאל ומילים מתחכמות. הם התחילו עם תמר "קוקי" אריאל שצרחה וצווחה על הבמה ובתוך מעגל שיצר מסביבה הקהל על הרחבה. איתמר לוי על התופים, יונתן השילוני על גיטרה חשמלית במיוחד ושאול לוריא על בס ניגנו בלי רחמים, חזק ומהר ככל האפשר, עד טיפת הזיעה האחרונה תוך כדי צעקות רק חצי מובנות לתיירים שבאו לצפות בנשרים. את ההופעה הם סיימו עם לוריא ששר מאיזור הקהל תוך כדי שמעריצים עזרו לו לסדר את המיקרופון, והוא קינח עם פוגו ידידותי עם כמה מהם לאחר מכן. מעריץ אחד בלט במיוחד ביכולתו לקפוץ לגבהים שלא ייאמנו, והוא היטיב לעלות ולהרחיב את תנועותיו גם לאחר מכן במופע המרכזי.
בדיוק לפי לוח הזמנים, הנשרים עשו את דרכם אל הבמה לקול תשואות הקהל. היוז עלה על הבמה עם חולצה שעליה כיתוב באנגלית ובעברית של שם הלהקה, לחץ את ידי הגברים בשורה הראשונה, נישק את ידי הנשים והכל עם חיוך אדיר של התלהבות על הפנים. "Bad Dream Mama" פתח את ההופעה כשכבר אחד אמיץ מהקהל עלה על הבמה וכשל בניסיונו לעשות סטייג' דייבינג. מסיבת הזיעה והפרומונים המשיכה עם שירים כמו "Cherry Cola", הסינגל החדש "Complexity" ו-"Wannabe in LA". הקהל לא הפסיק להריע, ולא רק בגלל היוז - דייבי ג'ו קטצ'ינג, שהפגין יכולות ריפיות חורקות שיניים וזריזות באצבעות, קיבל מהקהל את התשואות כל פעם שהוא רצה, והכל בהינף יד.
ההופעה שיקפה היטב את החומרים של הלהקה. על הבמה התנגנו שירי רוקנ'רול שנוצר למען כיף טהור, בלי ניסיון להיות מחוכם, כל המילים פשוטות וקלות שלוקחות את המוזיקה בכל דבר חוץ מאשר ברצינות. גם אם רשימת השירים הייתה שונה לגמרי, לא נראה שהקהל היה פחות נלהב. היוז הפגין יכולת עינטוז משעשעות, הציע נישואין לדייבי ג'ו ושמר על האווירה שתהיה כמה שיותר קלילה. בין השירים הוא שיבח את היופי הנשי המקומי, סיפר על השוטרת שבדקה לו את הדרכון והוא ייחל לבדיקה קצת יותר מקיפה ממנה, קיבל שאגות מהקהל כשטען שהוא בחיים לא יחרים כזה מקום, והקהל כמעט הפיל את המועדון כששאג לשמע ה"לך תזדיין" שרוג'ר ווטרס קיבל מהיוז, לאחר שהאחרון קיבל ממנו מייל בבקשה לא לבוא לתל אביב. נראה שהלהקה לחצה על כל הכפתורים הנכונים של הקהל שלא הפסיק להריע ולמחוא כפיים בין אם זה בין השירים או לקצב שלהם.
טוב, אולי אלה לא היו כל הכפתורים הנכונים. בעוד הלהקה דאגה למלא את כל החלל של המועדון בגיטרות רועשות ומרקידות, חלק מהקהל לקח את זה יותר מדי מעבר למה שצריך ורכבת הטמטמת של הפוגו עשתה עצירה חורקת מאוד על הרחבה התחתונה. בעוד הנערים והנערות אשר השתתפו בטקס (שאני לא מצליחה להבין מה כל כך מושך בו, עמם הסליחה) נהנו וחייכו תוך כדי הדחיפות והמכות, היו כאלה מאחורה שנפלו עקב השלשול האלים הזה, ולמרות כל זה קמו והמשיכו ליהנות, תודות ללהקה שהמשיכה להזרים אנרגיות טובות, ובכל זאת אותן דחיפות הותירו טעם מר בפה בהופעה שהייתה צריכה להיות הכל חוץ מזה.
ההופעה הסתיימה עם קרב גיטרות בין היוז לקאטצ'ינג שהסתכמה בשלום עולמי, ותודות לבית המשפט העליון בארה"ב, אולי אפילו בחתונה מדומיינת בין השניים. ילדות שנראה שלא עברו הרבה מעל גיל הבת מצווה עלו לבמה ברוח החרמנות הגברית שנוגנה על הבמה, פלירטטו עם בני הלהקה בתנועותיהן וזכו ליהנות מהשתחוות משותפת עם היוז ולהקתו שהודה לקהל ושלח אותו לביתו מלא בצלצולים באוזניים. הנשרים משחו את במת הבארבי בשמנים ארומטיים של סקס זמין, פלירטטו עם הקהל עם מילות עידוד פוליטיות ופחות פוליטיות ובתמורה קיבלו התמסרות מוחלטת, כמעט דתית, ולצער כמה בקהל - גם אלימה. האדם הוא חיה רעה, גם לטוב (אם זה תלוי בנשרים) וגם, מה לעשות, לרע. לגבי המחסור בג'וש הומי על הבמה - אין ספק שהוא היה שם ברוחו, בין קללה אחת לאחרת, בתוך הפגנות הברומאנס הרבות בין חברי הלהקה לאנשי ההפקה ובאווירה הג'ינג'ית חסרת הרסן. הוא היה יכול להיות תוספת נפלאה, אבל ג'סי וחבריו יותר מהספיקו כדי להבהיר שהרוקנ'רול הוא אלמותי (עם כמה קללות מאולתרות באמצע).
