פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שתי דקות מנתב"ג: "איביזה" יגרום לכם להרגיש שאתם ביבנה

      "איביזה" רוצה להיות ה"אסקימו לימון" החדש אבל בדרך למטרה הזו הוא שוכח שהוא קודם כל סרט שאמור לכלול גם תסריט והגיון פשוט. חבל שאף אחד לא הזכיר את זה לשי כנות לפני שהסרט יצא לאקרנים

      שתי דקות מנתב"ג: "איביזה" יגרום לכם להרגיש שאתם ביבנה

      הסצנה הכי מצחיקה ב"איביזה", וסליחה על הספוילר: יש תחרות גלישה בינלאומית באיביזה. הצופים על החוף מסתכלים על הגולשים כשהם רצים עם הגלשנים לים שקט לחלוטין. גל זעיר לא נראה עד האופק. הכרוז מורה על תחילת התחרות, ואז התמונה מתחלפת בצילומי-סטוק מהוואי או משהו, לגלים בגובה שמונה מטר ומעלה, פייפים, הילוכים איטיים, כל העסק. בשוט הבא – אבל באמת, בשוט הבא – מר גולש מגיע לחוף אל חבריו המריעים, כששוב, אנחנו רואים אותו יוצא מתוך ים שטוח יותר מפיתה עיראקית.

      הסצנה השניה הכי מצחיקה ב"איביזה": כש"ג'ניפר" אומרת "איי אם פרום איטלי", במבטא שמבהיר מעבר לכל ספק סביר שהיא נולדה וגדלה ברדיוס של שעתיים נסיעה מיבנה.

      רגע שהיה אמור להיות מצחיק, אבל הוא לא: במה שהיה אמור להיות בדיחת-גועל, אחד מהחבר'ה מחליט להשתין על כלב במסיבה. רגע לאחר מכן הכלב היה כנראה אמור להתנער באופן הזה שכלבים רטובים עושים, מתיזים מים לכל עבר כמו ממטרה, ולהשפריץ שתן על החברים השובבים. אבל הכלב כנראה לא שיתף פעולה במהלך הצילומים ולא התנער כמו שצריך, אז במקום זה אנחנו רואים תמונה שלו מזיז את הראש קצת שמאלה, ובשוט הבא ניתזים מים על גיבוריו האומללים ממקור לא ברור.

      איביזה (יח"צ)
      איזה קטעים פה (מתוך "איביזה", צילום: יח"צ)

      זהו "איביזה". סרט כל כך מחופף שעצם הקיום שלו מוזר. אחרי "שושנה חלוץ מרכזי" המצליח מהשנה שעברה, שי כנות מציב את עצמו בסרט הזה כממשיך דרכו של מנחם גולן – והכוונה היא למנחם גולן באחרית ימיו, כשהוא ייצר חלטורות מגוחכות כמו "ימים של אהבה" ו"ריקוד מסוכן", סרטים שנעשו בהשקעה המינימלית האפשרית ומתוך זלזול מוחלט בקהל, שיבלע כל מה שיתנו לו.

      על התסריט של הסרט הזה היה הכי קל ללגלג, אילו היה לו תסריט, ולא משהו שאולתר במקום שתי דקות לפני הצילומים של כל סצנה, כפי שמן הסתם קרה. לא ייתכן שמישהו קרא את הטקסטים של הסרט הזה ואישר לו תקציב. היומרה של הסרט היא לא בשמיים: הוא רוצה להיות "אסקימו לימון", לא יותר. שלושה חברים, לצורך העניין נקרא להם בנצי, מומו ויודל'ה, נוסעים לאיביזה כדי שמומו יוכל להשתתף בתחרות גלישה על מנת לממן ניתוח לאחיו הקטן. סיפור סוחט דמעות כזה, אגב, היה משכנע יותר אילו מומו היה מגיע משכונת עוני, ולא, כפי שנראה בבירור, צפונבון ממשפחה עשירה שבאמת לא צריכה לה להיות בעיה להשיג את ה"כעשרת אלפים שקל", מחירו של הניתוח הנ"ל. באיביזה החבר'ה פוגשים בנות ומסיבות ועושים שיגועים.

      איביזה (יח"צ)
      כמעט כמו סרט אמיתי (מתוך "איביזה", צילום: יח"צ)

      זה לא שהדמויות לא מפותחות, או שבעלילה ניתן למצוא חורים, או שהסרט לא נושא מסר חשוב, או כל בעיה אחרת מהליגה הזו. הבעיה עם התסריט (אם אכן היה כזה) של "איביזה" יסודית הרבה יותר: הוא פשוט לא גמור. שורות לא מתחברות אחת לשניה. נראה כאילו סצנות שלמות פשוט חסרות: דמויות מופיעות ופתאום כולם מכירים אותן בשמותיהן למרות שהן לא הוצגו, אנשים נעלמים ומופיעים בלי סיבה או הגיון. דוגמה בולטת: יודל'ה דלוק עוד מילדות על מישהי, שלגמרי במקרה נמצאת גם היא באיביזה, אבל לא מצליח לדבר איתה, ואז היא קשורה באיזה ארון והוא מאיים עליה באקדח צעצוע ודורש כסף. הסרט לא מראה שום שלב של התהליך שהוביל למצב הזה. הם פשוט נמצאים שם פתאום. הוא חטף אותה בכוח? זה בכאילו? זה ברצינות? היא יודעת מזה? היא לא? אם זה בצחוק, למה הוא משאיר אותה נעולה וחסומת-פה בארון?! אם הוא באמת חטף אותה, למה היא אחר כך אומרת שזה היה בצחוק, במקום, נגיד, לקרוא למשטרה כדי שתכניס אותו לכלא לכמה שנים? ברצינות, היה אפשר להתלונן על כך שהסיפור אידיוטי, אילו רק היה ניתן להבין מה בכלל הסיפור.

      יודל'ה הוא גם חנון שאוהב את "מלחמת הכוכבים", ולכן זה היה יכול לעזור אילו מישהו בצוות ההפקה של הסרט היה נחשף ל"מלחמת הכוכבים". כך אולי היה אפשר לצטט מתוכו שורה אחת נכונה, ולא לומר דברים כמו "יש פה כח רע". יש גם סצנה בסרט שבה יש מצב שהיתה אמורה להישמע ברקע נעימה הנושא של "מלחמת הכוכבים", אבל כנראה שבסרט לא השיגו את הזכויות לנעימה או משהו, כי המוזיקה שנשמעת מזכירה נגן טובה שמנסה לנגן "היום יום הולדת" ולא לגמרי זוכר את התווים.

      איביזה (יח"צ)
      יודל'ה מודל'ה (מתוך "איביזה", צילום: יח"צ)

      המוזר באמת ב"איביזה" הוא שהחפיפניקיות המוחלטת הזאת, הסיפור המחונטרש והעריכה החובבנית והעובדה שה"סיפור" ייראה חסר הגיון לאנשים תבוניים, מלווים בצילום מקצועי. הוא אשכרה מצולם יפה, הסרט הזה. יש אפילו סצנות חלום עם אפקטים. אם תראו רק תמונות אקראיות מתוכו תוכלו להישבע שזה סרט אמיתי. תקציב, מסתמן, דווקא היה. ‏אילו הסרט רק היה נראה עלוב כמו שהוא נשמע, אולי הוא היה יכול להיכנס לקלאסיקות של הסרטים הגרועים-כל-כך-שהם-טובים הגדולים בהיסטוריה.

      ההסבר הסביר ביותר לקיומו של "איביזה" הוא זה: היה צריך קומדיה לקיץ. סטייל "שושנה". משהו שייצא בתחילת יולי ושילדים בחופש יוכלו לראות. העמידה בזמנים היתה ערך עליון, ולמרות שלא היה לאף אחד מספיק זמן לכתוב תסריט כמו שצריך, או לערוך את הסרט עד הסוף – זה לא משנה. הוציאו אותו עם מה שיש. זה שהסרט הזה הוא מוצר תעשייתי, מילא - אבל זה מוצר לא גמור.

      ומה אתם חשבתם על "איביזה"? ספרו לנו בתגובות