מושיק עפיה - "מחבק את החיים" (3:25)
החיים הם לא דבר פיזי, אבל מושיק עפיה בכל זאת מצליח לחבק אותם. זה קורה בשירו החדש, פרי עטו ומוזתו של אופיר כהן, שנעזר בקצב הלמבדה ובהברקות לא מבריקות כמו "מרחתי אנשים כמו שוקולד נוטלה", כדי למנף את זכייתה המרגשת של הגבה המזמרת ב"האח הגדול".
לזכותו של המנון הניצחון אפשר להגיד שהוא לא מהודר ואפי אלא דווקא צנוע וכמעט אלגנטי (עפיה מצולם על עטיפת הסינגל עם חליפה ובלי נעליים, כשמאחוריו תפאורת פלסטיק שמזכירה את עיצובי "האח הגדול"). שיר חמוד שכזה, סימפטי, עושה חשק לחייך - משהו כמו התדמית של מושיק עפיה בבית האח הגדול, רק בצורה של שיר.
עפיה, זמר בינוני למדי, מחבק את החיים בראש מורם, אך לא מרומם ("זה נחמד, אבל ידוע שהחיים הם כמו גלגל של קרוסלה"), וכחלק מהבנייה של תדמית האחלה-בנאדם הוא גם לא שוכח לבקש מאופיר כהן להתייחס במלים לסוגיית החובות, שמהווה כתם כעור על שמו הזך ("על טעויות אני יודע / צריך גם לשלם / לא מתחבא ולא בורח").
השאלה כעת היא רק האם החיים יזרמו איתו ויחבקוהו חזרה או שמא יגישו נגדו תלונה במשטרה. בינתיים, אשלח מפה חיבוקי קטן, סמלי, של שני כוכבים וחצי, למושיק עפיה. בכל זאת, איש חמוד.
(שני כוכבים וחצי)
דודו טסה והכוויתים עם נינט טייב - "ד'וב ותפטר (יא סלימה)" (3:33)
לפני ארבע שנים, צלאח ודאוד אל כווייתי שני עמודי תווך בתולדות המוזיקה העיראקית, זמרי החצר של המלך פייסל, וגם, על הדרך, סבו ודודו של דודו טסה היו חתומים על הפרויקט היהודי-עיראקי החשוב והמרגש ביותר שנצפה כאן מאז המצאת הסביח ("דודו טסה והכוויתים").
קרוב לוודאי שהם לא היו מודעים לכך אחרי הכל, דאוד מת ב-1979 וצלאח מת ב-1989 - אבל אם השמועה על הצלחתו המסחררת של האלבום (שיצא גם בשתי מהדורות ויניל) בכל זאת הגיעה איכשהו לגן עדן (אומרים שזה בעיראק), אפשר להניח שתגובתם האינסטינקטיבית היתה הרמת גבה.
"בסדר", אולי אמר אז דאוד (סבא של דודו), "זה דודושק'ה שלי, אני אוהב אותו, בדעלק, אבל...". "כן", אולי הסכים איתו צלאח, "אתה צודק, מה לו ולזה? מה, לא מספיקה לו המוזיקה של הצעירים?"
- "לא יודע, צלאח. מה אני אגיד לך? העיקר שייהנה, החמוד הזה. אולי זה אפילו יעבוד לו, לך תדע. תן צ'אנס".
בסוף, כידוע, התברר שהאלבום שיצר טסה (בשיתוף עם ניר מימון) הוא פסיפס מוזיקלי ותרבותי מרהיב שגבולות הזמן והמרחב שלו מיטשטשים בעזרת עיבודים שמבוססים על התכה מיומנת של ישן וחדש, מזרח ומערב, קלאסיקה ואלקטרוניקה. זו היתה יצירה מרתקת שלמרות היותה פוסט-מודרנית בהגדרה, הצליחה גם לחדור עמוק ללב. כן, גם האחים אל כווייתי לבטח היו מרוצים מהתוצאה.
ספקנות דומה צצה נוכח עצם ההחלטה של דודו טסה להכניס את נינט טייב לסיפור הזה, שפרקו השני נפתח כעת בסינגל חדש. "בסדר", אומר אני, "זה דודושק'ה שלי, אני אוהב אותו, בדעלק, אבל...". "כן", עונה לי אני, "אתה צודק, מה לנינט ולזה? מה, לא מספיקה לה המוזיקה של הצעירים?".
- "לא יודע, בהריר. מה אני אגיד לך? העיקר שתיהנה, החמודה הזאת. אולי זה אפילו יעבוד לה, לך תדע. תן צ'אנס".
כן, שווה לתת צ'אנסים בחיים. אף על פי שיש משהו קצת פאתטי ודפוק בליקוק הקולקטיבי של מוזיקאים איכותיים ומגניבים לנינט (גלעד כהנא, יהלי סובול, אביב גפן, רוקפור), דודו טסה מצליח להפתיע בגדול. השיר הזה מעולה. המקצב משלהב, הקאנון (של אריאל קסיס) מכשף, הלחן מטריף והעיבוד מכבד את חומרי הגלם המיוחסים ומחדיר בהם ביטים הגונים והולמים.
הישג מרשים אף יותר מכל זה נוגע דווקא לאורחת, נינט, שמתחברת לחומר הקלאסי בטבעיות מפתיעה, וחושפת, אגב, כך, את ייעודה האלוקי באזורנו: זמרת ים-תיכונית אותנטית, בעלת זיקה בלתי אמצעית לשורשים העמוקים של צלילי הלבנט ויכולת להגישם בדרך קולית, עדכנית, אמינה ויעילה הרבה יותר מזו המאפיינת את אלבומי הסולו שלה. עובדה: בשיר הזה, לראשונה מאז גמר "כוכב נולד" גם היא, כמו דודו, טסה.
(חמישה כוכבים)
סגיב כהן - "את כמו הרוח" (4:07)
לא נעים ואף לא יאה לזלזל בשיר שאת מילותיו כתב תא"ל במיל' אביגדור קהלני אחרי כל מה שהוא עשה בשבילנו בעמק הבכא, אבל, איך לומר, ידו של מפקד גדוד 74 לא בהכרח היתה על העליונה בשיר הזה (שהקדיש לרעייתו).
נכון, הז'אנר ידע, יודע ועוד יידע בלדות קיטשיות ובנאליות מזו, אבל גם במשפטים כמו "והזמן דוהר מהר / רודף את השנים / ואת ילדה נשארת יפה מנעורים" יש מידת מה של סתמיות, עטופה בלחן רפה ובעיבוד שמאופיין במוגזמות כללית, בעיקר בפזמון הנורא (אייטיזי ובכלל) שלא היה מתקבל לאירווזיון בגלל דרמטיות יתר.
נשמע, אפוא, שמדובר בשיר חשוב, רציני, כבד ראש ומשקל. קולו הדק והמדויק של סגיב כהן עושה ככל שביכולתו - ויכולתו מרשימה - כדי להצדיק את ממלכתיותו המאולצת, אבל זה לא עובד בלי גיבוי מלודי (האקורד המפתיע בפזמון לא ממש מפתיע) וטקסטואלי (שוב, סליחה המפקד). סגיב כהן ואביגדור קהלני בחיים לא יצליחו להדוף ככה את הסורים. הלך עלינו. שמע ישראל.
(שני כוכבים וחצי)
סגיב כהן - "אני היום" (3:43)
מתברר שניצלנו. אכן, הידד. את המגינה הזאת אי אפשר להפסיק וכו'. אפילו סגיב כהן עדיין פה, בסינגל נוסף שיוצא לצד זה הקודם - פיוט בן 300 של רבי שלום שבזי (בהודעה לעיתונות קוראים לו "שלם שבזי", אז לא בטוח בקשר לזה, אולי זה אחיו התאום) עם עיבוד משונה, מחורפן קלות, שיושב על מקצב מסיבתי שמזכיר דראם אינד בייס מתחילת העשור הקודם.
בשמיעה ראשונה זה קצת מציק באוזן ובעיקר מעורר תימהון, אבל אחר כך, כשזה נתפס, מתברר שזו יציאה מוצלחת למדי של אינדי מזרחי. איך הגענו לזה מהשיר הקודם, שהיה, כזכור, השיר השקול, האחראי והרגיל ביותר ביקום? דרך הקונספט בפרויקט הנוכחי של כהן, שנקרא, בהתאם לאופיו, "בין לבין".
הרעיון: סגיב כהן מוציא בכל כמה שבועות שני סינגלים בו זמנית, שונים לחלוטין זה מזה, באופן שמציג את ורסטיליותו הנודעת. או זה, או שסגיב כהן הוא שני אנשים שונים לגמרי שרק נראים אותו דבר, נולדו באותו יום, חולקים את אותם הורים ועונים לאותו שם. כן, כנראה שזה הסיפור. מעניין.
(שלושה כוכבים)