כבר עברו השנים: איך היו נראים החיים של זוהר ארגוב בגיל 60?

גיא פינס: "לצערי יש חשש סביר שלו היה נשאר בחיים, וזה לא סביר לנוכח ההתפוררות שלו מהסמים הקשים, זכרו של זוהר ארגוב היה מוכתם בפרשיות שאפפו אותו עד ימיו האחרונים. דווקא מותו הדרמטי אפשר לציבור לדלג על ההתמכרות להרואין ועל האלימות ולהתמקד בזיכרון השירים היפים והמהפכה שזוהר סימן פה. בזכות המוות המוקדם הזיכרון הולבן קצת, כמו, להבדיל, במקרה הדומה של הבלונד הנצחי של מרילין מונרו".

דידי הררי: "להערכתי הוא היה אייקון כיום גם לולא מת. כי מוזיקה טובה סופה להתגלות. המוזיקה שלו היתה טובה, היא פשוט נולדה בזמן לא נכון. נוצרה סביבו טבעת נוספת של הילה מעצם העובדה שהוא איננו. אם היה חי המוזיקה שלו בהחלט היתה עושה את הרעש הראוי והוא בהחלט היה מקבל את המקום הראוי לו במוזיקה".

רבקה מיכאלי: "אם הוא היה מת ממשהו פחות הירואי מההירואין, אז הוא לא היה כזה אייקון. לא, לא, אני רוצה לשנות - הוא יישאר לנצח אייקון, כל זמן שיש פרחים בגן ושהדמעות זולגות".

מאיר ראובני, שהיה מפיקו של זוהר ארגוב (לצד אשר ראובני מנהלו): "אילו זוהר לא היה הולך לעולמו במקרה הטרגי בבית הסוהר, הוא היה מגיע למקומות שאף זמר בזמר הים-תיכוני לא היה מגיע אליהם. היה לו את כל הכישורים לכך. הוא היה אחד מבכירי האמנים, כבר היו מאחוריו 100 תקליטים, ואני ואחי היינו המנהלים שלו גם היום".

יוסי גיספן: "אילו זכה להגיע לגיל 60 איש לא יכול היה לקחת ממנו את היכולות הקוליות והפנומנליות שלו. לגבי מלכים לי יש מלך אחד הקב"ה".

אמיר בן דוד, עיתונאי, מוזיקאי (להקת אבטיפוס) ותסריטאי (הסרט "זוהר", שעסק בארגוב): "אם זוהר היה נשאר בחיים, מקומו בתולדות המוזיקה הישראלית ובדמיון הישראלי היה דומה לזה של חיים משה ושימי תבורי. הוא לא היה המיתוס, שחלקו נבנה בגלל הסרט וההצגה ובעיקר בגלל המוות וסימני השאלה סביבו. אנשים שמתים צעירים ובנסיבות דרמטיות, זה תמיד מוסיף איזה אפיל. השירים שלו עצומים וזוהר היה זמר ענק, אין על זה ויכוח, אבל יש את האקס פקטור של המוות הדרמטי בגיל צעיר. חיים משה, שהיה זמר לא פחות טוב מזוהר, גם לו היו להיטים באותה תקופה וגם הוא היה גדול, עדיין חי בינינו ועם הזמן איבד את ההילה הזאת. חיים היה שפוי ולא הרס את עצמו, אז לא נבנתה סביבו אגדה. אם זוהר היה נשאר בחיים יכול להיות שהוא היה מוציא תקליטים מביכים ועם הזמן היינו מאבדים בו עניין. לא כולם נהיים שלמה ארצי".

מרגלית צנעני: "הוא היה ממשיך והופך לסוג של בוב מארלי מקומי. גם לשמו של בוב מארלי נקשרים דברים בגלל מה שקרה לו. אני לא יודעת אם היה נשאר באותו מעמד. נכון שמותו הסב לו הילה ענקית ואדירה, אבל לא סתם. מתו גם רבים אחרים. הבחור הזה היה פורץ דרך אמיתי. הוא גם היה הדבק בין עדות ישראל. כל עדה ניכסה אותו לעצמה".

דודו אהרון: "אני מאמין שאם זוהר היה נשאר בחיים הוא היה שומר על המקום שלו, נשאר המלך ומוציא שירים אפילו יותר טובים מהשירים המדהימים שהוציא. אני מאחל לעצמי שעוד 20 שנים יהיו לי שירים כמו של זוהר, שהשאיר מורשת שכולם יכולים לקנא בה".

השחקן דן שפירא, שגילם את זוהר ארגוב במחזה על חייו, "זהר", בתיאטרון הקאמרי: "אני חושב שהוא היה ממשיך להיות לא 'המלך' אלא אקרא לזה 'האב' של המוזיקה המזרחית, והמודל הראשוני והאותנטי ביותר הקיים".

אמנון ארגוב, אחיו של זוהר ארגוב: "אם זוהר היה איתנו בחיים, הוא בוודאות היה נשאר באותו מעמד. אם הוא היה מופיע בירח, כולם היו שוכרים חלליות כדי להגיע להופעה".

ערן צור, שחידש את הלהיט "אלינור" של ארגוב: "אני שם לב בזמר המזרחי שהכוכבים הגדולים משתנים מהר, מצד שני יש לך אנשים שהם אבות המזון של הז'אנר כמו יהודה קיסר. קשה לי להאמין שזוהר היה היום במעמד אייקוני, אבל הבנאדם הזה היה כל כך מיוחד שאני חושב שכל שיר שהיה מוציא אי אפשר היה להתעלם מזה. אם היית נותן לו עוד 30 שנים היו עוד כמה יצירות מופת".

אמנון ארגוב: "זוהר היה יוצא מזה, כי הוא תמיד רצה לצאת מזה, אבל אז לא היתה את המודעות ולא ידעו איך מטפלים. הוא תמיד היה מחבק את מי שהיה מציע לו טיפול".

מאיר ראובני: "אם היה נשאר בחיים הוא לא היה נשאר בסמים. כי הוא הבין שעם הסמים חייו כבר לא חיים".

דן שפירא: "אני בוחר תסריט שזוהר, אם הגיע לגיל 60, כנראה הצליח להיגמל מהסמים אחרת לא היה שורד".

יוסי גיספן: "אני משוכנע כי אילו היה בין החיים, מצבו הבריאותי היה כופה עליו גמילה והיינו זוכים בזוהר חדש".

אמיר בן דוד חושב אחרת: "יש סטטיסטיקות, ולא הרבה נרקומנים מהסוג של זוהר נגמלים. בשביל להיגמל זוהר היה צריך להתנתק מחיי הלילה, מהמועדונים ומכל ההוויה מסביב, אז יש פה גם עניין גנטי. הנטיה שלו להתמכרות קשה היא כנראה משפחתית - אתה רואה את גילי, ואבא שלו היה אלכוהוליסט. זו כמו לשאול האם בנאדם שחולה במחלה כרונית יבריא ממנה. הסיכוי שהוא היה יוצא מזה לא גדול".

גיא פינס: "אני מעדיף לא לחשוב עליו נגרר לאודישנים ל'אקס פקטור' או 'דה וויס', נלעס היטב בפרומו ואז נזרק, כי סיפור חייו, עלייתו ונפילתו הם חגיגה לכל מלהק ריאליטי. בוודאות הוא היה מחוזר מאוד. מה שבטוח: המפגש המרגש עם נינט לדואט של 'ים של דמעות' בחגיגות העשור של 'כוכב נולד' היה שיא של רייטינג לתוכנית".

מרגלית צנעני: "יכול להיות שזוהר היה שופט בריאליטי מוזיקלי, יכול להיות שהוא היה אפילו מעניין מאוד בתפקיד הזה, כי היתה לו סוג של ורבאליות מדויקת. תראה את הריאיון שלו עם מני פאר, תראה איך הוא מדבר, ותראה שטמבל הוא לא היה. אבל ממה שאני זוכרת ומכירה, זוהר לא היה הולך ל'האח הגדול'".

ערן צור: "בזמנו הוא עשה טלוויזיה, כמו סיבה למסיבה. אז יכול להיות שכן. לא חושב שהיה לו עניין לשפוט אחרים בריאליטי מוזיקלי. אבל כן היה לו עניין להיות באור הזרקורים. אולי היה הולך ל'האח הגדול".

אמיר בן דוד: "היו מציעים לזוהר הרבה כסף כדי להשתתף בריאליטי. אם היה נשאר נרקומן, הוא היה צריך הרבה כסף. באיזשהו שלב לא היה עומד בפיתוי והולך לאחת מתוכניות הריאליטי, שקשה לצאת מהן טוב. הוא חלום של מלהקי ריאליטי".

אמיר בן דוד: "זוהר היה נשאר מחוץ למשחק. הוא נולד, חי ומת בעולם שונה מזה שאנחנו חיים בו, לפני ערוץ 2, הכבלים, האינטרנט והסלולר. לולא היה מפספס את ערוץ 2, הוא היה אורח נחשק במעגל של דן שילון. לזוהר היה קשה לשחק את המשחק כמו שאייל גולן ידע לשחק, כולל ניהול כלכלי ומיתוג עצמי. ההתנהלות שלו היתה מזכירה את ההתנהלות של גילי, הבן שלו".

דידי הררי: "זוהר הוא מהסוג של הדור הישן. הוא היה נשאר וגאה עם הדור הישן של החברים, חברים לא בפייסבוק אלא חברים שאתה יכול לחוש אותם".

יוסי גיספן: "אילו זוהר היה בינינו, היה קשה מאוד למצוא אותו בהשקות ובמדורי הפפראצי".

אמנון ארגוב: "אחי לא היה פותח חשבון בטוויטר. הוא בעצמו היה טוויטר. אבל הוא היה עושה פוזות לפפראצי. הוא היה עמך, נטול פוזות. הוא ידע שהוא אלוהים, אבל התנהג כמו בן של אלוהים".

אמנון ארגוב: "אם זוהר לא היה מת, גילי לא היה בסמים בכלל, חד וחלק. בטוח הוא לא היה נופל".

מאיר ראובני: "אם זוהר היה נשאר בחיים, הוא לא היה יותר בסמים, והוא היה מציל את הבן שלו. אין דבר גדול יותר מזה. הבן שלו לא היה מגיע לאן שהגיע לאחר מותו. יכול להיות שהיה חיבור על הבמה בין זוהר לבן שלו, כמו שקרה לישי לוי ולבן שלו. תמיד הוא היה אומר לבן שלו, עוד כשהיה קטן, יבוא יום ונשיר ביחד על הבמה. זו היתה משאלת לב שלו. לאחר מותו, הבן שלו הלך לאיבוד ואחת הסיבות המרכזיות הן שהוא רצה לטעום מה אבא שלו הרגיש".

דן שפירא: "זוהר היה מצליח לגאול את גילי בנו שהיה הולך בדרכיו. הרי גילי הולך אחריו באש ובמים, אולי אם היה רואה את אביו נגמל היה נגמל גם הוא בעצמו".

רבקה מיכאלי: "לקראת יום הולדתו ה-60 הוא היה חוזר לאותה עוצמה שהיתה לו בתחילת דרכו. הוא היה חוזר לעבוד עם אביהו מדינה. בשנה האחרונה הוא היה בעיצומו של קאמבק. פאר טסי כתב לו להיט ענק. אבל במקביל הוא גם היה משמין נורא".

מרגלית צנעני: "מוזיקלית הוא היה זז לצדדים. לו היה נשאר בחיים, הוא היה עושה דברים גדולים ונהדרים, טקסטואלית ומוזיקלית. בוודאי היה הולך לכיוון יוון, הוא מאוד אהב מוזיקה יוונית. וגם מוזיקה מקורית מקומית. אני לא חושבת שהוא היה שר רוקנרול".

אמיר בן דוד: "אני נוטה להאמין שזוהר היה מנסה הכל, כי זוהר נורא רצה שיהיו לו להיטים. הוא גם ניסה לפני הפריצה הגדולה שלו לעשות שירי פופ בסגנון תיסלם של אז. הוא נורא נורא רצה להצליח. אם הוא היה בחיים, אולי אתניקס היו עושים איתו את מה שהם עשו עם אייל גולן, וכך השירים שאתניקס יצרו לאלבום אייל גולן היו מגיעים לזוהר ארגוב. הם אמנם חיפשו מישהו צעיר לרוץ איתו, אבל אם היה את זוהר, יכול להיות שהם היו מגשימים חלום ועובדים איתו. זה תרחיש לא מופרך".

מאיר ראובני: "הוא היה ממציא את עצמו כל פעם מחדש באותו הז'אנר. אני מאמין שהוא היה יוצא לסיבוב עם שלמה ארצי, כמו הסיבוב ששלמה עשה עם שלום. הוא גם היה מופיע, כמו שעשו זמרים מזרחיים אחרים, בליין ההומוסקסואלים של אריסה. הוא הכיר הרבה אנשים כאלה. אז בתקופה ההיא לא היו הרבה כאלה שהתפרסמו אבל הוא הכיר אותם. והוא חשב שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בדלת אמותיו".

דודו אהרון: "אני חושב שזוהר היה מוביל סגנונות ומחדש בימינו. אני התלמיד שלו. אתה רואה קלאסיקה כמו 'מפרץ שלמה', שיר שבכיף יכול לשיר אותו יהורם גאון, ומצד שני 'בואי הלנה' שזה הכי יווני. זה היה זוהר, אי אפשר היה לדעת מה לצפות ממנו מאלבום לאלבום, תמיד היה מחדש, מעדכן ומוביל בראש הפירמידה את כולם. ואני מאמין שהיה ממשיך לעשות את זה"

דודו אהרון: "האם לי ולזמרים אחרים היה קשה לבלוט יותר היום אם זוהר היה נשאר מלך? אני לא חושב. אני חושב שההפך, הוא בטח היה מפרגן ואפילו גאה בדור ההמשך שצמח כאן, וכולנו היינו מרוויחים מזה".

גיא פינס: "לזוהר היה שמור לנצח מקומו של המלך המקורי, אבי המהפכה. האם הוא היה ממשיך לשגר להיטים מצליחים? סביר שלא. רוב הזמרים מגיעים לעשור השביעי וממילא מתבססים בעיקר על חומרים אהובים ישנים. הדור הבא ממש לא היה נפגע. יש מקום לכולם".

דידי הררי: "אני חושב שהיה מקום גם לאייל וגם לאחרים. זוהר היה נשאר מיתוס כזה, שלמה ארצי סטייל. אמנים צעירים יותר היו מתפתחים. הוא היה במין הילה שמיימית יותר. זוהר אולי היה עושה דואט עם אייל בקיסריה בתור מחווה של כבוד".

אמנון ארגוב: "אין לי ספק שזוהר היה מאפיל על כל שאר הזמרים, בהם אייל גולן. זה מטורף מה שזוהר היה מסוגל לעשות עם הגרון. ההבדל בין אייל לבין זוהר הוא שמזוהר יכולת להוציא מה שבא לך מבחינה ווקאלית, אני בספק אם אפשר לעשות את זה עם אייל. אבל זוהר לא היה מפריע לאף אחד להתקדם. יש אמנים שלא יתנו לאמן אחר לעלות לשיר אחד על הבמה שלהם, מחשש שיגנוב את ההצגה. זוהר לא היה כזה".

מאיר ראובני: "אם זוהר היה בחיים יכול להיות שההצלחה של חיים משה וישי לוי היתה מצליחה פחות".

רבקה מיכאלי: "היום הוא יכול היה להיות בכנסת מבחינת כמה אנשים".

אמיר בן דוד: "ההאשמות שצצות כל הזמן בעניין האונס והוויכוח על זה היו צפות גם אם הוא היה בחיים והוא היה צריך להתמודד גם עם הדבר הזה".

אמנון ארגוב: "זוהר היה חשוף ללינץ' תמידי. ברגע שהוא נהיה זוהר ארגוב הרבה כיסחו אותו. לו היה נשאר בחיים לא היו עוזבים אותו, זה ברור. אבל זה לא היה פוגע במעמדו".

דידי הררי: "צריך להבין את השוק המזרחי. בצד האחד, מבחינה משפטית אני מניח שלא היו קוברים את זה ולא שמים את זה בצד, הוא היה מקבל עונש על מה שהוא עשה ומרצה את עונשו אם היה צריך. בצד המוזיקלי, אני חושב שיש נטייה לקהל להיות סלחן יותר כלפי אנשים שהם מעריצים, ולא חסר מקרים כאלה גם במוזיקה המזרחית וגם במוזיקה המערבית. אנשים שסרחו מבחינה חוקית, ועדיין קהל המעריצים עבר הלאה".

אמיר בן דוד: "בזמנו לזוהר היתה מודעות חברתית, שבאה לידי ביטוי בריאיונות שלו בשנות השמונים, ואני חושב שהיא היתה מתחדדת עם הזמן. אני רואה אותו בתחילת שנות האלפיים תומך במחאה של ויקי קנפו, ובשנת 2011 מופיע בהפגנת המיליון".

אמנון ארגוב: "זוהר היה מאוד כועס על המשטרה, שמנהלת את העולם אבל לא מטפלת בבעיות הפנימיות שלה ולא נותנת דוגמה אישית. גם הרדיפה של המשטרה אחרי מרגול היתה כואבת לו. הוא היה מחבק ומנשק אותה, ואומר לה שגם הוא חטף לינץ' כזה מהמשטרה".

מרגלית צנעני אהבה לשמוע את ההערכה כי ארגוב היה תומך בה בזמן הפרשה: "יכול מאוד להיות, גם בגלל שאנחנו היינו חברים טובים וגם בגלל שזה האיש. הוא היה תומך בחבריו ובחברותיו. לאו דווקא אני, אלא בכלל, הוא היה BUDDY".

גיא פינס: "העבר הפלילי שלו היה מקשה עליו לתפוס תפקיד מרכזי, אבל אני יכול בהחלט לחשוב על כמה פוליטיקאים, לא חשוב מאיזו עדה, שהיו שמחים להצטלם איתו בימי בחירות".

מאיר ראובני: "יכול להיות שבריאיון לעיתונות לרגל גיל 60 הוא היה מתבטא פוליטית. הוא היה ימני בדעותיו, אבל ימני שפוי, מה שנקרא, לא פנאטי. הוא היה אומר: 'הגיע הזמן שנמצא מישהו שינהיג אותנו קצת אחרת מביבי'. זוהר היה זועם בריאיון: 'לא יכול להיות שמישהו אחד מוביל שנים רבות, אין דעה אחרת ואין מחשבה אחרת'".

רבקה מיכאלי סבורה דווקא הפוך: "הכותרת של הריאיון איתו היום היתה 'אני ידיד אישי של שרה נתניהו'".

גם דידי הררי, שעבד כיועץ של ראש הממשלה נתניהו בענייני הסברה בזמן מערכת הבחירות, מביע דעה שונה מזו של מנהלו לשעבר של זוהר: "אני לא חושב שהוא היה מעביר ביקורת על ביבי. אחד כמו זוהר, שנשאר כל כך הרבה שנים, לא יכול היה להגיד על ביבי שהוא נשאר יותר מדי שנים. אני חושב שהכותרת היתה דווקא ברמה האישית. לדעתי הוא היה גרוש היום, והכותרת בעיתון של כתבה גדולה עליו היתה כמו השיר שלו: 'בדד'. הוא אומר בכתבה שנמאס לו מבחורות, שהוא רוצה להיות לבד".

אמנון ארגוב: "הציטוט הכי חזק שזוהר ארגוב היה אומר היום לתקשורת: 'אני הולך להתחתן עם מירי רגב, כי צריך שתקציב התרבות יגיע לתרבות'. זוהר היה אומר שהחלוקה של תקציב התרבות כיום אינה נכונה, שהוא הולך להתחתן עם מירי רגב כדי שלא יהיה עוד זוהר ארגוב שיילחם לבד".

דידי הררי מקנח: "לו זוהר היה חי היום, מבחינת לוק, היתה לו כרס בירה עגלגלה היום. אין מה לעשות, כל הפ?‏תו?‏ת והשווארמה בלילה נותנים את אותותיהם בגיל 60. לדעתי הוא היה עושה קמפיין כדי להרוויח כסף. זה היה קמפיין לחברה למשלוח פרחים, כשהוא שר את השיר 'הפרח בגני'. את מסיבת ההפתעה הגרנדיוזית שלו לגיל 60 היו מארגנים מרגול, אביהו מדינה ואייל גולן. אני חושב שהוא היה מקבל פרס מפעל חיים מאמ"י על התרומה שלו למוזיקה הישראלית, על הפריצה החוצה, על ההפיכה הזאת לקונצנזוס ועל ההגעה גם לקהל אחר. לצערי, אני לא יודע אם היה מקבל את פרס ישראל".