רגע לפני הקרנת הבכורה של "שון הכבשון", היה התסריטאי-במאי מרק ברטון במתח רב. החרדה הראשונה: הסרט הרי מבוסס על סדרת טלוויזיה שאורך פרק ממוצע שלה לא עולה על שבע דקות האם עדר הכבשים יצלח את המעבר למסך הגדול וישכיל להחזיק על גבו שעה ועשרים קולנועיות? החרדה השנייה: כמו בגרסה הטלוויזיונית, ובניגוד לנהוג כיום בסרטים, בטח לכל המשפחה, במעדן האנימציה הזה אין דיאלוגים, רק אפקטים קוליים האם הילדים של היום יצליחו להתמודד עם קולנוע כמעט אילם?
כבר בשלב מוקדם של ההקרנה, מהתבוננות בפניהם של הצופים המתמוגגים, הבין ברטון כי שתי התשובות חיוביות. עתה, לאחר הצלחתו המסחרית והביקורתית באירופה, מגיע "שון הכבשון" לישראל. מסוף השבוע הקרוב יוכלו גם הצופים בארץ להתענג על סרט אנימציית הסטופ-מושן מבית היוצר המהימן כתמיד של אולפני ארדמן הבריטיים, ולראות כיצד עדר הכבשים נאלץ לנסוע העירה ולחוות שם שלל הרפתקאות כדי לגלות לאן נעלם פארמר, מנהל החווה שלהם.
ברטון כתב וביים עם ריצ'רד סטרזק. בניגוד אליו, לא היה מעורב בסדרה המקורית. עם זאת, כבר עבד בעבר עם ארדמן הוא היה שותף לכתיבת "מרד התרנגולים" ו"וולאס וגרומיט והארנב הקטלני". כמו כן, לבריטי יש קרדיט ב"מדגסקר", "נומיאו ויוליה" ועשרות פרויקטים טלוויזיוניים. בכל אלה היה מעורב כתסריטאי. רק כעת, בגיל 54, נטל לראשונה את שרביט הבימוי. "שון הכבשון" הוא אם כך עבודת הביכורים שלו כבמאי, ואולי בגלל זה היוצר מדבר עליו בהתלהבות רבה. שטף הדיבור המהיר מצטרף למבטא כבד ומקשה מעט על הבנת הדברים, בשיחה הטלפונית שאנו מקיימים לקראת עליית הסרט בארץ.
"העבודה על הסרט היתה קשה", הוא מודה. "לכאורה, המחסור בדיאלוגים מוריד מכמות העבודה, אבל האמת הפוכה. זה רק הצריך אותנו להיות ממושמעים עוד יותר לגבי הסיפור. אומרים שסרט טוב אפשר להבין גם בלי דיאלוגים, כי אם הסיפור טוב לא צריך מילים, אז זה חידד את הצורך שלנו בסיפור חזק".
מה מבחינתך היו המפתחות להגיע לסיפור כזה?
"כשהביאו אותי לפרויקט, הצעתי שני דברים. קודם כל, להסתכל על הגיבורים כאילו שהם משפחה, בה שון וחבריו הם מעין אחים או בני דודים והחוואי הוא מעין אבא, ועם היעלמותו נוצר חסך בדמות אב. ברגע שמסתכלים על זה ככה, זה הופך לסיפור משפחתי, מה שמקנה לסרט עוגן רגשי, מעצים את הדרמה וגם מקל על הקהל להזדהות עם מה שקורה. דבר שני אמרתי שצריך יהיה לשים את הדמויות המוכרות מהטלוויזיה בעולם חדש, ומכאן הגיע הרעיון להתחיל בחווה אבל בשלב מוקדם של התסריט לשלוח את כולם לעיר הגדולה".
זה לא מפתיע ביחס לסרט בריטי ולארדמן בפרט, אבל היופי בתסריט זה שהוא אמנם פונה גם לילדים, אבל מבוגרים יכולים ליהנות ממנו באותה מידה, אולי אפילו יותר.
"אתה יודע, בשבילי 'שון הכבשון' הוא לא סרט ילדים. אני גם לא הייתי מקטלג אותו כ'סרט אנימציה'. בשבילי הוא קומדיית סלפסטיק עם אפקטים אילמים, ברוח ז'אק טאטי. החוק מבחינתי הוא להסתכל לקהל, וגם לילדים שבו, בגובה העיניים. אני חושב שמכאן גם נובע ההומור. התייחסתי לחומרי הגלם ברצינות גמורה, כאילו שהייתי מרטין סקורסזה בזמן עבודה על דרמת גנגסטרים. זה יוצר אבסורד, כי בסך הכל מדובר בכבשים, שהם אולי היצור הכי מגוחך על פני האדמה, חוץ מבני אדם. הרי מה כבר כבשים עושים? אוכלים עשב ומפליצים? עצם העובדה שהיצורים הללו גיבורים של סרט זה כבר מצחיק. זה שאנחנו כותבים ומביימים אותו בכובד ראש, זה עוד יותר מצחיק".
אבל לא פחדת לעבור את הגבול? הסרט לכאורה מיועד לכל גיל, אבל יש פה כמה סצנות שאולי אפשר לחשוש שהן כמעט מעט אלימות או מוזרות מדי לפעוטות.
"לרגע לא חשבתי להנמיך את ההומור או לפשט אותו. היה לי ברור שלא אשים סצנת סקס, אבל מעבר לזה? עבדתי על הסרט כל כך הרבה שנים, אז לא אטרח להשקיע כזה מאמץ במשהו שאני עצמי לא איהנה ולא אצחק ממנו. יש כאן סצנה אפלה או שתיים, אבל דאגנו שהן לא יהיו גרפיות מדי, ואם הן קצת מפחידות ילדים, זה לא בהכרח דבר רע. גם אגדות הפחידו ילדים וזה בדיוק היה תפקידן לאפשר להם להתמודד עם הפחדים, להתגבר עליהם ולחוש שליטה ביחס אליהם".
נכון יהיה לומר שבהוליווד בחיים לא הייתם יכולים לעשות סרט כזה?
"פיקסאר כמעט עשו משהו דומה ב'וול-E', אבל אחרי חצי שעה הם השתפנו והתחילו להכניס דיאלוגים. תראה, בהוליווד יש סרטים גרועים ויש גם סרטים נהדרים, אבל ברור שהשיקולים המסחריים מקשים על פרויקטים מקןריים ויצירתיים. אני מניח שהתסריט של 'שון הכבשון' היה נפסל שם בטענה שמדובר בסיכון כלכלי גדול מדי".
אם כבר מדברים על בריטניה וארצות הברית, בסרט גם ניכרת השפעה של קומיקאי יליד בריטניה שעבר לאמריקה, צ'רלי צ'פלין כמובן.
"כן, בהחלט. השתדלנו לא לגנוב ישירות, אלא לקחת אלמנטים. הדמות של ביטזר, כלב הרועים שמתלווה לשון ולכבשים, מעוצבת בהשראת דמות היתומה שמחפשת משפחה, מהסוג שתמיד יש אצל צ'פלין. נוסף לכך, הוא לימד אותנו שארוחה היא תמיד זירה טוב לסלפסטיק, ולכן הקומדיה כאן מגיעה לשיאה כשהגיבורים מגיעים למסעדה".
ולקראת סיום, לאור הצלחת הסרט, אתה חושב שנזכה לראות גם המשכון? ומה לגבי עוד הרפתקאות של וולאס וגרומיט?
"אני מקווה. בינתיים יהיה ספיישל טלוויזיוני בחג המולד הקרוב ועובדים גם על עוד עונה עם עשרים פרקים. לגבי וולאס וגרומיט, שום דבר קונקרטי לא עומד על הפרק, אבל זה בהחלט לא משהו שאפשר לפסול על הסף".
ובחזרה לנקודת ההתחלה, שון הכבשון אהוב על הילדים כבר מ-2007. מה לדעתך סוד הקסם שלו?
"זה שהוא תמיד מצליח להערים על בני האדם. אנשים מזלזלים בו כי הוא כבשה, אבל אז מתברר שהוא חכם מהם, ולדעתי ילדים רואים את זה כאלגוריה ליחסים שלהם עם עולם המבוגרים. שון יכול להגיד לאנשים 'חשבתם שאני סתם כבשון אבל סידרתי אתכם' והם יכולים להגיד למבוגרים 'חשבתם שאנחנו סתם ילדים אבל סידרנו אתכם'.
תזכורת: תאצ'ר במקור הבריטי של "החרצופים", שברטון כתב
לסיכום, שאלה שלא קשורה לסרט. בתחילתך דרכך, היית תסריטאי בסדרת הסאטירה הפוליטית הפולחנית "Spittting Image", שהיתה ההשראה ל"החרצופים" הישראלי. הדמות הבולטת ביותר אצלכם, כמובן, היתה מרגרט תאצ'ר. מה היו תחושותיך בעת מותה לפני כשנה וחצי?
"היחס שלי כלפיה נותר שלילי, אבל לא עמדתי על מכוניות וצהלתי. מבחינתי, את השמחה לאיד בכל הקשור אליה מיציתי עם הדחתה. בשנים האחרונות לחייה היא כבר היתה אשה מבוגרת וחולה. פעם אולי הייתי עוד משתעשע מדברים כאלה, אבל כיום, כשאני כבר אדם בוגר, אני מבין שלא ראוי לצחוק על מוות של אנשים במצב הזה".