נינה סימון
העוצמה הפראית שלה מגיעה לעומקים שתמיד פיללתי בעצמי להגיע אליהם, והקול הייחודי שלה שאין דומה לו הוא מהסוג שתמיד אנסה להשתוות אליו.
ג'ורג' האריסון
הטקסטים של ג'ורג' האריסון מבטאים משהו שמאד חשוב לו, הן גם מייצגות את המאבק שלו בדרכו הרוחנית. כמובן שהוא גם גיטריסט מעולה, כנראה האהוב עלי. הגיטרה היא האלטר אגו שלו, "הקול השני" שלו, ודרך פיתולים פשוטים היא מצליחה להעביר דברים שמילים לא יכולות.
Low
לואו לימדו אותי על החשיבות שבמרחב, שדרכו ניתן לבנות מתח אבל עדיין ליצור שקט ועומק. ההרמוניה הקולית של מימי ואלן מעניקה לי נחת כבר הרבה שנים, וממשיכים להיות האידאל שלי למינימליות ויופי.
ניק דרייק
אחד מהסינגר-סונגרייטרים החביבים עלי מאז היותי נער, אז גיליתי את "Pink Moon" לצד אוצר בלום של קאברים ודמואים. קולו מבטא נשמה עתיקה, והכיוונים הביזאריים שלו מעידים על מורכבות שהיא חריגה בנוף מוזיקת הפולק הפשוטה.
אוטיס רדינג
כנראה הזמר הגברי הטוב ביותר, אם לא המשלהב ביותר. הבלדות האמיצות והכואבות שלו מרגישות כל כך אותנטיות ומעוררות הזדהות, שהן הופכות כאילו לשלך.
להקת האנטלרז תופיע ב-4 באוגוסט בבארבי תל אביב.