נושאים חמים

שביל בצד 06: האוצר הנשכח של סופר פרי אנימלס שב אל חיינו

חברי להקת סופר פרי אנימלס לקחו הפסקה בשש השנים האחרונות והשאירו את המעריצים רעבים לעוד. ההוצאה המחודשת של האלבום "Mwng" אולי לא מביאה עמה חומרים חדשים, אבל הוא בגדר חובה לחובבי הלהקה

אחרי שש שנים שחונות הקיץ הוא ללא ספק הקיץ של אוהדי להקת הקאלט הוולשית סופר פרי אנימלס. זה התחיל בספר ביוגרפי מצוין שנקרא "Rise of the Super Furry Animals" של העיתונאי ריק רולינס, המספר את השתלשלות הצלחתם הבלתי אפשרית בסוף שנות ה-90'; המשיך בחזרה לבמות אחרי שש שנים של הפסקה - בהתחלה לסיבוב הופעות קצר ובהמשך לסיבוב פסטיבלים שימשך עד סוף הקיץ - וכמובן שאי אפשר בלי קצת מוזיקה. כזו שגם מעריצים ישראלים שאין להם כסף או יכולת לטוס לאנגליה להופעות יכולים ליהנות ממנה. וזו באה בצורת הוצאה מחודשת לאלבום יחסית נשכח שלהם - "Mwng".

לפני שארחיב על האלבום המדובר צריך לפתוח בהבהרה. כל פסקת הקאמבק החגיגית המוזכרת לעיל לא כוללת גרם אחד של חומרים חדשים מפי הלהקה. אותי, כמעריץ ותיק ונאמן, זה לא מאכזב. האלבום האחרון שלהם "Dark Days/Light Years" היה אלבום מאוד להקתי, ולמרות שלא תוציאו ממני בקול רם הודאה שהוא איכזב, הוא עדיין רחוק מאוד מאלבומיהם הגדולים. לעומת זאת אלבומי הסולו של הסולן גריף ריס, הקלידן קיאן קיארן ופרויקטי הצד של חברי הלהקה האחרים מכילים לא מעט פנינים שעומדות בפני עצמן. כלהקה SFA אמנם כבר לא יוצרת, אבל סך כל חלקיה עדיין מצליח להגיע לשיאים יצירתיים ואותי זה מספק (Having said that, במידה והם כן יפתיעו ויחזרו עם אלבום חדש, סביר שאבכה מאושר).

אבל אנחנו לא כאן כדי לדבר על מה שאין אלא על מה שיש, והאלבום "Mwng" הוא מספיק טוב ומעניין, גם אם יצא לפני 15 שנה. קודם כל, למה "Mwng"? (בוולשית: מוּנג, רעמה). ייתכן שבגלל יום ההולדת הכמעט עגול אבל גם יכול מאוד להיות שסתם כך באופן שרירותי. התנהלות שמאפיינת את תולדות הלהקה בערך מאז הפעם ההיא שקנו טנק משומש כדי לדפוק כניסה לפסטיבלים או בחרו לטוס לג'ונגלים המסוכנים של קולומביה רק כדי לצלם שם קליפ. האלבומים הגדולים של הלהקה, אלו ששגורים בפי כל וכנראה נמצאים ברשימת הבגינרז גייד ללהקה, הם "Rings Around the World" ו-"Radiator", ולכן הגיוני שהלהקה תרצה לעשות תיקון ולשים זרקור על יצירה אהובה שקצת נשכחה מאחור. ואם יש סיפור מעניין מאחוריה אז מה טוב.

היום ממרחק של כמעט 20 שנה מובן מאליו הקשר בין הלהקה למולדתה, אבל כשהם התחילו עצם הבחירה שלהם לשיר באנגלית ולא בוולשית שם אותם בצד המוקצה של המפה הפוליטית. הלהקה, שתמיד ניחנה בחוש פוליטי מספיק חד כדי להתרחק ממה שהריח כמו פטריוטיזם ולאומנות, לא התרגשה, ואת הפריצה הגדולה שלה עשתה דרך הלייבל האנגלי קריאיישן בשירים קוסמופוליטיים באנגלית. הבחירה הזו עזרה להם להיקלט היטב בתעשיית המוזיקה הבריטית. בהתחלה הם עוד נספרו יחד עם הגל השני של הבריט-פופ, אבל באלבומים הבאים גיבשו אופי משל עצמם עם השפעות של מוזיקת טכנו ופסיכדליה שהעניקו להם סאונד ייחודי. הגימיקים היו אולי בתרגילי יח"צ משוגעים אבל המוזיקה היתה אותנטית. Radiator" מ-1997 היה הצלחה גדולה, "Guerilla" שבא אחריו ב-1999 לא איכזב אבל גם לא הרים אותם לפריצה הגדולה שלה ציפו, ודאי ביחס לעבודה וההשקעה באולפן.

כמו שהבחירה לשיר באנגלית לא היתה פוליטית במיוחד (ונבעה מהרצון שלהם לא להיתפס כפוליטיים) כך גם הבחירה שלהם לשיר פתאום בוולשית. לאומנים הם לא אבל שוחרי תרבות כן ו-ווילס היא בכל זאת נוף ילדותם ושפת אמם. היה זה רק טבעי שמתישהו הם יתעמתו עם מוצאם (כבר יצאו להם בעבר שירים בוולשית, אבל הם לא אהבו "לערבב" שפות באלבומיהם ובוודאי לא לתרגם מאנגלית לוולשית או להפך). וכך, כשבאמתחתם הצטברו מספר שירים בוולשית ורצונם היה להתרחק מהסאונד המופק של "גרילה" והעבודה המוגזמת שמאחוריו, הם נכנסו לאולפן כפרי בווילס והקליטו את "Mwng" במשך שבוע. השירים נשמעו בהתאם והתאפיינו ביותר נגינה חיה ופחות בשכבות סאונד אולפניות.

האלבום היה חריג לא רק בשפתו ובסגנונו אלא גם בדרך שבה יצא. הלייבל "קריאיישן", שהוציא את שלושת אלבומיהם הקודמים, בדיוק התפרק, הלהקה נותרה עם אלבום ביד וללא חברת תקליטים מאחוריה. כך יצא שהאלבום שוחרר בלייבל הפרטי שלה, "Placid Casual", ואת הפרסום והשיווק עשו חבריה בעצמם. המשימה התבררה כלא קשה במיוחד. אחרי שלושה אלבומים מצליחים ללהקה כבר היה קהל מעריצים מבוסס וגב תקשורתי חזק, וכך יצא שהאלבום התקבל בחיבוק חם ונכנס היישר למקום ה-11 במצעד הבריטי לצד דייוויד גריי ובריטני ספירס. זהו ההישג הכי גדול לאלבום דובר וולשית מאז ומעולם, דבר שלא ברח מעיני פוליטיקאים מקומיים שפתאום מצאו לנכון לחבק את הלהקה ותרומתה למולדת.

לא צריך להבין וולשית כדי ליהנות מהאלבום, אבל הפריס מעולם לא הסתירו את תרגומם ומשמעותם של השירים. שיר הקינה לדרך הרומית העתיקה בוויילס, סארן הלן, מתחבר בקלות לאוזניים זרות דרך מקהלת הילדים מלאת הפאתוס. החגיגה הכפרית בשיר "Ymaelodi 'r Ymylon" (הצטרף לפריפריה) מידבקת לכל מי שמצא את עצמו מזדהה עם הניכור בפריפריה, וגם השירים "Ysbeidiau Heulog" (אינטרוולים שמשיים) ו-" Pan Ddaw'r Wawr" (כשהשחר מפציע) נשמעים בדיוק כפי שמשתמע משמם. עטיפת האלבום בשחור לבן (אותה עיצב פיט פאולר, שאחראי לרוב הארט של הלהקה) משתלבת גם היא היטב עם האווירה הפשוטה והרגועה של האלבום, במיוחד ביחס לצבעוניות הזועקת של האלבומים הקודמים.

אחרי שהאלבום יצא הם הוחתמו בסוני, שקנתה את הקטלוג של "קריאיישן" וכנגד כל הסיכויים החליטה להאמין בהם ולהמשיך להוציא להם אלבומים. שנה אחר כך יצא ה"סרג'נט פפר" שלהם – "Rings Around the World", שחזר לצבעוניות של תחילת הדרך והיה להצלחה אמנותית ומסחרית. לוולשית כשפה מובילה הם לא חזרו מאז. זה נכון שיצאו להם אלבומים טובים ממנו, אבל לא יצא עוד אלבום כמוהו. אם הכרתם את הלהקה אבל לא את האלבום עכשיו זה בהחלט זמן טוב, ואם אתם צריכים לשמוע אלבום אחד בשפה הוולשית בכל ימי חייכם – כנראה שזה האלבום.