קורדרוי 111: מאס איסה מתיך סגנונות לכדי אלבום בכורה מצוין

תואר אלבום השבוע הולך לבכורה של תומאס ארסנולט, "Seraph". ארסנולט, במקור ממונטריאול, מקליט תחת השם מאס איסה, ומצליח להתיך יחד מגוון סגנונות אל תוך התבנית הקלאסית של עבודת הסינגר-סונגרייטר, דבר שמצליח לקנות אותי על אף ש-"Seraph" הוא אלבום אלקטרוני במהותו, וככזה הוא נוגע באלקטרופופ, בטכנו, בדאנס, באמביינט, לרגעים אפילו ב-EDM מעולמו של אביצ'י. ולמרות זאת, המוזיקה כאן היא רוקנרולית בגישה שלה, והאלכימיה נשמעת כמו יצירה של מישהו שאוהב את ארקייד פייר ובון איבר ו-Youth Lagoon ופיוצ'ר איילנדס וברנדון פלאוורז.

הטקסטים של ארסנולט עוסקים ביחסים וזוגיות ולב שבור ואמונה ותקווה, ויש שיר נפלא ("מרגריטה") מעולמות סופיאן סטיבנס וסאן קיל מון שבו הוא מבקש מאמא שלו לא למות, וגם שני דואטים עם ניקול מיגליס, הסולנית של Hundred Waters. ארסנולט בן ה-31 הוא הבטחה גדולה, יוצר מוכשר ורגשן עם נטיה לדרמטיות, "וSeraph", למרות שהוא רחוק משלמות, הוא אלבום אינטימי שמייצג נאמנה את רוח התקופה, אבל גם מציע טריפ נוסטלגי. והוא גם מעולה לחדר כושר (חבר אומר).

בשבוע עם הרבה שירים חדשים ומצוינים, המסע מתחיל עם הקטע המדבק הזה של פולז, שיופיע באלבומם הבא "What Went Down" שייצא בסוף אוגוסט. אחרי שיר הנושא שכבר דגמנו, יש למה לחכות, והשנה הזאת רק משתפרת.

הלאה לסינגל החדש של קורט וייל, מתוך האלבום המאוד מצופה שלו "B'lieve I'm Goin Down", שייצא בסוף ספטמבר. האלבום האחרון של וייל, "Wakin On A Pretty Daze", כיכב בסיכומים של 2013, אבל מאז ההרכב שבו התחיל את הקריירה ועזב אחרי אלבום אחד, The War on Drugs, לקח לו את תשומת הלב. האם זה ישתנה הפעם? לא ברור, אבל השיר הזה הוא קצת מעולמות "Lost in the Dream" של האקסים.

שיר הקאמבק של ניו אורדר היה צריך להיות טוב יותר, לא רפוי ובהילוך שני, אבל הקול של ברנרד סאמנר מהלך קסם ומשאיר בחיים את התקווה שאלבום מספר 10 של הלהקה, הפעם בלי פיטר הוק, יהיה מוצלח בהרבה. "Music Complete" יגיע בסוף ספטמבר, מחוזק בשמות כמו איגי פופ, ברנדון פלאוורז ולה רו.

אווירת "Bleach" שקשה להתכחש לה מרימה את "Subjective Concepts", אלבום הבכורה של השלישיה החדשה הזאת מ - כן, אולימפיה, וושינגטון - שחתומה ב - כן, סאב פופ. יש שיגידו שהמחווה לנירוונה ולשאר החברות מעידן הגראנג' מוגזמת, אחרים יגידו שמדובר בגלגול מוצלח. אני טרם החלטתי, אבל זה חמוד.

שיר חדש של הרכב הפוסט פאנק ממונטריאול, שיוציא את אלבומו השני "Sun Coming Down" בספטמבר. פרקט קורטס התקשרו.

שיר חדש לליברטינז המאוחדים, והים הוא אותו הים. לחובבי הז'אנר.

עוד שיר מ"Momentary Masters", האלבום החדש של איש הסטרוקס אלברט האמונד ג'וניור, וזה בהחלט ריבאונד מוצלח ביותר עד שהחברים יחליטו מה הם רוצים מחיינו.

לא יודע למה, אבל אני אוהב את השיר הזה של ההרכב האוסטרלי, שמערבב כאן כל מיני צבעים של רוקנרול.

עדיין באוסטרליה, קטע אפקטיבי עם מבטא שבא לך לחבק. האחריות היא על כאב הראש המלכותי שיוציאו את אלבומם החדש "High" באוגוסט.

פוסט פאנק, מעט יותר עצבני ואפל, יש גם בדטרויט. מתוך האלבום "The Agent Intellect" שייצא באוקטובר. קצת פיקסיז מצדם.

שנה מוצלחת עוברת על הדיסטריקטס. עד כדי מוצלחת עד שההרכב מפנסילבניה, שחוגג את אלבומו האחרון "A Flourish and a Spoil", הרשה לעצמו לגעת בקלאסיקה של דיוויד בואי. תשפטו בעצמכם.

אחרי שפלורנס עשתה כבוד לדייב גרוהל ופו פייטרז עם הקאבר שלה לשיר הזה, השבוע גם ראיין אדמס תרם את חלקו. לזכותו ייאמר שהוא כבר טיפל בשיר הזה ב-2010, אבל עכשיו זה טיימינג נכון יותר.

מראש, כשאתה בא עם שם כמו קורטני טיילור-טיילור, אתה בא לא טוב. אבל בדאנדי וורהולס היה גם משהו שכן עבד, ולמרות שקודמו מ-1997, "The Dandy Warholes Come Down", היה מוצלח יותר לטעמי, ההתפוצצות של הלהקה מפורטלנד קרתה שלוש שנים מאוחר יותר, עם יציאתו של "Thirteen Tales from Urban Bohemia" ב-1 באוגוסט 2000. והכל בגלל שיר אחד, "Bohemian Like You", שהפך לחביב הפרסומות והפרומואים באשר הם. זה כמובן לא יהיה נכון לצמצם את הלהקה - שגם היתה חביבה מאד על דיוויד בואי באותה תקופה וגם כיכבה בסרט הדוקומנטרי המוצלח "Dig!", שתיעד את היריבות בינה לבין דה בריאן ג'ונסטון מאסאקר - לשיר הזה, אבל קשה להשתחרר מקיטלוגים, ושאר האלבומים של הדאנדי וורהולס לא זכו - בלשון המעטה, גם ביקורתית וגם מסחרית - להצלחה של האלבום הזה. אז הנה הוא כולו להאזנה, כדאי לבלות איתו לכבוד יום הולדתו ה-15.