עומר אדם ומשה פרץ - "היא רק רוצה לרקוד" (3:10)
קשה להאמין שמשה פרץ, האדם שהכי אוהב את אמא שלו בעולם, היה מעז להביא הביתה בחורה מהסוג שמתואר בשיר הזה ("עזוב חתונה, שמלה לבנה / חבל לה על הכסף / עם כל הכבוד / ויש לה כבוד / היא רק רוצה לרקוד"), לכן לא לגמרי ברור מה הוא עושה פה, באמצע סדום, לצד שובב מארץ השובבים כמו עומר אדם, שידוע, בקרב יודעות ח"ן, גם בכינוי "ילד טוב בגוף של ילד רע, רוצה למצוא הלילה בחורה, לרקוד איתה עד אור הבוקר ולא לשלם על זה ביוקר".
"אין מה לעשות איתה", שרים יחדיו הילד הטוב והילד הרע, "היא רק רוצה לרקוד". מיותר לציין שעיון במילות השיר שכתב (והלחין) דורון מדלי לא מסייע לגלות את התשובה השאלה המעניינת בסיפור הזה - מה עומר אדם ומשה פרץ זוממים "לעשות איתה" - אבל אפשר להניח, בהתחשב בעובדה שהיא רק רוצה לרקוד, שעומר אדם היה (רק) רוצה "לרקוד איתה עד אור הבוקר ולא לשלם על זה ביוקר", ושמשה פרץ היה רוצה להתקשר לאמא.
מדוע, אם כך, הם טוענים, חזור וטען, ש"אין מה לעשות איתה"? ממתי מפריע לעומר אדם שמישהי שהוא חושק בה לא רוצה להתחתן? מה הוביל את henree, המעבד העולץ, למסקנה שאמצע הדרך בין עומר אדם למשה פרץ היא כינורות איריים באווירת פטריק הקדוש? מהי תכלית ה"מהפכה" (שם המופע המשותף שלהם) שעומר אדם ומשה פרץ הכריזו עליה לאחרונה? מה יישאר פה אחריה, אם בכלל? האם אזרחים בעלי טעם מוזיקלי מפותח יוכלו להמשיך לעסוק במקצועות חופשיים, או שמא כולנו ניאלץ להעריץ את עומר אדם? איך זה ירגיש כשיטביעו אותנו אז, במציאות שאחרי המהפכה, בבריכת הגלים של המימדיון? שאלות קשות והרות גורל. והיא, שתהיה בריאה, רק רוצה לרקוד.
(כוכב וחצי)
סיון גור - "מירי רגב נשמה" (3:40)
כששיר שמאדיר שם של שרה בממשלת ישראל - נציגתו הרשמית של הממסד - הוא בעצם שיר מחאה, לא פלא שהיקום קורס לתוך עצמו. סיון גור (מישהי מ"כוכב נולד"), אלי זולטא (משהו מכוכב אחר) ורון שלום (הגרוש של מנור שבת) מוחים כאן בצוותא - בשירה ובסימפולים מתוך ראיונות ונאומים בכנסת - נגד עמדת אמני ארצנו, בני עדות אשכנז, בעניין ח"כ מירי רגב, אבל, עם כל הכוונות הטובות שלהם, אין בכך הרבה יותר מאשר בזבוז זמן משווע של סיון גור, אלי זולטא, רון שלום, וכעת, כמה נפלא, גם רועי בהריר-פרל.
הסיבה העיקרית לרפיסותה של המחאה הזאת היא, כמובן, העובדה שאף אחד לא מכיר את סיון גור ואת רון שלום, ואף אחד לא סבור שאלי זולטא באמת מתכוון למה שהוא אומר. הסיבה העיקרית הנוספת לכך היא, כמובן, העובדה שמדובר בקאבר חלטוריסטי, לא מצחיק לא שנון ולא מגניב ללהיט החתונות "לכי תספרי לכולם" של מאור דניאל.
כך, בכל אופן, אי אפשר לשכנע שמאלנים אליטיסטים ש"מירי רגב נשמה". הקקות הלבנבנים ההם, צרכני התרבות הגבוהה, לא מצליחים לפענח מסרים פשטניים כמו "אם תרבות זה השמאל / הימין כמובן עם סגולה". לא, באמת, אין לי מושג מה זה אומר. הקשר בין הריישא לסייפא במשפט הזה, לדוגמה, רופף לא פחות מהקשר בין הסולואים המחונטרשים של זולטא לעיבוד הים-תיכוני. מירי רגב אולי נשמה, אבל אם היא היא חושבת שהשיר הזה טוב, אבוי לנו ולעוללינו.
(אפס כוכבים)
דודו אהרון - "תביני" (3:30)
כשהטמפרטורות בחוץ מטפסות עד כדי כך שהן משתוות לאלה שבלבו של דודו אהרון, קורים, סוף סוף, דברים חיוביים: המוזות של אהרון מוצתות, כישרון ההלחנה שלו ניעור לחיים וצבע בריא שב ללחייו הצמיגיות. בדומה ללהיטי עבר של אהרון, גם "תביני" נשמע כמו שיר קיים, ככל הנראה בספרדית, אבל, כאמור, אהרון חתום על הלחן, וגם על המילים (לצד אבי אוחיון), וכידוע, יעקב למאי (המעבד) יודע גם לייצר סביבת עבודה לטינית כשהוא נדרש לכך.
אהרון, בגרסתו הקייצית והנינוחה, נע פה על מקצב שמזכיר סלסה, בין סינתי-אקורדיון לדרבוקה, ולשם שינוי לא נשמע חרמן ו/או פגוע יתר על המידה. הקריירה שלו ידעה ימים יפים יותר, אבל כעת, אחרי כמה סינגלים לא ממש מוצלחים מתוך אלבומו החדש ("טרמינל 3") הוא בכל זאת מנסה לשדר שאנטי, ובאופן מפתיע גם די מצליח בכך. זה לא להיט בנוסח "תגידו לה", אבל זה נחמד וראוי לימים של עומס חום קיצוני, כשהמקסימום שמוחנו מצליח לקלוט זה "את כועסת, אני מחייך / את צוחקת, אני מתרגז / ועם כל הריבים / את מה זה דומה לי".
בשורה התחתונה, זה שיר נחמד, גם אם קצת עילג, על מישהי שלא מבינה את דודו אהרון - ונכון, זה קצת מוזר. אחרי הכל, אהרון דווקא נחשב למשורר קומוניקטיבי למדי.
(שלושה כוכבים)
ניסים גרמה - "דורבייה" (3:30)
עושה רושם שניסים גרמה השקיע המון שמחת חיים, רוח נעורים וזמן איכות עם התלתלים כדי להוציא את השיר הזה לאור. על גימור הפקתי, שכירת נגנים ותרגילי קול הוא החליט, לעומת זאת, לוותר הפעם. רק שני אנשים - רן אביב ואריק כהן - חתומים על הסינגל המקושקש והלא אפוי הזה, פרט לגרמה. הראשון עיבד, הפיק מוזיקלית, ניגן בקלידים ובגיטרה ועשה תכנותים. השני ניגן בגיטרה. השלישי (גרמה) יצא קצת, איך לומר בעדינות, חסכן.
התוצאה עלובה ומעליבה בהתאם. מתברר שגם המוזיקה של גרמה (שגם כתב והלחין את השיר), כמו תלתליו, נתקעה בשנות השמונים - ימים שבהם לא היה צורך להשקיע בהפקת שירים ים-תיכוניים ולשיר אותם כראוי, כי הם הופצו בקלטות חורקות עם איכות צליל ירודה וממילא היה קשה מאוד להתרשם מדברים כאלה.
השיר, כשלעצמו, לא עד כדי כך גרוע. הטקסט רדוד משהו ("השמחה היא מרגוע / השמחה היא תרופה / השמחה היא מסאג' לנשמה"), אבל הלחן, כשמצליחים להבחין בו מבעד לעיבוד החובבני ולקולו השחוק של גרמה, דווקא מהנה וגרובי. מי שיצליח לעשות זאת (לשמוע רק את הלחן של השיר, בלי העיבוד ובלי גרמה), יהיה מבסוט. מצד שני, הוא גם יהיה שקרן, כי אפשר לעשות את זה, אבל בסדר, שייהנה. כולנו משקרים פה ושם. לא ביג דיל.
(כדור פלאפל אחד)